לפני כמה חודשים חזרתי ממפגש נשים, ואחת הנשים השמיעה לנו שיר חדש יחסית, עם קצב טוב ומילים פשוטות. השיר הזה הפך אותי. המילים שלו נגעו באיזה אמת פשוטה, שניסיתי אז לתת לה מילים. כמה חודשים אחר כך, המילים "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב" נהפכו להיות פסקול של התקופה, מילים שכולם מכירים מנער ועד זקן, בנים ובנות מכל המגזרים.
חנוכה, חג האור המתגבר, נוגע בשאלה ראשיתית. מה עדיף – עוד יותר ועוד יותר או פחות ופחות? בית שמאי, ששייכים לעתיד לבוא, מחפשים מציאות מזוקקת. טוב טהור ונקי, כזה שעבר נפה אחרי נפה, ויצאה ממנו כמות קטנה, אבל תמציתית. ובית הלל, שמלווים אותנו בימי העולם, בסבלנות של הלל הזקן, אומרים להפך. נתחיל עם מה שיש, ואחר כך יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב…
התורה של חנוכה, תורת ה"עוד יותר טוב", היא עמוקה מני ים. חנוכה מזכיר לנו כל שנה מחדש לא להתיישן, לא להתעייף. הוא לוקח את האור הגבוה מכל גבוה, האור הגנוז שהיה בעולם ל"ו שעות, ונותן לנו אותו במנות קטנות. כל יום, עוד יותר ועוד, עד ל"ו נרות.
איזו שנה עברה עלינו. מחנוכה הקודם, שהגיע פתאום בתוככי מלחמה, כשהוא מסמן את החג הראשון של 'אחרי החגים', ועדיין מפונים, ושבויים, ומילואים, ונלחמים. וכמה עברנו מאז, ושוב מגיעים הנרות הקטנים ומזכירים לנו בקול עדין – שלהבות של נרות היישר מהנצח, היישר מאור המנורה – אל תתיישנו.
התקדמנו המון משנה שעברה, אבל אתם מאמינים שיכול להיות עוד יותר טוב? מאמינים שהעולם הולך לתיקון כל שנה מחדש? מאמינים לפלא שמתרחש עם כל להבה שמתווספת?
לפני שנים הייתי עסוקה בקניין של איזו מצווה. זה היה לי קשה ומאתגר, והסביבה שהחלישה באותה תקופה גרמה לכך שזה היה נראה לי בלתי אפשרי. אבל פעם אחת התגברתי, זו הייתה התגברות קשה, מכבית כזו, שעושה קצת דווקא, קצת למרות, ועל אף. והצלחתי. את מה שקרה אחר כך לא יכולתי לצפות. קיבלתי מההתגברות הזו כוח לשנים אחר כך. כל פעם כשהייתי נחלשת (גם בדברים אחרים לגמרי! שדרשו התגברות למרות ועל אף) הייתי מושכת כוח מאותה התגברות קטנה. כמו חבל שהתעבה, או דרך שנכבשת, הטוב גבר ושטף.
בחנוכה אנחנו רחוקים יותר, אבל קרובים יותר. האור מתגבר משנה לשנה, מלהבה ללהבה, יש טוב עצום שהדעת לא יכולה להכיל. אז לא בבת אחת, אומר לנו ה' יתברך, אבל להבה להבה, מדרגה מדרגה, אתם תחפשו מתחת לעשרה טפחים, ותגלו גם שם איך הדברים מתקדמים. העולם צועד לתיקונו, לריפויו. זה מעבר לדעת, אל תנסו לאחוז. בעומק הנרות יש הבטחה שהטוב ינצח, שכל טוב נבנה על הטוב שקדם לו, שכל אור מושך כוח מאור קדום יותר. אנחנו מתקדמים מיום ליום. משעה לשעה. זה לא בגדול, זה דווקא בקטן. לא לחכות למושלם. מה שאפשר עכשיו לעשות – לעשות. הבטחת הנרות תעמוד לנו, שבדיוק מזה, מהקטן הזעיר הזה – יהיה טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב.
