"אני מבקש מכל הנוסעים להיכנס פנימה. כן, גם את בבקשה תיכנסי יותר פנימה, גברת". אז התקדמתי, אבל מעבר לכך, קיבלתי את הקריאה, את העובדה שאני כנראה צריכה להיכנס יותר פנימה, לא לחיות רק את היומיום החולף, את רצף המטלות המשתלטות על חיי, אלא להיכנס פנימה.
ויקרא. ולא כתוב מי הקורא, כי הקורא, אותו הקול המדבר אלינו ומכוון אותנו בחיים, יכול לבוא בלבושים שונים. אנו אלו שצריכים לעבור שלב ולהבין כי כל שקורה לנו הוא בעצם דיבור אלוקי אלינו ממש. להמשיך מ"ויקרא" אל "וידבר ה' אליו".

שני מישורים
מישהו נתקע לנו ברכב, התקבלנו לעבודה, הילד שלנו ברגרסיה, חברה שממש פגעה בי – כל אלו הם אירועים שניתן לראותם ברובד הקונקרטי, המציאותי והפשוט, ובו בזמן ניתן לראות את כולם כשליחים לומר לי את דברו של הבורא. יש בהם דיבור של מֶעבר.
לכל מקרה יש שני מישורים. אדם ששותפו לעסק ברח לחו"ל עם כמה מיליונים, צריך, אחרי ההלם הראשוני, לשבת ולחשוב, "איך קרה לי שחבר שסמכתי עליו בגד בי, מה רצו ללמד אותי, האם גם בי יש מקום בוגדני? איזו התנהלות שלי אפשרה את הדבר? אולי אני תמים מדי, אולי אני חייב לדעת לדבר על הדברים. כבר מזמן הרגשתי שעובר עליו משהו ולא העזתי לומר דבר. גם עם אשתי אני לא ממש פותח את הדברים שמפריעים לי, לא משתף. אולי הגיע הזמן לשנות".
היכולת להתבונן במציאות בשני המישורים גם יחד, משאירה אותך עם הרגלים על הקרקע ובו בזמן נותנת לך מעוף אל מקומות שהם מעבר. אל מקומות בהם יש לי יכולת לשנות ולפעול מבפנים, גם אם במציאות החיצונית אני במצב תקוע או בהמתנה. בנות רבות מעידות כי המקום של ההתבוננות הזו, והניסיון לבחון אירועים ממבט המחפש את המקום האלוקי המדבר, הביאו אותן לזיהוי דפוסי התנהגות שלהן בתוך מערכות יחסים, אשר הצמיחו וגידלו אותן.

חסדו גבר עלינו
סיפרה לי מישהי מתוקה שכבר עובדת ארבע שנים יותר מדי כעובדת סוציאלית במרכז לנפגעי נפש. היא יודעת שהיא מזמן אמורה היתה להתקדם ולהמשיך הלאה, אבל ההרגל, המוכר והנוח השאירו אותה במקום. מדי פעם התרחשו בחייה אירועים שהזכירו לה שמקומה כבר לא שם. מפגש עם מישהי ממקום אחר עורר בה את ההבנה ממקום עמוק יותר, ועדיין שום דבר לא זז. אחרי עוד כמה חודשים הייתה איזו הרעה בתנאים והיא קפצה ואיימה שתעזוב ו… נשארה. ויום אחד, אחד מבני המוסד בו עבדה התעצבן על משהו ונתן לה בעיטה – אמיתית, כואבת כזו. היא נשארה בבית כמה ימים, זה התחיל מכאבים מהולים בעלבון, שלאחריהם הצטרף איזה וירוס לחייה, והיה לה המון זמן להתבונן. והיא הבינה, שהיא הייתה צריכה בעיטה כדי לזוז… חסדי ה' כי לא תמו.
כן, לפעמים אירועים בחיינו נראים כגבורות, כיד קשה מצד ה' אלינו. אך ברוב המקרים, לאחר התבוננות אמיתית, נמצא כי הם חסדים גדולים הבאים לעזור לך בתיקונך. החסד שבדבר, הוא בהתמדה של ה', ביכולת לומר לנו שוב ושוב ובצורות שונות ועל ידי שליחים הרבה, את אותו עניין. ואנו לא שומעים, אז צועקים לנו, ואם אנחנו עדיין לא קולטים, יכולה להגיע גם סטירה קטנה… ה' לא מתייאש מלומר לנו את שיעזור לנו ויכוון אותנו בדרכנו שוב ושוב, עד שנבין. הוא מאמין שעוד נעז לפגוש את הקורא, את העומד מאחורי הדברים, את הדיבור שלו אלינו, את אהבתו.

סדנאות וטיפולים:
[email protected]