לפני שבוע זכיתי להשתתף בכינוס פרידה מאחת ממשפחות הקהילה שלנו, משפחה מאוד קרובה. לא קל אחרי כל־כך הרבה שנים לעשות שינוי שכזה, לא להם ולא לנו. היה מדהים לשמע את דברי התורה השזורים בתוך רחשי הלב, והמעמד היה מרומם ומרגש. דיברנו על מה שהיה ואיחלנו הרבה טוב לעתיד, מישהי דיברה על מסעותיהם של בני ישראל, אשר על־פי ה' הם היו.
לפעמים היו חונים בני ישראל במקום מסוים ימים אחדים בלבד, וגם אם נעם להם המקום, ברגע שעמוד הענן סימן שממשיכים, הם היו אורזים וזזים. לפעמים נאלצו בני ישראל להישאר במקומם חודשים ושנים, גם אם לא היה שם פשוט. וזאת מפני שבכל מקום אליו הגיעו בני ישראל המתין להם תיקון, וכשסיימו את עבודתם הרוחנית במקום, היה עליהם להמשיך הלאה, אל העבודה הבאה.
כיום, כשאין לנו ענן שיוביל אותנו בתוך האירועים, עלינו להיות קשובים יותר ללבנו, לשמוע את הקולות הקוראים לנו לזוז, ולבחון האם הם מזמינים אותנו למקום אחר מפני סיבה אמיתית או מתוך בריחה. לפעמים ההחלטה להישאר היא זו שמגיעה מפחד מהארץ החדשה, הלא־נודעת.

זמן דרך
עוד דיבור שאהבתי במפגש ההוא, היה על הדרכים ועל הבית. על כך שיש מצבים בחיינו שהם בגדר בית, מצבים שבהם קיימת יציבות, הכל רגוע וידוע, שיגרה. ויש מצבים אחרים בהם אנו נמצאים בדרך, בבין־לבין. כל מיני רגעים שבהם את לא בטוחה בהמשך, כשהחלטה תלויה באישור של דבר נוסף, והדבר הנוסף תלוי בעוד דבר. כשאת מרגישה במקום לא ברור, לא בטוח, כשההליכה נראית אינסופית והציפייה היא למקום משלי, כשאת בזמנים של הסתגלות לחדש, בהם האדמה עדיין לא יציבה מתחת לרגלך – במצבי דרך אלה, במסעות, הכח מגיע מהבית שבתוכך. כשבפנים יש לך מישהו (וגם את יכולה להיות המישהו הזה) שאוהב אותך, כשבפנים יש לך יציבות במי שמנהיג את הדרך, יש לך איזה עמוד ענן פנימי, אז יש לך כוחות למסע, וגם בפיתולים הקשים את לא הולכת לאיבוד.

לאן אגיע?
המסעות שלנו בחיים מגיעים מלמעלה, על־פי ה' אנו מובלים. לעיתים דרך שאלה שמטרידה את מוחנו, כזו שעל־מנת להגיע אל התשובה עליה (זו שתזיז אותנו למקום הבא) נצטרך לעמול ולחפש; לפעמים אנו מובלים על־ידי איש חכם (עשה לך רב), לפעמים בחפירה פנימית עם אדם שאיתו אנו יכולים להיפתח באמת (קנה לך חבר). לעיתים מסעות הם דבר שאנו נזרקים אליו על־ידי אירועי חיינו, אם אלו מקרים גדולים שחושפים אותנו למציאות חדשה (סביבת מגורים אחרת, הולדת אח או, להבדיל, מחלה), או מקרים קטנים שמאלצים אותנו להתמודד עם מציאות לא שגרתית (נתקענו מחוץ לרכב והמפתח בפנים או מסיבת הפתעה).
היכולת להיענות למסעות ואפילו לגדול מהם טמונה באמונה שלנו. באמונה שהכל נעשה על־פי ה', לא במקרה, לא כמעט, לא ליד, המסע הזה מכוון ומיוצר עבורי. כשזו אמונתי, אני יודעת שאני זורמת עם העניין ועושה בו כמיטב יכולתי, משתדלת לקבל ולהבין את השיעור שלי, וללכת. להסכים לזרום גם כשאני יודעת מהיכן אני יוצאת ואינני יודעת לאן אגיע.

סדנאות וטיפולים:
[email protected]