בקודש הקודשים, מעל ארון הברית, היו שני כרובים פורשי כנפיים. זכר ונקבה. איש ואישה. כשעם ישראל עושים רצונו של מקום, פניהם זה אל זה. כשאין עושים רצונו, הם מסתירים פניהם זה מזה. רצונו של ה' הוא שיביטו זה בזה. כשמסתירים פניהם זה מזה גם הוא מסתיר פניו מעם ישראל.
הקדוש ברוך הוא דיבר אל משה מבין הכרובים. שם שרתה שכינה. המקום שבין איש לאישה הוא המקום בו ה' מדבר. אהבת איש ואישה היא מקומו של ה'. שם גילוי רצונו. שם חיים נולדים. אהבת איש ואישה בקודש קודשים. אלוקים חיים. כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים.
בימים האלה שלנו, המטורפים, זה לא כל כך פשוט שיביט איש באישה ואישה תביט באיש. ברדיו אמרו שתשעים אחוז מהנוער נחשפים באינטרנט לסרטים הכי מעוותים שיש על אהבה. זה חורבן. השחתה גסה של היכולת לאהוב. מושגי האהבה מתעוותים מהסרטים האלה לגמרי. שואה, רוצחים את האהבה. הפרט הסטטיסטי הזה מייאש ומעציב לבלי קום.
המדרש בשיר השירים אומר על הפסוק "קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים" – האוהבים אומרים זה לזה: כלפי העולם הניצב בחוץ בתינו חומת ארז בצורה, ובתוך בתינו פנימה אנחנו גמישים ורכים כברוש (ברותים – ברושים).
נאמנות וכבוד הדדי הם קורות הבית שצריכים להיות איתנים כארז. אהבה והתמסרות עד כלות הנפש. צריך לתקן את ההריסות של מושגי האהבה מהטלוויזיה. לבנות את קורות הבית. אוזניים נאמנות לקולה של האהבה, עיניים נאמנות ליופייה, מחשבות, דיבור ומעשה נאמן. אני מדמיין את אשתי ואותי בני שמונים על ספסל בגינה. נשמה אחת. אהבה.
מקום שכינתו של ה', בין איש ואישה.