יתרון האביב על החורף הוא ההתעוררות. אני יוצאת החוצה ונחילים של יתושים קטנים וגדולים מזמזמים סביב המנורה בחוץ. נמלים על משטח הבטון. בשנים אחרות הייתי נרתעת, אפילו מרססת. השנה אני ממלמלת לעצמי בכל פעם שאני נתקלת בהם את אחד המוטיבים הגדולים בלימוד בהשראת ימימה: ההכרה מתעוררת.
כמו שכל יתוש וג'וק יודע שהגיע אביב והוא יכול לצאת עכשיו בלי סכנת קפיאה ורטיבות, כך גם ההכרה האנושית. היא יכולה לצאת לאור עכשיו בלי קיפאון קודר. לזמזם, לחיות. אין לאדם שמחה גדולה יותר מהכרה ערה ופעילה, ממחשבות טובות וחדשות שמוכנות להצמיח אותו קדימה.
עניינו של חודש ניסן האביבי הוא ההתחדשות. הכול נעשה נקי, מטוהר, חי ומתעורר. הבטחה גלומה באוויר. הרבה זמן חשבתי שהבטחות שגלומות בזמן ובאוויר – אני צריכה רק לפשוט ידיים ולקבל. באביב הזה אני מבינה שהתחדשות והתעוררות הן לא עבודה פסיבית, ולא כל שפע נפתח רק מלמעלה. צריך לקום ולמצוא התחדשות, באופן פעיל, אפילו בפרט אחד קטן. צריך לעמול כדי להתעורר. זה מפתח שמסוּר בידינו כאן למטה.
לאסוף את עצמנו
מפתח נוסף שמסור בידינו הוא מפתח היציאה מן השבי אל החירות. כי ההפך של חירות הוא לא עבדות, הוא שבי. זהו אדם שנמצא בבור, בחושך, בקיפאון, וכל כוחות החיים שלו הוחלשו. זה מה שקרה במצרים – עבודת פרך שהתישה הכוחות החיצוניים והפנימיים, עד שלא נשאר אמון שאפשר בכלל לצאת משם. בשבי באה לאדם כניעה פנימית על ידי זה שהוא עובר התשה, בין בגוף ובין בנפש, ולא נשארת לו טיפה של שאר־רוח כדי לאסוף את עצמו בשביל עצמו. לפעמים מול האדם השבוי נמצאת דלת פתוחה לרווחה אבל הוא לא יודע לצאת. הוא שבוי במ"ט שערי ייאוש, והייאוש משכנע אותו שאין בעולם דבר ששווה להתאמץ ולעמול בשבילו. וגם הדברים הכי חשובים שיש לאדם – הוא ונפשו – נדחקים אל המקומות הכי פחות חשובים. דברים אחרים שולטים בו, אנשים אחרים, מעמד, רצונות.
כל עוד האדם שבוי הוא אינו יודע שמפתח היציאה הוא בידיו בלבד. ברגע שקמים ומחפשים התחדשות זה כבר אחרת. זווית הראיה משתנה. נאספת מעט רוח בשביל שיהיה לאדם אכפת מעצמו, בשביל שיסיר מעליו כל מחשבה מחלישה. ולפעמים האיסוף הפנימי יכול לבוא גם בדרך שלילית, כי ההבנה שלאדם אין שאר־רוח כדי לאסוף את עצמו היא מקוממת, היא מוציאה כעס בריא, איך יכול להיות שהגעתי למצב כזה, איך יכול להיות שנתתי את כל כוחות חיי לשלטון של מישהו אחר. ואז מתפתחת סוף סוף היכולת להגיד גם לא. לשמור על עצמי, גם במחיר של סירוב לאחרים.
זו יציאה לחירות רגשית, לאסוף אפילו אחוז אחד של בטריה פנימית בשביל עצמנו. רגע אחד קטן של תעוזה לבקש לעצמנו התחדשות.
הקלה ואוורור
יש שעונים מעוררים מתוחכמים שיודעים לצלצל בדיוק כשמעגל השינה הושלם, ולהעיר אותנו רעננים יותר. האביב הוא שעון מעורר כזה. ראש החודשים, מעגל השנה הושלם. השינה כבר קלה, אורות נכנסים מהתריס, ציפורים מתחילות לשיר וההכרה מתעוררת. מי שלא מרגיש התחדשות, כל הציפורים שבעולם לא יעירו אותו, כל הררי החרציות הצהובות לא יוציאו ממנו אנחה קטנה של התרגשות. ולכן התחדשות היא דבר פעיל, שצריך לקום ולעשות בשתי הידיים, לא לחכות שינחת עלינו רק מלמעלה.
למצוא מקום אחד קטן שבו אני יכולה לחדש את עצמי, במחשבה, בניצוץ רעיון, בניגון חדש, בשיחה חדשה עם חברה ותיקה. להרגיש את ההקלה והאוורור, את היציאה החופשית לאור באינסוף הצבעים והפריחות שהלב מרשה לעצמו לבקש.
חג שמח.
