כל שנה אחי יונתן אוהב לומר: הגוי הראשון זה "נח". היהודי הראשון זה "לך לך".
אל תחפש את הנוחות. לך לך!
לאן? למה? מה יהיה? תגלה בהמשך. בינתיים "לך לך!"
אני יכול לזהות יהודי באמצע מוזיאון בלונדון. ניכר בו שאין לו שקט מהעולם הזה. יהודי חייב לשנות, לשפר, לתקן!
מנגד, יש את אלה שדבר ראשון מחפשים את הכיסא הנוח להתרווח עליו. מוסיפים עוד כרית לצוואר ומוודאים שיש קפה ועוגה בלובי.
שמתם לב שאת נוח מציגים לפנינו: איש צדיק. תמים. קורות חיים עשירים. ואת אברהם? אפילו לא מילה אחת. "ויאמר ה' אל אברם", מי זה? מה הוא עשה?
שמעתי על כך הסבר על דרך המוסר: יהודי לא רואה עצמו לא צדיק ולא תמים. הוא עוד צריך לעמוד בניסיונות, ותמיד נמצא בתחילת הדרך.
היה לי פעם חברותא עם ר' אייל ריס מאסנט בצפת שאמר לי: "למה אנחנו החב"דניקים מתפללים מאוחר כל יום? הרי זה מצב לא נוח להיות לפני תפילה – לא אוכלים, אסור לעשות מלאכה. אתה לא פה ולא שם". ואז הוא שתק קצת, חייך וענה: "וזה טוב ליהודי להיות במצב כזה!"
הקדוש ברוך הוא לא ביקש מנח להקים בית יהודי באררט. זה לא נוח (חחח)
אפילו לספר על המבול הקרב ובא הוא לא ביקש מנח, אלא רק לבנות תיבה. וכשיראו אותו בונה תיבה האנשים ישאלו והוא יספר. נח לא צריך ליזום.
ואילו אברהם אבינו, כבר בגיל שלוש הרעיש את כל האזור, שידעו כולם שיש מנהיג לעולם!
החיים מלאים ניסיונות הם, מלמד אותנו אברהם אבינו. ניסיון מלשון "נס להתנוסס". כשם שאפשר ליפול מכל ניסיון, אפשר גם לעלות לדרגה חדשה וגבוהה יותר.
הרהרתי פעם בעת התבודדות, איך אדע אם הדבר הקשה שעובר עליי הוא ניסיון? ואז הבנתי שהשאלה עצמה היא לא נכונה. ניסיון הוא מצב שאני קובע שהוא ניסיון, ובגלל שהגדרתי אותו כניסיון הוא באמת ניסיון. שהרי ניסיון הוא ההבנה שבכל מצב הבחירה חופשית היא, ובידי לקבוע איך הוא ישפיע עליי, בין אם זה על ידי אמונה, ביטחון, תפילה או מעשים. כך טבע ה' את עולמו ונתן לבני האדם את הבחירה.
ה'נתיבות שלום' מעודד אותנו בעניין הניסיונות. הוא אומר: הניסיונות שאברהם אבינו עמד בהם במסירות נפשו, הם הם שנותנים לנו, לבניו בכל הדורות, כוח לעמוד בניסיונות החיים.
שנזכה ללכת בדרכי אבותינו בתמימות, בפשיטות ובשמחה!