נדמה שהשנה חודש אלול הגיע מוקדם מהרגיל, אולי כי הזמן חולף מהר כשעסוקים ואולי כי אנחנו עדיין קצת שם, בשמחת תורה של שנה שעברה.
כך או כך, בלי לשאול אם אנחנו מוכנים, שולח מקדש ישראל והזמנים ימי סליחה, ימי התבוננות, ימי רחמים.
עוד מעט נלווה את השנה שחלפה, אחות קטנה, ונפנה מקום לשנה החדשה, שתגיע אלינו לטובה, לברכה.
ומה נאמר לה לאחות קטנה עת נלווה אותה למקומה, להיכתב בדיו של זהב בספר מלחמות ה', בספר דברי הימים, לפני מלך מלכי המלכים.
אולי נאמר לה שאנחנו מבינים שהיא לקחה על עצמה שליחות כואבת, קצת כמו הלוחמים הגיבורים שיצאו להציל, בלי לחשוב אם כדאי, בלי לחשוב על עצמם.
אולי נאמר לה שהיא שנה גדולה, גם אם לא תמיד הרגשנו בה ניצוצות גאולה, נאמר לה כמה צמחנו בזכותה, למרות כאבי הגדילה.
נאמר לה שאנחנו זוכרים תפילותיה, את תפילות אימותיה, תפילות על גיבוריה ושבוייה, תפילות על העם הזה ועל הארץ הטובה, שזכו גיבוריה לחונן עפרה, כי עזה כמוות אהבה.
נאמר לה שלחמנו לרפא מחלותיה, להביא מזור לשבורי לב, רפואה לגיבוריה.
נאמר לה שנזכור דלותה ומכאוביה, עת פרצו וערו בה אויביה, עת הגלו בניה לבור ריק בלי מים.
נאמר לה שנזכור תהילותיה, עת רצו להציל גיבוריה, נאמר לה שנזכור את כל החסדים, את מאות הארוחות, התרומות, המתנדבים, המשמחים.
נאמר לה שנזכור את כל הסיפורים, על האחווה, הנתינה, האהבה, אהבת חינם של שבויים גיבורים שחלקו את מעט לחמם עם אחרים,
נספר על קדושי רעים, שעשו את כל ישראל חברים.
והיא אחות קטנה, תפנה מקומה, ותראה לאחות הגדולה בשנים, גיבורים וצדיקים סוללים מסילותיה,
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
