להבה קטנה של הנר הראשון תופסת את המבט. כמה פשוט ככה עמוק. תנסו לבהות בלהבה קטנה שמוציאה כל כך הרבה חום בנקודה אחת ופי כמה אור אל תוך החלל. אני מסתכל על הנרות כדי שהאור יכנס פנימה ומתחילות מחשבות. מחשבות אל מול הנר. זה רק אני מרגיש את זה או בעצם זה של כווולם?
חנוכה הוא מסוג החגים שאתה לא יכול לפספס אם אתה צועד ברחוב, ולא משנה באיזה רחוב. יכול להיות שאת השבת מרגישים פחות בתל אביב ויותר בירושלים וכך גם את פסח, אבל את חנוכה ואת פורים רואים בחוץ. האור שלהם כל כך גדול ומגיע לכל אחד, בנקודה החשוכה שלו. כולם ממש רוצים חלק באור הזה. מה בסך הכל יש כאן, נרות? הרי בכל יום שישי מדליקים נרות, מה החידוש?
איזה כוח פנימי של התלהבות יש באותה להבה של הנר שהתעמעם. חיפשתי שמן חדש לנר השמן של הנשמה. רוב העולם חי את המציאות החיצונית, ורק מעטים מול רבים חיים רק נשמה רוחניות ותורה. איפה אני על הסקלה, איפה אתם? אנחנו?
הנר ממשיך לדלוק, הנר הוא התקווה, הוא בעצם לא כבה אף פעם. זה החידוש של יהודי בעולם. הנר ישנו, העניין הוא אם אתה מתחמם ומואר ממנו או פשוט לא רואה אותו ולוקח את החום לריצה החוצה.
חנוכה הוא אור שמגיע במקום הכי חשוך שלך בתחילת השנה. בחורף. בקטנות. ביום הקצר בלי השמש. שם אתה עומד רק עם נר אחד שבעצם אומר לך: תחנוך. תעשה חנוכה לעצמך. מי אתה? מה המטרות שלך? חנוכה הוא הנקודה שבה כל אחד יכול להתחיל, אין למטה מזה ואין אור יותר מעודד מזה כי הוא בא בתוך החושך, שניה לפני הייאוש.
הנר הראשון, אומר רבי נחמן, קיים בכל הימים. בעצם כל שאר הנרות משתתפים בחגיגה של נר אחד, שהוא בעצם אתה. "שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת כֻּלָּם, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּכֶל… וְאִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לּוֹ מִתְּחִלָּה מִלְחָמָה לְשַׁבֵּר כֹּחַ הַמְדַמֶּה אָז מַתְחִילִין לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכִין לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּכֶל… שֶׁהוּא נֵר רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה, וְאַחַר כָּךְ כָּל מַה שֶּׁשִּכְלוֹ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם".
זה מהפכני. הנר הוא מעלית. אני בחושך, אני בדמיונות, זכיתי להבין את זה, המציאות לא משאירה לי ספק. יש תחנת עצירה שאפשר לעצור בה ולהתחיל לחנוך את כל החושים והרגשות מחדש כדי לקלוט את זה. אז פשוט לשאול, אולי אני מדומיין? אולי אני בסרט? איך אצא מזה? עצם השאלה אם אני מדומיין היא היציאה מהדמיון. לשאול ולהתבונן בנר. כמה אור אני חי, כמה אש חיצונית אני חי? חשבון הדמיון ידוע לכל אחד מאיתנו, רק צריך להתעניין.
ואז רבנו אומר שזו תהיה מלחמה, אבל היא שווה. היא מלחמת קיום, באמת שלה היא מלחמת אין ברירה. הרי אנחנו לא רוצים וגם לא יכולים לחיות רק בדמיון. הנר הוא הדרך שלי לעלות אל השכל. אל השכל העליון. מה עושים עם הנר שנדלק שם? קודם כל פרופורציה. הדמיון גדול, הנר קטן. אבל הכוח שלו הוא להזכיר לי שזה לא האמת. הנר הוא האמת, הנשמה שלי היא האמת ובעל הבית שלה הוא האמת. משם אני מתחיל, מהכי למטה. להדליק זה להיזכר. להדליק זה לומר שסדר העדיפויות הוא נר ורק אחריו המציאות.
מציאות בלי נר זה רק חושך.
נר בלי מציאות לא יאיר.
נר בתוך המציאות זה לחנוך את כוח האור ולהתחיל מהתחלה, מהצד של האמת. ואז יהיו עוד הרבה נרות שיצטרפו ויחזקו בעלייה.
כל זה מנר אחד? כן. נר זה כל הסיפור של המהפך ושל ההתחלה. הוא דולק תמיד, רק צריך להשתמש בו.
כל הזמן הזה הנר דולק, אני מסתכל עליו ומחליט מה אני חונך. מה להתחדש. מה מתחילים מהתחלה. מה הדמיון ומה האמת. נר אחד שהוא סיפור של עם ואדם ולב ונשמה, בעצם של הכל. אהה, נכון בגלל זה החג הוא של כווווולם…