בס"ד

יום שישי, 12 אוגוסט, 2022
הכי עדכני
אורייתא, אורייתא

אורייתא, אורייתא

אני זוכר את אחד מחגי השבועות הראשונים שעשיתי כמבקש ה' ותורתו. גרנו כבר בבני ברק, את המקווה של ליל החמישים ואת תיקון הלילה עשיתי בשול של ברסלב. באמצע הלילה הגעתי בסדר התיקון אל החלק המצוטט מהזוהר, רבי שמעון שם את ראשו בין ברכיו בוכה ושר לאהובתו:
"אורייתא אורייתא, נהירו דכל עלמין, כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטין מנך כל סיטרא, מינך כולא, עלך קיימי עילאין ותתאין, נהירו עילאה ודאי מנך נפקי…".
הצטרפתי לדמעותיו של רבי שימעון ולמילותיו הבוערות. ליבי נפתח באהבה לתורה ולבוראי.
הנחתי ראשי בחיקו של בוראי והרגשתי אהוב, אוהב ובטוח.

<