ליל שבועות תשפ"ד. בין השיעורים המרתקים לבין הקפה והעוגה שבבית הכנסת היישובי, אני מבקש שכל אחד ילך פעם אחת הצידה עם עצמו לכמה דקות, יפסע אל תוך רחובות הלילה ויכין לבו לקבל את התורה.

התורה היא כל כך תמימה, "תורת ה' תמימה" – אומר הבעש"ט: תמימה ושלמה, כי אף אחד עוד לא נגע בה. אף אחד עדיין לא תפס עד הסוף באמת מי היא "אורייתא", ושאף אחד פה לא יגיד לי שהוא יודע!…

אולי אלה שנפלו השנה, הי"ד, הם יודעים. אלה שהשאירו בטנק כרך דף יומי מוכתם בדם. אלה מהמדבקות על תחנת האוטובוס. כמו צביקה לביא הי"ד, שראיתי ציטוט שלו על אוטו: "למדתי תורה היום – אני יכול ללכת לישון". או ההוא שחוזר לשכונתו בלילה, אחרי ארבעה חודשים, ולפני שדורך על מפתן ביתו הוא עוצר קצת בבית המדרש, מתיישב לגעת בגמרא מרוב געגוע. הם מביטים בנו משמיים וחושבים: אלו ידעתם כמה יקרה היא, אלו ידעתם כמה זכה היא – הייתם רוקדים אתה, הייתם מאושרים אתה! 

"אילו היו מניחים למת לחזור לעולם הזה – אומר ר' נחמן – ודאי היה מתפלל יפה יפה…". הבנתם מה ר' נחמן רוצה לומר בזה? אילו היו מניחים למת לבוא לעולם הזה לשעה קלה… פתאום מבשרים לו: רוץ! יש לך עשרים דקות! הוא לא היה אוכל גלידה בפעם האחרונה ולא רץ לומר 'שלום' לאמא… הוא היה עומד ומתפלל. עומד ומתפלל. כי שם למעלה הבין שלא תמיד העריך בהיותו כאן את כוחה העצום של תפילה…

ואני מוסיף: אילו היו נותנים למת לחזור לעולם הזה, ודאי היה עמל בתורה יפה יפה.

מה טוב אם תזכו בליל מתן תורה להזדמן לבית הכנסת בשעה שהוא ריק ושקט. תתקרבו לארון הקודש המואר בנר התמיד, ותקשיבו לזמזום החרישי. אותיות פורחות באוויר הלילה מתוך הארון, נשמות חגות סביבנו ומלאכים עולים ויורדים. חשבו על פיסת תורה האהובה עליכם במיוחד. על "כמה אהרן איכא בשוקא" לולי "האי יומא". כלומר, כמה סתמית הייתה החוויה שלך בעולם לולא התורה, כמה אור היא גילתה בך.

קבלו על עצמכם בדמע את אותה התורה, שבמותם ציוו לנו.

השנה, כשהגעתי למתחם שמעון הצדיק בל"ג בעומר, עמדתי והבטתי באלפים שבאו להילולת ר' שמעון בירושלים, ולרגע אחד קטן תפסתי שאיננו מסוגלים לתפוס כלל כמה אהבת תורה יש בעם הזה. מה גדולה מסירות הנפש, העמל והדבקות. אפשר לומר: לרגע קטן תפסתי – עד כמה זה לא נתפס: קוב"ה ישראל ואורייתא.

שנזכה לאהבת תורה באמת!