רעיון התשובה נראה תמיד נחמד מאוד ואפילו אידיאלי, עד שהוא מגיע לטעויות הקריטיות שלנו, המביכות, אלה שנדמה לנו שלא נוכל לקום מהן לעולם. איך אפשר בכלל לחשוב על התקרבות כשרגע לפני כן נעשו מעשים שלא ייעשו? נזרקו אמירות פוגעניות, נחשבו מחשבות הרסניות? על פי ההיגיון המעשי, באמת אי אפשר. אבל בעולם הרוחני אפשר לתקן, ואפילו במהירות. הנה שתי תובנות שיעזרו לנו לתקן.

א. מהותך אינה עיכוב
המהירות, מתברר, היא היתרון הרוחני הגדול של מעשה התשובה. "אפילו בחלקיק שנייה את שוגה, הרי בחלקיק הבא את יכולה לא לשגות", מנחה אותנו ימימה בלימוד לאלול*, "הנה היא שוגה והנה היא חוזרת". הכל מתרחש במהירות, כהרף עין, בפרוסות הכי דקיקות של הזמן. בשביל תשובה אמיתית לא צריכים, מתברר, קורסים תלת־שנתיים, ואפילו לא שעות שלמות של יישוב הדעת. תשובה יכולה להיות מהירה מאוד, הרף עין של רצון לתקן ולא להישאר בשגיאות העבר.
אבל איך אפשר לעורר את הרצון לתקן, כשהלב יודע מרת נפשו, כשמודים בכנות שאפילו כשהמלך בשדה אנחנו לא תמיד מצליחים לעשות את מה שהוא מבקש מאיתנו? איך אפשר לעשות תשובה כשאנחנו כל כך מועדים ליפול?
"מהותך אינה עיכוב". שלוש מילים שפשוט מעמידות אותנו במקום. יש עומסים, יש עיכובים ונפילות, יש חוסר אונים, אבל כל אלה הן רק קליפות. הן לא נוגעות בפרי המתוק שבפנים, שהולך ומבשיל. הנשמה שלנו נקייה כל כך, שמבחינתה ועוד איך מתקבל על הדעת לעשות תשובה כהרף עין. היא לא מתרשמת מן הנפילות ולא משתכנעת מן העיכובים. וברגע שההבנה הזאת מעמיקה – "מהותך אינה עיכוב" – קל לנו הרבה יותר לתקן גם כשנדמה לנו שכל הטוב שבנו התפוגג, חלילה, ונעלם. מכוח התשובה המהירה והנקייה הזאת, החטא ממילא מקבל פחות תוקף, הוא כבר לא חזק כל כך. "השגיאה מתקבלת כמיותרת, ומתנקה".

ב. זמן חדש
הזמן הוא מרכיב חשוב בעבודת אלול. אלול מהווה למעשה את הפרדת הזמנים בין שנה לשנה, הוא השער שדרכו עוברים בין השנים. השער הזה מסמל על הפרדה עמוקה יותר – הפרדת הנפש ממה שהיה למה שיהיה.
"זה זמן חדש עכשיו. תתחדשי בזמן". בשנה החולפת היו חורים שחורים, תקופות קשות שעלולות להאפיל גם על הרגעים המספקים והשמחים. וכשפתאום נתקלים באנשים מאותה תקופה או בריח שמזכיר ומחזיר בבת אחת אחורה – עלולים ליפול מזה, ליפול באמת. לדון את כל השנה כולה לחובה. אבל כשמתבוננים באמת ובאומץ, מבינים שזה זמן חדש עכשיו, ואנחנו ניצבים בפתחו, "לא נמצאים קשורים כלל לשנה שעברה". כשמתבוננים בעין מלאה בהכרת הטוב מגלים גם כמה התפתחנו במשך השנה שחלפה, כמה אנחנו צומחים כל יום, כל היום. "אני אחר ואיני עוד זה שחטא", אומר הרמב"ם בהלכות תשובה, הזמן המשתנה מעניק גם לאדם פוטנציאל להשתנות ולהפוך לאחר, למרות הרגעים שבהם נדמה שהוא נסוג לאחור. בנקודת הזמן של אלול אנחנו יכולים לעמוד ולהחליט מה נשאר בתשע"ד ומה הולך איתנו הלאה. וזה תיקון אמיתי.
באלול אנחנו זוכים לאפס את עצמנו מחדש, להיכנס לשנה החדשה "על נקי", מתוך חשבון נפש שמקרב אותנו לעצמנו ולבוראנו. כשמתחילים את השנה באופן הזה, זוכים להשתחרר מכל העומסים והקושי של השנה שעברה. עלינו מוטל רק להתחדש, ולרצות להיכנס לשנה החדשה בלי עיכובים, בדיוק בזמן הנכון.