איך אתה אוהב את האלול שלך? חזק? חלש?

– עם קצת סוכר. אבל שיהיה רותח.

השנה הייתי צריך אלול יותר מתמיד.

יש לי שכנים שלא אוהבים 'אלול'.

טרם הוא מגיע והם טסים ללונדון או פריז, בורחים מעצמם בחושך של תיאטרון שייקספיר או ב'בריטיש מוזיאום'. אבל גם שם, מתוך איזה ארון זכוכית הם בסוף עומדים נפעמים מול שופר עתיק או קלף מחפירת קומראן עם פסוקי תשובה, בטוחני.

תשמע, אלול, אני צריך אותך השנה.

אני רוצה אלול של געגועים, אלול של חבר ישן. אלול של ניגון חדש וסיפור חסידי פותח לב.

אני רוצה אלול של זיכרון, של דמעה, של כוס תה חזק. וביסקוויט.

אקנה לי ילקוט חדש ובו אניח לי כריך עטוף באהבה.

באלול הזה אני רוצה לעטוף ספרים, לעטוף פנקס ריק, לעטוף ספר תפילה, לחדד עיפרון.

אבל יותר מכל רוצה אני להיות עטוף ממך, בורא עולם. אעמוד בפתח בית הכנסת ה'בנאים' בסליחות ואפייט פיוט נוגה, בלב נשבר.

אני מחכה להקשיב לו, לאלול, השנה, והוא יספר לי מה שכחתי, מה אבד לי, מה חיפשתי.

אני מתכנן לאלל את הארץ אשר אני בה. לאלול את עצמי.

אלול זה מסע מעמיק. יש בו תחנות בהן עוצרים ושואפים אוויר אלולי, תחנה של תרועה ותחנה סופית של סליחה.

איש אינו יודע באמת באמת, מהותו של אלול מהי. אך אני יודע שיש סוף טוב, לאלול הזה.

למסע הזה יש סוף טוב…

ואז האברך מ'זיו' ניגש אלי באדישות ואמר שאשתו מצאה ראשי תיבות חדשים מהמקורות ל'אלול'.

נרעשתי! הייתי המום… תבינו, זה בערך כמו לומר לאבא של אפרת, דוקטור לביו-כימיה, שמצאו אלמנט כימי חדש בעולם שלא נמצא בטבלת היסודות של מנדלייב… (להבדיל). הרי רמזי אלול הם הם עבודת ה' של אלול. "אני לדודי…", "איש לרעהו…"!

ובכן, כך קרה שאשתו אמרה את ברכות השחר בכוונה, ופתאום זה נגלה לה… ממש שם, בברכת אשר יצר, אחרי המילה "אי".

מוכנים? – אפשר לעמוד ולהתקיים לפניך – אלול!! בורא עולם, אפשר לעמוד ולהתקיים לפניך!

והנה הפירוש שהוספתי: הכוח של אלול מאפשר לנו לעמוד ולהתקיים לפני ה'! געוואלד. התיקון, התשובה, הסליחה, האהבה, ההתחדשות! אפשר לעמוד לפניו.

אהבתי את המילה הראשונה "אפשר". מאוד ניו אייג'י כזה. בורא עולם הכין לנו באלול 'מרחב מאפשר'…

אמרתי לכם שהאלול שלנו יהיה חזק!