"חשבתי הרבה על מה שאמרת לי" פתח אמיר
"באיזה הקשר?" שאלתי אותו
"שאמרת לי מה אני בוחרת, להיות מונע על ידי האושר או להיות מייצרת אושר.
וגם, שאמרת לי, שאני מאמין מאוד חזק, שאצלי עולם דמיוני  טוב יותר מעולם מציאותי"
"נו? ולאיזה מסקנות הגעת?" התעניינתי.
"שלא טוב לי. לא יודע, פשוט לא טוב לי איתה, היא משעממת אותי, היא לא יצירתית, אין לה ראש פתוח והיא לא אוהבת לבלות. לא טוב לי בקשר הזה" רטן אמיר.
"אני מבינה שלא טוב לך, אבל זה המסקנות שלך מזה שעולם דמיוני עבורך טוב יותר מעולם מציאותי?" התעניינתי.
"לא, אני פשוט חושב שאני לא באמת מבין את זה, לא מבין איך זה אמור לשנות את החיים שלי, איך אני פתאום יכול להפוך להיות מאושר? ומה רע בזה שעולם דמיוני טוב יותר עבורי מעולם מציאותי?"
שאל אמיר בכעס.
"בוא נעשה רגע סדר בדברים. קודם כל, על מנת להפוך להיות מייצר אושר, עליך לבחור!
ובשביל לבחור, אתה צריך להרגיש שקיימים בפניך 2 אופציות.
כרגע, אתה מרגיש שיש בפניך רק אופציה אחת וזה להשאר איתה, אתה מרגיש שאתה לא יכול לעזוב אותה, היא תפגע, הילדים יפגעו, היא לא תסתדר….זה כשלעצמו כבר בעייתי, כי אתה לא יכול לבחור כאשר רק אפשרות אחת נתונה בידך.
ואז, מהרגע שתבחר  אתה תעשה הכל על מנת לייצר אושר בנישואין האלה ולא תייצר תלות בה באיך היא הופכת אותי למאושר איך היא ממלאה את החיסרון שלי, לו רק היא היתה  זורמת, קלילה ומעניינת…זה בכלל לא העניין.
ועכשיו אני אסביר לך את המנגנון הזה שטבוע בך חזק שעולם דמיוני הוא טוב יותר מעולם מציאותי. במהלך חייך, סיגלת לעצמך תפיסה שעולם מציאותי הוא דבר לא טוב.
למה? אני לא ממש יודעת, מאמינה שאם נפשפש בהיסטוריית חייך תגלה אפילו מה גרם לך להגיע לתפיסה הזו. בעקבות זה, פיתחת מנגנון בריחה, שכל פעם שאתה נוגע במציאות המנגנון הזה מופעל ומייד נפתח הדמיון הרחב שלך ואתה נמלט אליו, רק לא לשהות יותר מדי זמן במציאות.
זה מנגנון נפשי שלא הצלחת להסביר לעצמך אותו כל חייך ואני בטוחה שכבר נתקלת בו ובנזקים הקשים שהוא מייצר.
הדמיון יכול להיות דבר מדהים בונה עולמות ומצד שני הדמיון יכול להיות סם המוות שפשוט מפורר לך את המציאות אל מול העיניים.
רוב האנשים שהורסים לעצמם את החיים זה בגלל דמיונות.
עם השנים, התחלת להבין בשכל, שהבריחות האלה מזיקות לך, זה בעצם מפריע לך לבטא את כל כוחות הנפש שלך" הסברתי לו ואז הוא קטע אותי באמצע.
"אז מה? אני לא אטפס יותר על הרים? אני מטפס על הרים במציאות, לא בדמיון" התפרץ בתוקפנות.
"לא אמרתי שלא תטפס יותר על הרים, אבל כל הטיפוס אצלך מגיע מתוך מקום נפשי לא מתוקן, הוא לא באה לבטא את כוחות הנפש שלך אלא הוא בא לשמש לך מקלט מהמציאות המרירה של חייך, אז אני חושבת שאתה לא צריך לטפס.
והטיפוס שלך הוא במציאות, אבל גם בן אדם שמשתמש בסמים, הוא משתמש בסמים במציאות, אתה מצליח להבין אותי?" הסברתי לו
"הבנתי" אמר מבואס.

"אתה נמצא בבלבול ובמאבק פנימי כי בשכל אתה מבין שאתה לא רוצה להמשיך לברוח מהתמודדויות של המציאות, שההתמודדויות האלה יחזרו אליך בכל מקרה בחיים.
האפשרות היחידה שלך להתמודד עם הבעיה זה להחליט החלטה אחת שאתה לא חוזר ממנה, שהפעם, תמצה את כל כוחות הנפש שלך ואז תתחיל לראות את כל האור במציאות שלך ותוכל להתחיל לייצר אושר ושמחה בתוך המציאות האפרורית שלך היום" סיימתי.
"אז מה אני צריך לעשות? תני לי כלים מעשיים. תן לי משהו להתאמן עליו, לעבוד איתו" אמיר התחיל לשנות כיוון והתחיל להשמע נלהב.
"אתה קודם חייב להבין שהבריחה שלך מהמציאות היא בריחה מעצמך, אתה צריך להתחיל לפגוש את עצמך ולפגוש את עצמך המשמעות של זה, זה למוסס את כל הדמיונות.
אתה צריך להתחיל לעבוד בשני מישורים:
להיות צייד דמיונות – לאתר את כל הדמיונות שלך שבהם אתה מרגיש שהם מקפיצים אותך מעל המציאות של חייך (דוגמאות: אם תגור בבית גדול יותר יהיה לך טוב יותר, אם תהיה לך אשה מעניינת וזורמת יהיה לך כיף יותר, אם אתה תכבוש עוד פסגה ימחאו לך כפיים וכולם יאהבו אותך וידברו עליך…)
אתה צריך כל פעם שאתה נתקל בדמיון שאתה רגיל להתענג עליו, להזכיר לעצמך שזה רק דמיון, הדמיון הוא מסך שמסתיר את המציאות.
הדמיונות האלה פוגעים בך באופן שיטתי כל הזמן, אתה חייב להתחיל לצוד את הדמיונות האלה, להבין שהם סתם בלון נפוח ופשוט לפוצץ אותם עם סיכה. להגיד לעצמך, זה סתם דמיון, שום דבר מהדמיונות האלה לא באמת יעשו לי טוב בחיים האמיתיים, הם פוגעים במציאות שלי.
ברגע שזיהת שכל דמיון כזה הוא מסך שמערפל לך את המציאות האמיתית, כל פעם שתסיר את המסך הזה, תוכל לראות יותר פרטים במציאות שלך וזה יאפשר לך  להתחיל לגלות את כל האור במציאות שלך. זה יאפשר לך לגלות כמה אשתך יפה, כמה הילדים שלך מדהימים, כמה העצים שלך בגינה יכולים למלא אותך באושר, שאתה לא צריך לברוח מהמציאות וכל האושר האמיתי הגדול של חייך נמצא לידך.