פעם, באיזה מפגש חברים בצפת, ישבנו אצל אורן והוא שאל: "מי רוצה קפה?"
כמובן, לכל אחד היו הנחיות:
– "אני שותה שתיים סוכר".
– "אני בלי כלום".
– "חצי כפית".
– "אשמח לכף גדושה!".
כך חזר עם מגש ועליו 6 כוסות. התפלאתי כיצד זכר מה ביקש כל אחד ואחד, אלא שאורן, מצחיק כהרגלו, הניח את המגש על השולחן ואמר: "חבר'ה, שמתי בכווולם שתי כפיות. מי ששותה בלי סוכר, שלא יערבב. מי שרצה שתי כפיות, יערבב טוב. כפית אחת? שיערבב קצת"… (חח)
הסתכלנו אחד על השני במבט של "וואו, איזה משקיען…" (חח)
כנראה שאני זוכר את זה עד היום כי יש שם איזה נמשל עמוק. ה' נוכח בחיים של כל אחד מאיתנן ברמה של שתי כפיות גדושות, השאלה היא אם אתהמערבב. השפע של ה' עומד ומוכן לרדת עלינו, השאלה היא אם יש לך כפית.
מסופר על הקוצקר ששאל את תלמידיו היכן ה' נמצא, והם – כולם מלומדים ומקובלים – חיפשו את התשובה הכי הכי: "בכל מקום!", "בחלל הפנוי!", "אסור לחשוב על זה!" כך זרקו תשובות באוויר עד שענה: "ה' נמצא היכן שתיתנו לו להיכנס…"
פעם אמרתי למישהו שרק התחיל להתקרב: "תתפלל על זה". אמר לי בפשטות: "ואיך מתפללים?"
איך מכניסים את ה' לחיים? צריך לבנות את הקשר.
כשם שיש שריר בגוף, כך בנשמה יש שריר, מנגנון, של תפילה. לאט לאט אתה מוצא מה הם הדברים שפותחים לך את הלב, ומה לא.
אל תגיד "אין לי אמונה", תגיד "לא התאמנתי".
ויש גם מלח ופלפל בחיים, וחריף ומר שמונחים בכוס קפה. הכרתי אנשים שמערבבים בעיקר אותם, מתעסקים אתם, במקום לתת להם לשקוע בקרקעית הספל.
לעומתם יש אור גדול בלב, ויש ניגון בחיים, ועין טובה לאדם שמולך, ולב אוהב, וכולם מחכים שנערבב אותם לתוך הקפה שלנו.
השבוע, בג' תמוז, מציינים שלושים שנה לפטירת הרבי. כמה השראה גדולה הוא נותן לעולם – בין לחסידיו המובהקים בין למעריציו בכל העולם – לפעול, לשנות, להשפיע, ותמיד לעשות יותר. אני נזכר עכשיו: מה שנתן לי את ההשראה לכתוב את השיר 'זמן הגאולה' היו שלטי רחוב בצפת עם תמונה של הרבי, ותחתיה היה כתוב: "הגיע זמן גאולתכם!"
משהו בניסוח הזה היה מרגש. דווקא "גאולתכם". המבט החודר הזה שאומר "אני כבר בגאולה, היא פה! הגיע הזמן שגם אתםתפקחו את העיניים. הכניסו אותה לחייכם!"
אני כותב… והימים ימים לא פשוטים בעם ישראל, מבית ומחוץ. צריכים אנו יותר שמחה, יותר אמונה, יותר אחדות, כמו הסוכר בכוסות של אורן. זהו זמן שצריך לערב מהר וחזק,
כי רוצים את מתיקות הגאולה!!