חששתי שלא אזכור, ומתוך כך הנחתי מראש את
הספר על שולחן המשתה אתמול.
עכשיו במשתה פורים… הגענו לעד דלא ידע.
יהודי אחד לידי עומד ונואם לעצמו. בפינה
האחרת שלושה מתגלגלים בתוך ניגוני קרליבך.
עוד אחד מתפלל "מנחה" בדבקות עילאית, השני
ב"מעריב". גלעד עם כינור. עדיין לא ברור אם
הוא מנגן על הכינור או הכינור עליו.
כאן זה פורים. פסח בפתח.
שם יהיה סדר! בינתיים בלגן.
פה ה' מסתתר… בפסח כל שפחה ראתה אותו על
הים!
פה במגילה "המלך" זה ה', בפסח ה' הוא המלך!
אני פותח הלכות פסח, שהרי שלושים יום קודם
החג שואלים ודורשים.
הלכה מפורסמת: חמץ אסור "במשהו", שלא
כשאר האיסורים המתבטלים בשישים.
בפסח אפילו "משהו" לא מתבטל. אני נזכר
בשיחה של ר' שלמה'לה על ה"משהו".
ה"משהו" כסמל. אתה פוגש יהודי, אפילו רחוק הוא מתורה ומצוות – חפש בו את ה"משהו". יש
בו תמיד "משהו" שלא התבטל. ה"משהו" הזה
שאי אפשר להסביר, משהו שחוזר וניעור…
סבא יוסף, סבה של אפרת, נחטף על־ידי הצבא
הרוסי בערב פסח. היו שם בכיות ותחנונים, אך
ללא הועיל. הם ידעו שלא יראו אותו שוב. צדקו.
כעבור שבועות אחדים פלשו הגרמנים וחיסלו
את העיירה שלו. מכל משפחתו לא נשאר אלא
"משהו", וה"משהו" הזה היה – הוא.
תמיד החזיק גמרא ביד ולמד אתנו, הנכדים.
בימיו אחרונים, כשכבר שכח הכל, שאלתי
אותו "משהו" במסכת בבא מציעא. מיד ענה
בבהירות! ה"משהו" הזה לא נשכח ממנו, לא
התבטל.
מרגישים את זה. יש משהו באוויר. יש משהו
בזמן הזה, בפריחה, באמונה. חפשו את המשהו
הזה, המשהו שלא התבטל. המשהו שמחכה
לחזור ולהתעורר!
המגילה מלמדת אותנו לראות גם למפרע,
שהחיילים שהופיעו בפתח ביתו של סבא יוסף
היו הנס שלו. צריך להחדיר את זה ללבנו הלאה, לתוך
ההכנות לפסח, כשפורים עוד זורם. לא לחשוש
מ"אלכוהול שעבר עליו הפורים". להודות לה'
על כל אלה, או "אלכוהול אלה", לא משנה.
העיקר להודות, ולא לשכוח את האורות הגדולים
של היום הזה.
בס"ד
יום שלישי, 11 פברואר, 2025
הכי עדכני