יום פטירתו של רשב"י חל בספירת ההוד שבהוד. ההוד הוא הודיה, ועל פי הקבלה לכל ספירה יש את פנימיות הספירה, כלומר, התכונה הפנימית שמביאה את אותה ספירה לידי ביטוי במציאות. פנימיות ספירת ההוד היא התמימות. המשמעות המילולית של המילה הוד זה יופי פשוט. יופי שמתבטא בתוך הנפש בצורת תמימות. הבעל שם טוב אומר ש"יהודי פשוט קשור עם פשיטות העצמות" – כלומר, הנקודה הגבוהה ביותר, זו שלמעלה מכל חכמה והתחכמות, שמאפשרת להיות עם ה' בכל מצב.
לכן ייקר הבעש"ט כל כך את היהודים הפשוטים. הוא אמר עליהם שהם "מכירים את האמת, מרגישים את האמת ומתרגשים מן האמת". דווקא מי שנראה בחיצוניות הכי חסר, ללא כל מחשבה מורכבת בעבודת ה' – דווקא הוא במקום הכי גבוה, כי הקשר שלו עם ה' הוא פשוט וטבעי, בלתי אמצעי. דווקא בגלל שהוא מרגיש כל כך קטן, שפל ורחוק, הוא בעצם הכי קרוב, כי תחושת הריחוק גורמת לרצון ולגעגוע לבעור באופן תמידי.
המציאות – המלצה בלבד
הכוח של התם, מה'מעשה מחכם ותם' של רבי נחמן, הוא כוח ההודיה. הוא אמר תודה על כל דבר, גם אם הוא התקיים רק בדמיון שלו. החכם, לעומתו, תמיד התמקד במה שחסר לו. הוא אף פעם לא אמר תודה, גם כשהשיג את כל מה שרצה. לכן הוא תמיד היה עצוב ומתוסכל. התם, בתמימותו, ידע לשמוח בכל נקודה טובה ובכל הצלחה קטנה.
בעצם, שניהם לא ממש חיו את המציאות עצמה. החכם חי מתחת למציאות, תמיד היה שקוע בחיסרון. התם חי מעליה. הוא לא נזקק להשיג את מבוקשו באופן פיזי. הוא הסתפק בלדמיין אותו. הוא דמיין והאמין בתמימות, שהלחם והמים שלו הם בשר ויין, וכך באמת הרגיש.
צריך הרבה פשיטות ותמימות, וגם לא מעט ענווה, כדי ללכת על זה. לחיות את פנימיות המציאות מבלי להזדקק למציאות עצמה. "מי שאמר לשמן וידלק הוא יאמר לחומץ וידלק". מי שיכול לומר משפט כזה חי בהבנה שה' מנהל את העולם ובורא אותו כל רגע מחדש. כשאנחנו ממש אחד עם ה', המציאות היא המלצה בלבד. היא לא כובלת אותנו לכלליה. אפשר לחיות מעליה.
לבוא נקייה
בתוך שבע השבתות התמימות בהן אנו סופרים בציפייה למתן תורה, יש יום אחד שהוא השיא של התמימות. הוד שבהוד. שיא השלמות. הנקודה הכי פנימית בה מסכימים להודות שבאמת אין לי מעצמי כלום, שמצליחים לרגע להיות צינור נקי, פשוט, תמים ולא מתחכם. להגיד תודה על כל מה שיש לי, מתוך הבנה ששום דבר הוא לא באמת שלי, והכל זה חסד עליון, שמחבר אותי למעלה. הנקודה של הנקיות, שבה מצליחים באמת להסיר את כל המסכים המבדילים בינינו לבין ה', כדי לקבל תורה, זו הנקודה שאנחנו מקבלים מרשב"י.
