בס"ד

הבתים הללו קודש הם #3

הבתים הללו קודש הם #3

דגלו עלי אהבה

ממוצאי שמחה תורה לא יצא לי לכתוב מסודר, לב מלא על גדותיו לא אפשר שיכתבו אותו.

לא הצלחתי לחבר אותיות למילים שיכילו את כל הכאב, האמונה, החסד, הגדולה, הגבורה, הענווה והקדושה שיש בעם הזה.

לא מצאתי מילים שיכילו את הגאווה והתודה, על כך שזכיתי להיות חלק ממנו.

אך בשבוע שעבר נפל חייל ששמו כשם בית המקדש, חייל מהשכונה שלי, חייל מירושלים.

לא הכרתי אותו אך משהו בלב מרגיש קרוב, אולי כי קדושי עירי קודמים, אולי בגלל כמה משפטים ותמונה שפרסמו בוואטסאפ מספר מחזור.

המחשבה שהוא הלך באותם מקומות, גדל כאן, שהלכנו לאותו המתנ"ס ולאותה המכולת,

גורמת לי להרגיש אחרת.

ואני מדמיינת אותם קדושים במדי זית, אורם מאיר כזוהר הרקיע מקבלים את פניו, איך רק לפני כמה ימים הם נפגשו אי שם בשדה הקרב.

ויש גם כאלו בלבוש אזרחי, וזיו פניהם כזוהר חמה, הוא מכיר גם אותם, הוא יצא לקרב, עבורם.

הם מודים לו במבט שרק הוא מבין, מחזיר להם מבט שמסביר שמבחינתו הוא רק עשה את מה שצריך.

והרוגי מלכות מכל הדורות מפנים לו מקום, כאלו מדורות קודמים, הרוגי מלכות בגלות שמתו בדממה, ולא זכו לראות נקמה, הם נתנו לו כוח לצאת לקרב כדי שלעולם לא עוד יחולל כבודם.

וגיבורים שנפלו במלחמות שהוא שמע עליהם בספרים, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, הם קדים לו קידה כשותף של אמת למערכה.

וגברים נשים וילדים, חלקם עם פאות חלקם גם שונים, כולם מזהירים באותו הזוהר השמור לנשמות קדושים, נמצאים כאן רק כי זכו להיות יהודים.

עם עשרת הרוגי מלכות, עם רבי חנינא בן תרדיון ורבי עקיבא הם מגיעים קרוב קרוב לכיסא הכבוד.

ורבי עקיבא שבשחוקו רואה למרחוק, פונה לחייל ששמו כשם בית המקדש, ואומר לו: הבט בעמך ישראל, זקנים זקנות ונערים, כולם נקבצו לכבודך ליד המכולת ומול המתנ"ס, מול בתי הספר ובכניסה לשכונה, כולם שם לכבודך, מבקשים בדגליהם לתת מעט כוח, מעט נחמה למשפחתך.

צובעים את רחובותיה בדגלי לבן ותכלת שדומה לים הדומה לרקיע, שדומה לכיסא הכבוד.

והחייל ששמו כשם בית המקדש מודה במבוכה, וממהר למשימה הבאה, ולצד קדושים מכל הדורות וחיילים מכל המלחמות, חיילים שהוא הכיר משדה הקרב, וצעירים שנתנו לו את הכוח לצאת לקרב, הוא אוחז בכיסא הכבוד ונשמתו מאירה באור יקרות, הוא מבקש שבזכותו ובזכותם, ובעזרת עם הקודש העומד בארץ החיים, שחלקו נלחם בקרב וחלקו בעורף עומד בתפילה עם דגלים,

שלא ישמע עוד שוד ושבר, ובילע המוות לנצח ונזכה לגאולה שלמה וישיב ה' שכינתו לדביר קודשו,

 "הביאני המלך חדריו ודגלו עלי אהבה".

לזכרו של הקדוש דביר ברזני הי"ד

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן