עקב זו הפרשה שלי. מהלידה לבר מצווה, עקבות הפרשה מלווים אותי כל החיים. לא תמיד ידעתי שזה כתוב ומדבר אלי, אבל התורה, הפרשה, המציאות, ה' יתברך מדברים אלינו כל רגע. הכל תלוי ברמת הקשב, או יותר נכון באמונה שהנה ה' כאן ויש לו סגנון, הומור וסטייל כל כך מיוחדים, עד שזה נראה ממש כמו שפה.
שפת ה', דרך התורה ודרך בני האדם, דרך השופרות המובהקים, שליחיו האישיים – האישה והילדים – כל אלו מעבירים ביום המון מסרים בתוך דקה נתונה. מה מכל זה נשמע? מה מכל זה אנחנו מוכנים לקבל?
התירוצים החמקניים מתחילים תמיד במשפט: מי אמר שזה כך? זה לא ממש ברור! אולי אתה סתם ממציא לעצמך תובנות. האמת כואבת והמציאות עמוסה במשככי כאבים; הבריחה נעימה יותר מההתמודדות; ההדחקה מתוקה יותר מכאב הבטן שגורם הלב.
ואולי גם בגלל זה ספר דברים הוא המהדורה המקוצרת והמחודדת של כל התורה עד כה. במסרונים קצרים וברורים, בתובנות קצובות, בקצב זמננו, משה רבנו יורה את החיצים האחרונים בקרב על ליבו של העם הזה רגע לפני הפרידה.
מי יבוא לקורס כזה?
ה' יתברך, תודה שמיקמת אותי בספר דברים. זו טובה עצומה שאתה עושה עם עיתונאי שכל עבודתו היא שטחיות מקוצרת מסרים. אתה מדבר אלי בכתוב, ברור, בלי הרבה מרחב לברוח לפרשנות אחרת. פשוט דוגרי. כמו בין בני זוג, עם השנים האמת הופכת ברורה יותר. כמו אבא שמרגיש שפתאום הילדים שלו גדלו ויש עם מי לדבר. כנות של פז״מ ובעיקר עייפות החומר. כמה אנרגיה מושקעת בהתנגדות וכמה מעט אנרגיה פי כמה מושקעת בהקשבה וקבלה. טוב, אולי כשאני עייף אני מבין יותר. והדרך היחידה שלי לדעת היא רק דרך זה שלא אדע. מי יבוא לקורס כזה? לדעת מבלי לדעת. איזה מין שיטה זו? זו השיטה של ספר דברים. שהוא אמנם מדבר על דברים גדולים כמו עם, ארץ וגויים, אבל עניינו הדברים הקטנים: אני, הקשר עם ה', יצר הרע והבריחה מהאמת.
זהו צבי, לא תוכל להתחמק. אין לך מה להתפלל על שלום עולמי ודילול ארסנל הטילים האיראני. ספר דברים מדבר אליך. תקשיב.
עקב זה הכל בעקבות מעשיך. אני המראה שלך. כשאתה תהיה טוב – המציאות תהיה טובה ומלאת ברכה. אין מחלות, כל המציאות של עמים שקמים עליך – תיעלם. כל הפחדים שלך הם לא בכיוון, פשוט ״זכור תזכור״ – יציאת מצרים התרחשה וזה יכול לקרות תמיד. תזכור, לא סתם כדיבור, אלא כנקודת מוצא לחיים.
אז רגע, מה אתה אומר כאן? שהאיראנים וחיזבאללה הם עניין של פנימיות? שיש זיקה בין קרבה לה' להתרחקות האיראנים מהגבול? מ… וואללה כנראה שכן. זה כתוב כאן ממש בפשט. אבל אל תיסחף ותספר לעצמך שזה קורה בגללך. זה בעיקר קורה בגלל אלה שלא הקשיבו ולקחו מהם את הברכה. איזה כלל יסודי. אני, בקשר שלי עם השמיים, משפיע על כל עולמי, ובאותה נשימה: אבל אם זכיתי, אז זה לא בגללי. סתירה? אולי לוגית אבל לא נפשית. זה כמו … לדעת בלי לדעת. כי באמת לא צריך לדעת המון חכמות אלא פשוט לא לדעת. וידיעת ה' היא שתביא את השפע. מוזר אבל בעצם לא מוזר.
כדאי שנכוון שעונים
זו הפרשה שבה כתובה כל חלוקת הכוח בעולם בפסוק אחד: "ואמרת בלבבך, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
אני יודע שכלפי חוץ אתה אומר "ברוך ה'" ו"אין עוד מלבדו" אבל פנימה בלב אתה מסתדר בלעדי. אתה באמת מאמין שבסוף זה אתה והיכולות שלך. תתעורר! זה לא אתה! זה אני שבראתי אותך. זה אפילו לא אני מולך אלא אני מול ההורים שלך. איתם יסדתי ברית. כך שאפילו אין עדיין אני ואתה. אלא אני ומי שהוליד אותך ואתה…
תתרגל, עוד צריך ללכת הרבה בדרך. איך? ״מעט מעט״ כך כתוב כאן. זה יקרה בצעדים קטנים, שאולי לא מתאימים ללו״ז שלך אבל כדאי שנכוון שעונים.
"תראה בני היקר" אומר לנו אבא, "אני כאן כל הזמן ואתה חושב שתחיה על הלחם. בדקתי את זה, זה בלתי אפשרי. ניסו את זה לפניך, זה לא עובד. אתה רוצה חיים? זה לא הלחם אלא מוצא פי ה'". הנה שוב הוא מדבר אלינו בכל רגע. מנסה אותנו בכל רגע. מדביק לנו סטיקר באוטו שלפנינו. יש כאן פיזיקה חדשה שמגיעה מהלב שלי לשפע של מים, אדמה ולכל צמח שגדל בעולם. מפחיד? לא ממש. דווקא נשמע מעניין. תודה ה' יתברך שהסברת לי את זה. אני עומד לשכוח את זה, ואז שוב ושוב להאמין שכל הסיפור כאן זה אתה ולא אני. תודה.
