איך אפשר לסלוח למי שעשה לנו רע? שפגע בנו באופן כל כך נבזי, שהזיק לנו ואפילו לא שילם על מעשיו? איך אפשר להפסיק לכעוס כשכאב הפגיעה כל כך חי ובוער בתוכנו?

"כמה פעמים היא תזכיר לי את זה שוב ושוב? אני יודע שאני אשם, ביקשתי סליחה, אני מצטער, מה עוד אני יכול לעשות? איך אפשר לבנות ככה את הקשר כשהיא כל הזמן מזכירה לי את מה שהיה?" אמר קובי בייאוש.

“גם אני לא מבינה את עצמי" המשיכה ענבל.

"מדוע אני עדיין כועסת? הרי הוא ביקש סליחה, הוא מפצה אותי כל רגע ורגע, למה בכל זאת אני עדיין לא סולחת? אני כועסת כאילו לא עברו שנתיים. אני כל הזמן נזכרת במה שהוא עשה, הכל בוער בתוכי " סיימה ועיניה דומעות.  

באמת מדוע? מדוע ענבל לא מצליחה לסלוח?

נזהה את המחשבות שמציפות את ענבל.

הדיבור הפנימי שלה נשמע כך:

"איך הוא העז לעשות לי את זה? איך אני יכולה להמשיך אחרי הפגיעה הזו שזילזלו בי והשפילו אותי?"

"למה בכלל שאני אסלח לו? אם אני אסלח אז איפה יהיה הצדק בעולם? מה זה פה, אין דין ואין דיין?!"

סוג זה של מחשבות, מחדד את חווית הקורבנות ואת תחושת הכאוס.

שהרי איזה מין עולם זה שמתרחש בו כזה עוול ואין דין ואין דיין, איפה הצדק?

אז מה עושים?

התהליך מתחיל ממקום בסיסי של קבלת אחריות אמיתית.

חייבת להיות עמידה של הפוגע מול המעשה, בלי שום הצדקת נסיבות, בלי הקטנה של חומרת המעשה.

הפוגע צריך להרגיש בנקודה פנימית משמעותית, את ההבנה שהוא בחר לחטוא.

חייבת להיות הלימה בין המילים שקובי אומר לבין החוויה הפנימית שלו.

כלומר, ענבל צריכה לחוש את הצער והכאב של קובי.

רק אחרי שהוא יגיע לנקודה שבהו הוא הפנים:

 "היתה לי בחירה לנהוג אחרת ובחרתי ברע"

הוא יוכל להתחיל את התיקון אשר מורכב משלושה שלבים:

שלב ראשון: אין לקובי זכויות

קובי צריך לנסות להגיע בתוכו להבנה פנימית:

"בגלל מה שהוא עשה (שיקר, פגע, רימא) פירק ופגע בבסיס הקשר.

והוא חייב להבין שאין לו שום זכויות בקשר הזה"

כל הזכויות הטבעיות שהיו לו עד היום נגמרו.

הקשר הזה אמור להגמר.

רק בזכות רחמיה של ענבל קובי קיבל את הזכות להיות בקשר הזה בחזרה.

כל עוד קובי אוחז בזכות הקיום שלו, זה לעולם לא יגיע לסליחה.

שלב שני ההכרה שהוא עדיין בעל

 זה שענבל ממשיכה לקיים עימו תקשורת סביב ענייני הבית התפעוליים,  בעצם זה שהיא  מעוניינת בקשר כלשהו, (אפילו בזה שהיא שואלת אותו אם קנית את זה ואת זה במכולת?) זה מעביר לקובי מסר שזה פלא גדול:

לא רק בגלל שהוא מרגיש שהוא עוד קיים , אלא יותר מזה הוא עדיין בעל, זוהי  עוד עלייה במדרגת  הנס! ועוד שלב ברחמיה של ענבל.

תהליך זה מקביל לחזרה בתשובה למול הקב"ה.

הדבר המרכזי שבעל תשובה משנה בתודעה שלו , שלמרות חטאיו הגדולים והמקומות השפלים שהגיע אליהם,  הקב'ה בוחר לקיים אותו, וזה מתוך מידת הרחמים של השם.

כי לפי האמת  אין לחוטא  שום זכות להמשיך להתקיים,

מה שפעם היה לו טבעי בלי שום שאלה איך הוא בכלל חי וקיים משתנה תודעתית ויותר מכך זה לא רק שהקב'ה .

 מרחם עליי ואני עדיין  קיים, אלא הוא תובע ממני קשר, הוא רוצה את המצוות שלי, הוא עדיין לא מחק אותי .

שני שלבים אלו  הופכים את התודעה, ממצב שהיו לי זכויות טבעיות, למצב תודעתי שכל מה שיש לי מרגע זה ואילך, זה בגדר נס גדול ומתנה מופלאה, כי בצד האמת בכלל לא מגיע לי .

שלב שלישי: להתמודד באמת עם החטא

הרי הכאב הכי גדול והקושי לסלוח יושב על התחושה הקשה:

איך אחרי מעשה כזה רע, החיים ממשיכים כאילו הדבר לא קרה?

איך אפשר להתעלם ממה שהיה? קיימת תחושה חזקה שהעבר לא משתחרר,

אנחנו כאילו מנסים לתקן להתקדם, להתעלם, אבל בסוף זה קיים מאוד חזק ביננו.

אז איך מתמודדים עם מה שהיה?

להתעלם אי אפשר,

לחזור אחורה ולמחוק גם אי אפשר.

כדי להגיע לתיקון אמיתי, חייבים להתמודד באמת עם החטא.

מה הכוונה להתמודד באמת?

הכוונה שהחוטא יצליח להגיע להבנה מהותית של המעשים הרעים שעשה.

ואיך מבינים את זה?

המנגנון המרכזי שמשמש את החוטא שיצליח לחטוא, הוא ניתוק מהכאב שהוא גורם לצד השני.

אנשים שחטאו, לא מצליחים באמת להרגיש את עוצמת ההשלכות של מעשיהם.

בסופו של דבר, כמה שהם ינסו, הם בצד השני, בצד הפוגע.

בגלל הקושי לשאת את האשמה הכבדה, את עוצמת הכאב, החוטא כל הזמן מקטין ומתרץ את מעשיו.

החוטא לא באמת  חש את הכאב של הנפגע.

הוא צופה בזה מהצד.

לכן התנועה הנפשית הזו חוסמת את מנגנון הסליחה.

מנגנון הסליחה נשאר חסר ופגום.

למרות שהוא ביקש סליחה ומשפר את התנהגותו, ענבל ממשיכה לכאוב  את הצער שקובי במעשיו גרם לה. היא מרגישה שהיא נמצאת שם לבד.

אם קובי יצליח להיות איתה בחוויה הנפשית של הכאב, ממש להרגיש את זה כאילו זה עובר עליו ממש, בלי לברוח להתגוננות להיות שם לגמריי בשבילה, אז יתרחש הפלא.

חווית החטא והקושי, תהיה חוויה מאחדת ביניהם ולא מפרידה.

ענבל צריכה רק דבר אחד, שחווית החטא שקובי עשה, לא תשאר "שלו", אלא תהפוך "לשלנו".

(לעבור מנפרדות לאחדות)

זה יתרחש בתנאי שקובי יחווה איתה לגמריי את החוויה הקשה שהיא עברה כתוצאה מהמעשים שלו.

כי עיקר התסכול של החטא, שהוא פעל בלי לחשוב שמעשיו פועלים על אשתו.

לכן

זה שהיא משתפת אותו בכעסים, בכאב, ובכל ההשלכות של הנזק, זה הרחמים (המתוקנים) הכי גדולים מצידה.

היא יכולה לספר לו את כל החוויה הקשה, של מה שהיא חוותה בעקבות החטא.

לא ממקום של "אני מאשימה אותך", אלא מתוך שותפות אמיתית בכאב שלה.

כי אם היא לא תשתף אותו  בכאב ובהשלכות, הוא נשאר עם החטא לבד.

על ידי כך שהיא  מכניסה אותו לחוויה הנפשית של מעשיו (כי הרי היא  מבינה הכי הרבה והכי מדוייק את ההשלכות של מעשיו)  יהיה אפשר לבנות את הדרך הראויה לקשר.

ברחמים גדולים אלו היא יוצרת לו נתיב אמיתי לשפר את דרכיו, בדיוק כמו בחזרה בתשובה למול הקב"ה,

הקב"ה ברחמיו הגדולים נושא עוון ופשע.

כאב ועוצמת החטא הם לא רק שלי,כשהקב'ה לצידי, עוזר לי לשאת אותם, הופכת חווית החטא למאחדת ולא למפרידה.

דע מאין באת.

הטור נכתב בהשראת הרצאותיה המרתקות של הרב אליהו לוי

ברכה והצלחה!!

חנה דיין

MA טיפול זוגי ופרטני

בוגרת בית הספר הגבוה לתורת הנפש

מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר

קליניקה פרטית באזור המרכז

טלפון: 054-4480705

מייל: [email protected]