בס"ד

איראן זה כאן בפנים

איראן זה כאן בפנים

"צבי שלום, בקיץ אני עומד לפתוח סדנא להעצמה ברוח היהדות. האם תוכל לומר לי אם אפשר לעשות זאת, כי כולם מדברים על מלחמה בקיץ. האם לפתוח את הלימודים?".

לקח לי כמה שניות לסקור את ההודעה הזו שקיבלתי ולחבר עוד כמה שאלות שהופנו אלי, אגב התור בסופר ובדיבורי המסדרון בבית הכנסת, כדי לקלוט שהנה זה עומד להיות הדיבור של הקיץ, או יותר נכון הפחד התורן, או הנסיון הבא באמונה. תלוי איך רואים את זה.

כששואלים אותי כאלה שאלות שאין לי מושג איך לענות עליהן, אני מתחיל שיחה פנימית בתוכי שגם היא בקצב מפוחד; איך הם יודעים על מלחמה? הם קוראים דפי מודיעין שאני לא מכיר? זה אמיתי? ואם כן מה עושים? ואז אני מגלה שלא רק שאין לי תשובה, גם אני פוחד מהמלחמה. מזה שאיזה טיל איראני יהרוס כאן את כל מה שבנינו. מה אני אמור לעשות? מה לענות לאנשים? מה לענות לעצמי?

לפעמים מבוך הנתונים על מציאות משכיח את הדברים הגדולים, ככה זה עם המציאות היום. המון פרטים כביכול מדוייקים, כביכול עובדות ובשם האמת, אבל עם יכולת ברורה אחת: העובדות מרחיקות מהתכלית. כך אני מוצא את עצמי מנסה לנתח תרחישי מלחמה שייתכן שיקרו, אבל בתוך כל זה אני שוכח… את העובדה שהנסיונות הללו הם חלק מהחיים של יהודי.

כל מחשבה שזה יעבור מעלי בגלגול הזה זו מחשבה לא מציאותית. מרוב חדשות אני כבר לא רואה את השם יתברך, את דרכו של עם ישראל, את ההבטחה על הארץ, את הברית עם השמים. זה פשוט נעלם ואני נאלם. לא רק שאתה צריך לענות לאנשים, תענה לעצמך: אולי זה דבר שהעם שלנו עבר המון פעמים בגבורה אמונית לא מוסברת, אך הפעם זה נראה כנסיון שמולבש בכל כלי המדיה האפשריים. זה כבר דבר שאני יכול לסמן אותו כברור לי.

בשבת האחרונה התארחו אצלנו זוג יהודים מהגבעות. רועי צאן שחיים בלי חשמל, בלי גז ועם מיכלי מים. יהודים תנ"כיים לא רק במראה. הם לא מחזיקים בטלפון או באקדח, ולגמרי לא יודעים על איומי המלחמה. הם חיים את החלום שלהם ליישב את ארץ ישראל. ואני מוטרד יותר מהם, למה? כי אני חשוף יותר והם לא. הם רגועים יותר? הם לא. מתמודדים? לא בטוח. לכולם יש התמודדויות. השאלה אם הן במעגל של איראן או במעגל של הלב. בגדול זו אותה אנרגיה .

"וַאֲפִלּוּ אִם אֶחָד אֵינוֹ רוֹצֶה לָרִיב וְרוֹצֶה לֵישֵׁב בְּהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה, עִם כָּל זֶה הוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת גַּם כֵּן בְּתוֹךְ הַמַּחֲלֹקֶת וְהַמִּלְחָמוֹת. כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא בֵּין הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבֵּין הַמְּלָכִים וְהָאֻמּוֹת שֶׁנִּמְצָא לִפְעָמִים אֵיזֶה אֻמָּה שֶׁרוֹצָה לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה וְאֵין רוֹצָה שׁוּם מִלְחָמָה, אַדְּרַבָּא הָיְתָה מְרֻצָּה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַחֲבֵרוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, עִם כָּל זֶה חוֹטְפִין אוֹתָהּ גַּם כֵּן עַל כָּרְחָהּ בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה שֶׁזֶּה אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה מִצִּדּוֹ וְזֶה לְהֵפֶךְ עַד שֶׁנִּלְחָמִין עִמּוֹ גַּם כֵּן, כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ נִמְצָא בִּפְרָטִיּוּת בְּמִלְחֲמוֹת הַבַּיִת הַנַּ"ל, כִּי הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא עוֹלָם קָטָן וְנִכְלָל בּוֹ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, מִכָּל שֶׁכֵּן הָאָדָם וּבֵיתוֹ שֶׁנִּכְלָלִין בָּהֶם כָּל הָאֻמּוֹת.

"וְעַל כֵּן לִפְעָמִים כְּשֶׁאֶחָד יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ בַּיַּעַר יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע, וְזֶה נַעֲשֶׂה מֵחֲמַת שֶׁהוּא לְבַדּוֹ וְנִכְלָלִין בּוֹ לְבַד כָּל הָאֻמּוֹת וְהֵם מִתְגָּרִין זֶה בָּזֶה וְהוּא מֻכְרָח לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּכָל פַּעַם לִבְחִינַת אֻמָּה אַחֶרֶת כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת אֻמָּה עַל אֻמָּה שֶׁהֵם כֻּלָּם נִכְלָלִין בּוֹ לְבַדּוֹ, וּמֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לְהִשְׁתַּגֵּעַ לְגַמְרֵי מֵחֲמַת הִתְהַפְּכוּת הַדֵּעוֹת שֶׁבּוֹ… וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָז יִתְבַּטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה יא, ט) 'לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ'" (שיחות הר"ן ע"ז).

כמו תמיד, רבי נחמן נותן לי את התשובה/תרופה למצב שלי, שלנו .

איראן זה כאן, זה עובר בחוץ ובפנים. זו המציאות, מתנגשת, חדה, כואבת. אין להתחמק, כולנו עוברים את הבירור החד הזה בדרך לתכלית. זה המבחן שלי כמו של כל אחד ואין תשובה מוחצת אלא תשובה כתהליך. אין פתרונות, יש רק אפשרות לראות את זה יותר ברור.

בינתיים, בתוך כל השתיקה הזו, הגיעה עוד הודעה מאותו בחור. "החלטתי להתנהג כרגיל ולבטוח בבורא עולם, אי אפשר כל הזמן לחשוש". זה קרה בדיוק כשהקלדתי לו 'אחי אין לי מושג, אולי תתבודד על זה'. כנראה שהוא הקדים התבודדות לתשובה והבין לבד את מה שרואים במאקרו ופחות במיקרו. זו דרכו של עמנו ושל עצמנו עד המשיח.

בינתיים, עד שיבוא משיח, אשיח את כל הפחדים שלי מול השם יתברך. כי לאף אחד אין תשובות. העניין הוא לא לפחד ולהחזיק במה שכן יודעים. אני לא יודע כמה החדשות באמת משקפות את המצב, אבל אני כן יודע שיש בורא לעולם, שאני יהודי מושגח ושיש תורה וצדיקים. כל הבחוץ הזה זה בכלל בפנים. נרגעתי מעט .

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן