בכל פעם כשחוזרים מאומן ראש השנה אנחנו מנסים להבין מה היה שם. כמה שלא נתאר את זה, זה לא יתקרב למציאות ולאמת הנשמתית. נשמה שעוברת חוויה בתוך תפאורה כל כך לא קשורה. הרחק מארץ ישראל, עם עשרות אלפי ישראלים ולומר שהם מכל צבעי הקשת – זה רק תיאור כללי של נשמות שהגיעו לתקן, להחזיר אבידה – לעיתים מבלי לדעת שהם איבדו משהו, אך הם מגיעים כי כל האבדות אצל הצדיק. כי את רבנו אי אפשר לתאר, אפשר בעיקר להרגיש. זה לא חסידי ברסלב, זה לא טרנד או אופנה, זה לא שייך בכלל לאירופה אלא יותר למזרח.
שאלתי את אחד הצעירים שעמדו איתנו בדרך הלא נגמרת לאומן השנה, על הגשר בין מולדובה לאוקראינה שעדיין לא הופצץ – את השאלה הידועה באומן: מה אתה עושה פה, או מדוע מסרת נפש לבוא לרבנו מבלי שתראה דתי או חרדי? התשובה היתה קצרה ועמוקה. כשאומרים רבנו או אומרים משהו בשם רבנו, אני מרגיש פתאום שמישהו עושה לי מסאז' בנשמה. כל כך נעים, כל כך לא מוכר משום חוויה בחיים וכל כך אמיתי ונכון. כן, זה אולי עוד תיאור של הקסם שמכונה רבנו.
את הטור הזה אני כותב בדרך חזרה מאומן. מנסה להבין עד כמה מגיעה מסירות הנפש של יהודים עבור הצדיק שעבורם הוא ראש בני ישראל. לכמה ימים הם חווים אהבת ישראל שאין כמוה אפילו בדרך חזור. הרי השנה היתה מלחמה באוקראינה וחשש גדול. כמה ימים לפני הנסיעה קיבלתי טלפון מאחד מיועציו של ראש הממשלה. "אנחנו מתחילים לתדרך על הסכנה בנסיעה לאומן", הוא אמר. "אתה בוודאי לא נוסע, מה דעתך לסייע?", גיחכתי קלות. איך אתה יודע, שאלתי? "אתה לא מהמשוגעים", הוא אמר. עניתי שאני בדיוק האדם הלא נכון לקמפיין כזה. רבנו אמר איש בל יעדר – שלא יהיה בעדר. כי האמת נעדרת עדרים עדרים. אל תהיה שם, תהיה אצלי.
סרבתי בנימוס להצעה. זה לא עניין של שיגעון או לא. זה עניין של שיוך לרופא שלך. למי שהציל אותך. למי שנתן לך את כל העצות לקיום התורה בשמחה וללא ייאוש מהנפילות. כשפעם אחת הוא מבקש משהו, אז יש כאן בכלל שאלה?! נכון שבטלוויזיה אני נראה נורמלי, אבל בנשמה אני צריך להתקדם עוד ועוד לעבר היעד להיות יהודי כשר ושמח.
יש אצל רבי נחמן המון דרכים להתחבר. יש כאלה שצריכים ישועה בכל תחום ובאים לבקש. יש כאלה שמוקירים אותו על תורותיו וחידושיו בחסידות ועל היצירתיות ועל הספרים הנפלאים. ויש כאלה שמתחברים לרבנו כי הוא זה שנתן להן את תרופת הפלא לפקיחת העיניים לראות את השם יתברך בהסתרה שבתוך ההסתרה. בשבילם הוא הרופא שהוזעק מהשמיים לטפל בנשמות המאוד מיוחדות של הדור הזה. במקום הזה אין שאלה, יש רק חיוך של תודה.
כזה מסאז' לנשמה. עיסוי מעורר, שמזרים דם מחדש והופך הכל לטובה. מעין לונה פארק שמשלב תורות עמוקות עם פשטות ותמימות. רצון והחלטיות לצד לא יודע כלום. צדיק לדור הענן והרשתות. קיים מאוד ולא קיים. עדכני עד כאב ומרים עם כוח של 4000 שנה. הנה אני שוב מנסה להסביר את מה שמסתיים תמיד במשפט אחד.
כאשר אני נשאל למה רבי נחמן? תנסה ואז תבין. זה מסוג הדברים שאם אתה טועם מעט אתה חושב שאתה מבין, ואם אתה טועם את כל הכוס של היין ההונגרי אז אתה מבין שלא הבנת. משם אתה מתחיל. כמו שאי אפשר להסביר מה זה התבודדות ולהבין עד שלא הולכים לשדה עם כל המבוכה והספקות ומתחילים לדבר עם בורא עולם, כמו חבר. עד כדי כך. מטורף אבל נכון.
בכל שנה בראש השנה ו-18 יום אחרי – ביום הפטירה של רבנו – זה בדיוק תקופת המילואים של אלו הקשורים לרבנו. מתחילים בגיבוש הקשה בראש השנה, חוזרים הביתה מהאורות הגבוהים למציאות הקשוחה, נזכרים שהכל עניין של תשובה ואין יאוש וזוכים לארח את רבנו בסוכה בטקס הסיום שהוא רק ההתחלה של השנה החדשה.
עד כאן מגבול מולדובה בהנחה שאני לא יודע מה היה כאן כי זה לא עניין של הבנה אלא נשמה. מה שבטוח, אני בידיים של הרופא הכי טוב לעניין שלי. גם אשתי כבר יודעת שעדיף אותי באומן מאשר בלי רבנו ובארץ. כל השאר עובר בחיוך גדול וגם בבכי אבל לא על הכתב, אלא בחיבור לצדיק. זה הזמן לנסות .
