שמעתי פעם מערכון מצחיק: ישראלי ברחוב נותן לך הוראות הגעה: "לך ישר תחצה ת'כביש, נכון בנק? לא שם! תמשיך ישר, נכון סוּפֶּר? לא שם! אחריו ימינה…". להבדיל אלפי הבדלות יש פסוק אהוב עליי בפרשה. "כמעשה ארץ מצרים… לא תעשו! וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה – לא תעשו!". אתן לכם קריאה חסידית שלי לפסוק: כמעשה מצרים – ההרגלים של פעם, של הגלות, של העבר השלילי – תשכחו מהם. אבל כמעשה ארץ כנען, עם הפנים אל העתיד… ואז אתה מצפה שהתורה תגיד, את זה כן תעשו – אבל לא! גם כארץ כנען לא תעשו!
כשם שצריך להתנער מההרגלים של פעם, אל תחשבו שבעתיד תוכלו להירדם בתוך שגרה חיובית של עבודת ה', להיכנס לאיזו רוּטִינה. יהודי צריך להיות קשוב לרגע. ה', מה אתה רוצה ממני היום?
פעם ישבנו שלושה חברים בצפת והתווכחנו מה זה "להתגבר כארי". אחד אמר: האריה קם כל יום בנץ ושואג. שני אמר: בחצות לילה האריה נותן שאגה כזאת, שכל העולם מזדעזע. ושלישי אמר: פשוט להיות ערני כמו אריה! ישב איתנו חוזר בתשובה, ג'ייסון, מדרום אפריקה – ואריות שם זה כמו החתולות שלי בנחלאות. "בואו אני אסביר לכם" השתיק אותנו, "האריה כל הזמן ישן. רוב הזמן שוכב לו באיזו מאורה וישן".
אני נזכר איך בגן חיות אף פעם לא רואים את האריה! נכון? רואים משהו מרחוק שוכב ליד איזה סלע… אֶפֶּעס רעמה, אֶפֶּעס זנב, אבל אף פעם לא זז.
"אבל האם ראיתם איך אריה מתעורר?" המשיך ג'ייסון. "הוא עושה תנועה מלכותית כזאת עם הגוף, (ג'ייסון מדגים) מנער את עצמו, ונוחת לתוך הישיבה האצילית שלו. מיד כולו אומר מלכות. ברגע אחת הוא מכריז: 'יש מנהיג פה ביער!'".
על הרגע הזה דיברו חז"ל כשאמרו "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". יהודי יכול לישון… אין בעיה. אבל איך אתה מתעורר? האם לוקח לך חצי יום של סאַטלה בשביל להתפקס, להיזכר מה התפקיד שלך ומי כאן מלך הג'ונגל?
הלימוד הזה מתחבר לי לימים האלה, ימים קצת מבלבלים. שמועות, חדשות, נרדמים אין ספור פעמים. העיקר הוא כשאנחנו כן מתעוררים, להתנער ולהיכנס בין-רגע לאצילות. להיזכר ולשאוג: ה' הוא המלך!
אני נזכר איך פעם באמצע שיחה עם ידידי ר' גיא צבי מינץ הברסלבר, הוא הוציא מכיסו שעון מעורר, וינטאג' כזה, לחץ עליו ונשמע צלצול רועם. להפתעתי הוא אמר לי בסגנונו המיוחד, "אני רק מזכיר לי לעצמי כמה פעמים ביום להתעורר…".
אז אני רוצה לאחל לכולנו, בימים של ספירה, של כבוד זה לזה, מחפשים עצמאות, זכרון, המתנה ליד ההר, רבי שמעון, פסח שני, בידוד והתבודדות – להזכיר שמה שהיה בגלות זה פאסה. אבל למרות שברוך ה' הגענו לכאן, אנחנו צריכים לעורר את עצמנו, ולהתעורר כמו אריות אפילו מאה פעמים ביום!