ירושלים,

באתי לשאול בשלומך, אני יודעת שהימים האלו קשים לך במיוחד, זכרונות העבר לא מרפים והנשימה לפעמים נעתקת מעוצמת הכאב.

אבנייך מספרות נבואת בן אדם, אבנייך שזעקו בדממה, מקירות לבך, ירושלים.

אני זוכרת, רק לפני שבוע עינייך זרחו באור יקרות, משקפות את אור שבעת הימים שנגלה ממנורת הקנים, איך נזכרת בכהנייך משחררייך, איך נזכרת בימים הראשונים, כשהיית שלימה, מאירה, מקוטרת מור ולבונה.

עיר רבתי עם, קריה יפהפייה.

את מנסה לתאר שאין יופי כיופייך, ושכל השירים ששרו לך לא יתארו אפילו במעט את שירת לוייך, עת פתחו שערייך, את עבודת כהנייך, בלילות ומשהאיר פני כל המזרח עד שבחברון.

את עוצמת אהבת דודך, כרובים מעורים, כנפיים נושקים, שכינה בביתך.

את מתארת את יופייך המכהה גלגל חמה, את זהב תכשיטייך על דלתות מקדשייך. כל כך טוב את מתארת, ירושלים, עד שאפילו אני, שלא ראיתי בניין יפה מימיי, יכולה לדמיין.

ואז אנחנו מתיישבות, קומתך מתכופפת מעט ואת מספרת בקול כואב איך הפכו חומותייך למיצר ולא יכולת לעשות דבר. חטא חטאו בך, ירושלים, ונותרת שוממה, גלו אהובייך, ואוהבך החריב מקדשו,

יודע שרק את תוכלי לשאת כל כך הרבה כאב בשבילו.

אני יודעת שכל לילה את שומעת את קולו, קורא בכאב על חורבן ביתו וגלות בניו, אני יודעת שאת מצטרפת אליו בדממה, מבקשת כמוהו נחמה.

את בטח יודעת, ירושלים, שיום כאבך הוא גם יום כאבם של בנים שכמוך זעקו בדממה, בנים שכמוך הם מראה לשכינה.

בנים שצרו עליהם אויביהם בלי נשמע קולם, מבלי שנודע שמם, שמם החרות על לב אבנייך, שמם שנקרא כשם אביהם מקדשך.

אני יודעת שכבר יותר משנה את חשה בעוצמה את כאב חורבנך, אני יודעת שכבר יותר משנה את גם מרגישה איך קרובים מתמיד ימי נעורייך.

ואת, שרגילה לשתי וערב כזה של רגשות, בוכה מכאב שאין לו מילים ושמחה בשמחת הנוהרים אלייך ברגלייך.

הם מזכירים לך תהומות של כאב ועוצמות של שמחה שרק את מכירה.

אני יודעת, ירושלים, שאוזנייך שמעו נבואות כאבו מהרסים.

אני גם יודעת שחרטת על לוח לבך בעת קידושייך, את הבטחת אוהבך, שלא תכבה אהבתכם.

ומאש אהבתכם הוא יבנה לך חומה, חומת אש סביבך, שתמחק לעד את זכרון חומת הצרים, שלכבוד ולעולם הוא ישכון בתוכך.

אני יודעת שחרטת על לוח לבך נבואות שניבאו לך אוהבייך, נבואות שיתגשמו לעינינו.

ועינייך יאירו מאור שבעת הימים, קצת כמו שהאירו לפני כמה ימים עת הדליקו נרות ליד שריד חומותייך.

כאב הימים ההם יהפוך לששון ושמחה, אוהבך הבטיח לכם ולנו ימי שמחה ונחמה.

עוד יחזרו ימי כלולותייך, ירושלים, ויקדשך אוהבך לעולם

 ואנחנו, עדים נאמנים, נקרא מול חומותייך:

"מקודשת, מקודשת, מקודשת".