נסעתי לנגן בכיכר החטופים והגעתי מוקדם. יש שם, בתחנת רכבת 'השלום', שורה של כיסאות בר כאלה, ליד שולחן. התיישבתי ופתחתי גמרא. אני אוהב את הניגודים האלה… באמצע תל אביב ההומה, זרם אנשים, במרדף החיים, אתה עוצר ופותח מסכת שבועות. המיר – דף היומי. לא הספקתי לפתוח את הגמרא עד שעלה במוחי זיכרון של חבר שלא ראיתיו זמן מה במדרשה. הוא היה קצת שבור, אולי לכן עזב? שמא אף אחד לא שם לב בהיעדרו? גמלתי בליבי להתקשר אליו, ועכשיו. ידעתי… לדבר עם חבר זה גם ללמוד תורה. ר' שלמה'לה אומר: לכל יהודי יש אות בתורה, נכון? אם כן, להכיר יהודי פירושו ללמוד תורה.
הוא לא ענה. חשבתי בליבי: להתקשר לחבר שלא עונה, זה… גם ללמוד תורה. בארמית זה נקרא 'הוה אמינא'. במהלך הסוגיא, אביי, למשל, טוען משהו. הגמרא דוחה את סברתו, אבל כולם מיד דנים, תוספות, מהרש"א: מה אביי חשב כששאל? מה הבינה הגמרא כשענתה מה שענתה? זה עומק התורה.
התקשרתי שוב. החבר בממתינה. נחו עיניי על הקיר שמולי. תחנת רכבת השלום תשפ"ה, מדבקות מכסות את הקיר – פניהם היפות של הגיבורים הי"ד, ובכל מדבקה משפט שאהבו. אפשר ללמוד הרבה תורה מהם.
"חייך אל הקושי" – זה מזכיר לי ר' נחמן. "זכור, בשעת מבחן, המורה תמיד שותק" – זה נתיבות שלום. עיניי משוטטות על הקיר… "לא משנה כמה אתה חזק, משנה כמה אתה מטורף", ואני לוקח גם מזה לעבודת ה'. "אם תפחד ממה שיגידו עליך, לא תזכה להיות עצמך!" – זה ר' זושא מפורש.
אגב, אבשלום, מהקרצ'מע בעין כרם, חידש לי שגם מהסיפור ההוא צריך להיזהר. ר' זושא המתוק אמר: כשאגיע לשמים יתברר שלא ציפו ממני להיות משה רבינו אלא ר' זושא, ומאז כל החסידים מנסים להיות… ר' זושא (חח).
כך המשכתי, רכון על הגמרא, לומד תורה מהמדבקות.
כשהגיע הזמן ללכת יצאתי לעצרת התפילה. פגשתי ליד הבמה את ידידי, הבעל-מנגן החסיד, נאור כרמי. פתחנו 'דבר מלכות' כדי להתוועד. כהקדמה, שאל אותי: אהרן, חשבת פעם מה בעצם התחדש במתן תורה? הרי התורה נבראה תתקע"ד דורות לפני העולם, והאבות הקדושים, כמובא במדרשים, קיימו את כל התורה, וכן בני ישראל במצרים לא שינו ממנהג אבותיהם!
הסביר ר' נאור בעומק חסידי: במתן תורה התורה ירדה לעולם הזה. מאז ניתן לנו האפשרות לעשות לה' 'דירה' גם בחומר.
הבנתי, האלוקות כבר לא רק מה שמכנים 'טרנסצנדנטית'. יענו: "שכח מהעולם, תהיה נזיר"… לא! שב בתחנת רכבת ותלמד מהמדבקות על הקיר. תתקשר לאדם בודד, תלמד את האות שלו בתורה. ואם הוא לא יענה, אתה ב'הוה אמינא' או ב'מהו דתימא'…
חג מתן תורה שמח וקדוש, חברים! אני חייב לסיים, החבר בדיוק חוזר אליי.
