בין חזון אבלות לעקבות בניין וקריאות נחמה, בשקט בשקט, בין זמנים הוא מגיע.
הזמנים עשוהו ביישן, נדמה כי שכחו את שמו, אך כיאה לאוהב חיבורים הוא לא כל כך אוהב לתקן אחרים.
זה כבר כמה שנים שהוא מתדפק על דלתות בתי כנסיות ובתי מדרשות ודורש שיחזירו לו שמו.
ברחובות העיר מקשטים החוצות לקראתו בצבעים אדומים ולבבות בצבעי אוהבים.
הוא יודע, כשהוא מגיע הם תמיד יהיו שם לפזר קונפטי בצבעים עזים, להציע הנחות ומגוון מבצעים רק בשבילו.
ויש הממתינים רק לו, אולי בזכות סגולותיו הרבות לחבר הפכים, להעיר לבבות, יגיע תורם לאהוב.
והוא שלא נוהג להעיר, מרגיש שכבה נרו, עומם אורו.
זה לא שהוא נגד חיבור לבבות ואהבת דודים, איך לומר, זה ממש חלק ממנו, ובכל זאת, הוא מרגיש שזה לא הוגן לצמצם אותו רק למהות אחת אחרת כשחמישה דברים אירעו בו באמת.
וכך מתדפק על דלתות בתי כנסיות ובתי מדרשות, מחכה שמישהו יסביר לאנשי העיר שזה לא באמת מה שהם חושבים.
לו היה לו פה לדבר ללב שומע, הוא היה מסביר על דור דעה שקלקל ובכל לילה כרה קברו לכפר, לתקן.
על עין שופטת ארץ חמדה, על מיעוט אמונה, ועל המוות שפסק, על מתים שניעורו מקבריהם לחיים.
לו רק היה יכול, הוא היה מסביר את עומק האחדות, ששב באהבה השבט האבוד, על הקמת בתים בבגדים שאולים שלא לבייש את מי שאין לו.
על עצי מערכה שפסקו מלכרות ושמחה לגומרה של מצווה.
על שערים נעולים שסגרו הסובבים בעיר, שנפתחו לכל החפץ לעלות לבית ה', לירושלים.
ועל הרוגי המרד, אחרוני הלוחמים, סמל התקווה, שלא הסריח בשרם, שניתנו לקבורה.
נס בתוך החושך, גילוי שכינה.
לו יכול היה להאיר עיני אנשי העיר ולהתחנן על נפשו שלא יועם עוד אורו, הוא היה מושך בשיפולי גלימתם ולוחש להם במלוא הענווה כשבפיו אמת חשובה:
"אולי יודעים אתם, ודאי מרגישים גם אם מורכב לבטא במילים, אני לא רק חג אהבה שקונים לכבודו בלונים לחלק לזוגות אוהבים,
אני חג של תקווה בתוך החושך, חג של גילוי אלוקי בתוך הקושי וההסתר,
אני חג של פיוס בין דוד לרעיה,
אני חג של המשכיות, חג של נחמה,
אני קודש ולא חול,
אני חג שבנות קודש בבגדי לבן שאולים מקבלות במחול,
אני העומק של הקשר בין אלוקים ואדם, אני מראה שגם בהעדר הוא תמיד שם,
אני חג של טוב ומטיב, אני חג של קיום נחמה, חג של אמונה".
ומכיוון שקשה לו לגעור באנשי העיר, גם אם הוא רק מבקש להאיר, הוא מסכים במין הסכם בינו לבינם שאם לבם שמע והפנים את אשר היה לו לומר, אם מעתה יסכימו לשנות מעט את הכוונה,
אז לא אכפת לו שימשיכו לקרוא לו "חג האהבה".
