השבטים בעם שלנו נאבקים, ומה שמאחד את כולם הוא הפחד. מה יהיה? לאן זה הולך? כך מתחילה גאולה או שכך מתחיל מבול? אולי יש כאן שבר גדול בחיים שלנו, הכל עומד להשתנות ומשהו בתוכנו מסרב לקבל את זה.
עוד עניין משותף לכולם הוא שאין לאף אחד, כולל טראמפ, הסבר שמיישב את הדעת. מה קורה כאן? איך מתמודדים עם נגיף שמציף במציאות את כל הפחדים הקיומיים שלנו? אין הסבר בשכל לכל מה שקורה סביבנו, וגם אם יימצא אחד כזה, הוא לא יניח את הלב שלנו מלשאול את השאלות, מלפחד ובעיקר מלהרגיש את הכאב של המציאות.
בעשורים האחרונים, המהלך הרציונלי של החיים הפרטיים והכלליים, מקבל מכות שפוגעות לו בפשר ובסדר. בכל פעם כשאנחנו בטוחים שהנה זה הכיוון או שהמצב בשליטה, המציאות טופחת על פנינו. אנחנו לא מבינים.
אנו חיים בעולם שמעדיף שכל על פני לב וניתוחים סטטיסטיים על פני אמונה, בכל הקשור לדרך בה יש להוביל את החיים. אבל יש דרך נוספת להתבונן במציאות, דרך הלב, הקשר והאהבה הגדולה שממנה נברא העולם.
זה מתחיל מבראשית. זכורים לי ויכוחים אינסופיים במסדרונות האוניברסיטה, בשאלה שהעסיקה פעם את העולם המודרני: 'האם יש אלוקים?' והאם הבריאה היא תוצאה של תהליך דמיוני או הגיוני או מפץ ושמישהו יסביר כבר איך הכל התחיל. אני מכיר חברים יקרים, שאחרי סוף שבוע של סדנא באחד מארגוני הקירוב חזרו נפעמים כשהוכיחו להם שהעולם נברא על ידי אלוקים והם מעתה חוזרים בתשובה.
אבל הדיונים הללו שוליים כיום. אם מישהו יודע בוודאות כיצד העולם נברא, איך זה נוגע לחייו? כל מחפשי הלב ישמחו לדעת שהעולם נברא בשישה ימים, אבל האם זה מה שיתן להם חבל חילוץ מהחיים שסגרו עליהם בלי שהרגישו? אם העולם נברא, אני רוצה להרגיש את זה.
תנועת התשובה של השנים האחרונות לא נסמכת על הוכחה מדעית שהשם יתברך ברא את העולם, אלא בעיקר על קריסת העולם השכלי. מספיק שכל אחד מבין מהי בדידות, פחד, כאב ותסכול. העולם הרציונלי החל לקרוס כאשר הוא עצמו החל לירות בעצמו. מתנועת המודרנה שהבטיחה אושר בדמות התקדמות טכנולוגית ועד לפוסט מודרנה שפירקה הכל. העולם היום לא יודע להבחין בין טוב ורע. בין המינים. בין טרור לשלום. בין נכון ולא נכון. בין אמת לנרטיבים. העולם הרציונלי מתפרק לנגד עינינו בכל מה שקשור להובלת חיינו.
תנועת התשובה אל החסידות בשנים האחרונות, מראה כיצד הלב היהודי מסוגל להתמודד עם המציאות המדומה שהעמיד המערב כנוסחה מנצחת בדרך אל האושר. צאו לרחובות ותראו את פניה של תנועת התשובה אל החסידות, בין אם זה במבקרים בבתי חב״ד בעולם או בעשרות האלפים שמגיעים לאומן מדי שנה. בתי הכנסת פורחים במקומות הכי לא צפויים. הרוח החדשה הזו, שנישאת גם על גבי העיתון הזה, היא רוח של לב. רוח של רצון להרגיש את האור האלוקי בפשטות. יכול להיות שהבעל שם טוב כבר ידע שזה מה שיקרה, והניח בעולם את נוסחאות הניצחון של הלב. רק להקשיב לסיפור של כל יהודי זה לראות לב.
את פרשת בראשית, את הבלבול של המבול ואת התורה כולה, צריך לראות כסיפור אהבה – לא כפתרון של חידה מתמטית. את בראשית יש להתחיל בלב. בטח בימים בהם כל אחיזה מתרסקת וכל היגיון מוטח ארצה ומתפרק. מה נשאר לנו, אם לא אהבת השם אותנו? המציאות דורשת שניתן את הלב. זה לא הזמן לשכל. עוד יבוא זמנו, אך הוא לא יכול כרגע להוביל ולפענח.
כשקראתי את המעשייה מאבידת בת מלך של רבי נחמן, הבנתי בפעם הראשונה בחיי מהו בכלל סיפור אהבה. יהודי שמחפש את האמונה שלו, את הנשמה שלו, את מה שאבד לו, ויוצא למסע בלתי אפשרי נגד כל ההיגיון. ברור שהוא ימצא, אך זה לא הסיפור כאן. הסיפור הוא הדרך אל הלב. כולנו הלכנו לאיבוד ואיבדנו משהו יקר. והדרך לא מתחילה בחדר תדריכים עם צילומי אוויר ומודיעין. החיפוש מתחיל במשאלה פנימית שלא מרפה.
העולם הזה ספג תאונה קשה. בין אם העולם יצא מהמצב הזה או שהמצב הזה יימשך, אפשר לומר בוודאות שמה שהיה לא יהיה. המציאות הקודמת כנראה לא תחזור. בין אם הקורונה זה ניפוח או ממש נגיף, בתוך כל הבלבול וההערכות אני יכול לומר בוודאות וביציבות שהשם אמת, תורתו אמת, עם ישראל אמת, והכל כאן סיפור אהבה. את בורא העולם אני רוצה להרגיש. אני גם יודע שהשם יתברך רוצה את הלב שלי בעיקר ולא את החוכמות שלי. בראשית זה סיפור בריאת האהבה, וכך אני רוצה לצעוד עם התורה.
מי הייתם רוצים שיספר את סיפור חייכם – קריין חדשות יבש או רבי שלמה קרליבך?
נכון שהתשובה ברורה?
אז הנה, כולנו בצד של הלב.
זה הזמן להחזיר את הלב הביתה. בואו נראה מה השם מתכנן לנו בסיפור האהבה הזה, ועד אז ניתן ללב לנצח.
