תגיד צבי, מתי היית שמח?
כשהייתי ילד! סתם כך, ממשחק פשוט ומלקפוץ על המדרכה בלי לנגוע בקווים.
ילד, מה עוד משמח אותך?
הילד לא מספק תשובות, הוא סתם מחייך והוא שמח.אבל לא כיף כל כך בבית הספר, אמרתי לו.
לא נורא, הוא עונה, תמיד אחרי שמחלקים תעודות ואני מקבל נזיפות, אומרים לי שאפשר להתחיל מהתחלה, אז אני שמח…
זו כבר סיבה לצאת ליער, לקחת עט ונייר ולכתוב חוזה ביני לבין עצמי, בעזרת הילד הפנימי שמגלה לי את הדברים שאני באמת אוהב. כן, גם זו דרך להתבודד. המסמך המלא מוצג כאן לפניכם, הדלפה בלעדית לקוראינו.
– אני חייב לזכור שבכל יום ה' יתברך מחדש את העולם, כמו דף חדש ונקי, רק בשבילי.
– הילד אוהב לקבל מתנות בכל יום. קיבלתי היום שמש, פרחים, אשה, ילדים ושמיים נקיים. בלי קשר לאיך הם מתנהגים.
– למרות כאבי הגב מהאופנוע, הברכיים מהצבא והראש מהאייפון, אני במצב סביר בריאותית. רק מלראות מה קורה בסוריה, אני שמח שאני חי. פרופורציה…
– כל הדברים הרעים שעשיתי יכולים להימחק, ואני יכול להיות חדש ממש כמו הילד שקפץ על המדרכה. אני עושה תשובה ומתחרט, ושמח גם שאני לא מוצלח כל כך.
– לא מגחך על עצמי בשל הסעיף הקודם, אלא מאמין שהפעם אני אצליח. העיקר הרצון.
– בתוך הריצה למצוות, להספיק מנחה, לתת צדקה, ללמוד ולתמוך בבית, עליי לעצור לחצי דקה ולזכור. זה אמור להיות בשמחה. לעשות קולות של שמח, לחשוף שיניים בחיוך, אמנם קצת מזויף, אבל עוד אימונים והמצב האמיתי יגיע… צבי, תשנה פרצוף.
– לעשות בתמימות דברים שהילד אוהב. משחקים לא מסובכים. מחיאות כפיים. ריקודים. כדור, קפיצות… חצי שעה בגן הילדים הפרטי שלי.
– לא להאמין לכל אלה מהחדשות שאומרים שהמצב לא טוב. באופן כללי הרוב טוב והרוב קובע.
– למרות הריצות והלחץ, להרים את הראש לשמיים בכל רגע שאפשר לזכור. אני אהוב, אני לא לבד, יש לי אבא למעלה והוא שומר עלי. העניין בדוק. הוא איתי תמיד.
– השמחה היא לא רק בחופשה או בבילויים, כמו שמכרו לנו בסרטים, אלא כאן ועכשיו. לא צריך ללכת לקצה העולם אלא רק להחליט.
על החתום: אני, הילד צביקה.
מכותב: ה' יתברך.
– נספח: כל יום בהתבודדות להתפלל על כל סעיף, לבדוק למה לא הייתי שמח, מה לא יושם בהסכם. ולנוכח הממצאים – להיות שמח.
הפוליטיקאי שבתוכי מן הסתם יכחיש את המסמך, אבל המקורות שלי אומרים שהוא אמיתי. חודש אדר כאן, קיבלתי החלטה להיות בשמחה וגם חתמתי על מסמך. אתם מוזמנים לנסח לכם מסמך שכזה או להשתמש בשלי. את העיקר תזכרו: משנכנס אדר מרבים בשמחה!
חודש אדר, נכון? מרבים בשמחה, נכון? אבל אל הלב מתגנבת שאלה אמיתית וקשה, איך משיגים את אותה שמחה? איך אהיה שמח בשני חודשי אדר, ומשם לכל השנה, מה אני אמור לעשות? כל הדיון הזה התרחש בתוכי בשקט, בלי הרבה תשובות.
החלטתי לטפל באופן רציני בפרויקט השמחה שלי. הדחיפה הגיעה גם מבחוץ, כשמישהו שאל אותי אחרי תפילת ותיקין למה אני נראה טרוד, שלא לומר חמור סבר. אוי, כך אני נראה? לא הייתי שמח כי מיהרתי לעוד מצווה, אבל כנראה בלי חיוך. די.
ישבתי וניסיתי למנות את הדברים שאיתם אצעד. התחלתי לבדוק למה אני לא שמח.
