לכל אחד יש את הרגע הזה שכמה שורות מתוך איזה ספר קדוש, מזנקות פתאום מתוך הספר והופכות למראה מדברת. התשובה שחיפשת, ההגדרה שהייתה ממש חסרה לך, מופיעה בניסוח בהיר. מילים קדושות יכולות למצוא כל אחד מאיתנו שמחפש את האבדה שלו. התורה על כל חדריה וצורותיה מדברת אלינו כל הזמן. רק מעט הקשבה, דפדוף בספרים ושאלות לשמים, והנה מגיעה התשובה.
נזכרתי בשורה הראשונה שלי. בדרך להודו. בעצירה לא מתוכננת באומן ראש השנה תשס"ז, היה כזה רגע. בבוקר יום טוב ישבתי עם בחור שלא הכרתי ופתחנו את תורה א' בליקוטי מוהר"ן, בלי לדעת מה זה ומי כתב את השורות האלה. מילים ספורות סיכמו לי פתאום דרך רוחנית, שחשבתי שאמצא בהודו בביקור המי יודע כמה בדרך לנירוואנה של היוגה. זה היה סוג של הלם – לאדם שהגדיר עצמו ישראלי שחף מכל הגדרה יהודית – למצוא כאלו שורות שפונות אליו ואומרות לו: אחי, המרדף יכול להסתיים ברגע אם תקבל את העיקרון הבא.
וכך זה התחיל: "כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי (כפי שאתה אוהב להגדיר את עצמך…) צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר".
כל החיפוש של הישראלי אחר האור. שורת מחץ שממצה אלפי מילים ושיטות מזרחיות בדרך להארה. שני משפטים שמסכמים לא רק את מערכת יחסי האור בינך לבין השמים, אלא את כל עבודת החסידות. מיליוני המקומות החדשים בהם תוכל לפגוש את השם יתברך, נמצאים ממש מולך, אם רק תסכים לחפש אותו שם.
בכל מקום יש שכל עליון שיכול להחזיר לך את האור, אם רק תבקש את הקרבה שלו. דינמיות עצומה בכל תנועה במציאות. לא להאמין. איזה נקודות חיבור, והכל קיים בתוך המציאות שלך.
כשקראתי את זה הבנתי שהטיול להודו מעט מיותר, בכל זאת נסעתי, אבל קראתי את הספרים הללו כל המסע. ההמשך ידוע, הכיפה, השבת והכשרות הם המשך העלילה, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא השורה הזו שתפסה אותי. כאילו רבנו בא ואמר לי: "הי בחורצ'יק ישראלי, אני יודע מה אתה מחפש. כל חיפוש חייך יכול להיגמר כעת ועולם חדש אינסופי מחכה לך אחרי כן. רוצה?" זו כבר לא שאלה, השורות עשו את שלהן.
לפני כחודש חיפשתי חוברת שקיבלתי פעם. החבר שנתן לי אותה רק תמצת ואמר שזה ספר שמדבר על הדברים הקטנים-הגדולים בחיים. נשימות, אוכל, שמירת עיניים, אורך רוח, רוגע, כעס.
חיפשתי שוב שורה שתדבר אלי. מילים קדושות עם מסר אקטואלי. איכשהו בדרכי ההשגחה היצירתית, נמצאה החוברת. מנחת יהודה (לא של הרב פתיה) שנכתבה על ידי רבי יהודה סטרה ובר, אי שם בין שתי מלחמות עולם. הראיתי אותה לחבר מהמניין שלנו ומיד הפכנו את זה לעשר דקות לימוד יומי. עוד ועוד הצטרפו למשמע הנושאים שנדונו. דוגמה: האוויר שאנחנו נושמים. יש אויר חונק ויש אויר מחיה, זו לא רק הגדרה רוחנית אלא הגדרה פיזיקלית. האחד נותן לנו, האחר לוקח מאיתנו. מה אנחנו נושמים? מה קורה עם האוכל שלנו. לא המזון הבריא והטבעי, אלא איך אנחנו אוכלים? לועסים… חושבים… מוטרדים… מה קורה עם כעסים ואיך רותמים אנרגיות שליליות לכיוון קדוש, בשמירת עיניים ובחיות ומרץ בעבודת השם. הכל על פי תורת הבעש"ט, רבנו ועוד צדיקים.
מצאתי ספר שמדבר איתי על המוסר הגבוה והנשכח. אוויר, נחת רוח. יישוב דעת. אחחחחחח את זה חיפשתי. הרזולוציה הגבוהה של היומיום.
השכל העליון שבכל דבר נמצא בכל דבר אם רק נחליט להסתכל אליו, אם ממש נעשה את זה בתמימות, ברצון, בענווה. וממש נרצה להתקרב. המילים מהספרים הקדושים יגיעו עד אלינו.
בין כל הריצות של החיים אתה לא שוכח לברך ברכה ראשונה ואחרונה, אבל איך אכלת את האוכל? מהר או לאט? על מה חשבת? איך הגבת כששאלו אותך הבוקר מה שלומך? שלפת מהמותן או עצרת להרגיש… כשאשתך או הילדים פנו אליך, היית ביישוב דעת?
איזו סגירת מעגל. המשפט שהתחיל את המסע, התגלה כנחוץ מתמיד במהלך הדרך. הרצון להיות חסיד ולתת הכל למען השם עובר גם דרך השאלה איך עשית את זה ולא רק מה עשית.
תודה ה' על המהירות שבה טיפלת בהזמנה שלי. אני מבטיח לזכור את זה גם בנשימה, גם באוכל וגם בפעם הבאה שאעמוד מול הכעס. אני אזכור ששלחת לי כלי עבודה חדשים. תודה!
בס"ד
יום שלישי, 11 פברואר, 2025
הכי עדכני