ריבונו של עולם,
בכל פעם שאני מגיעה לסיכום שנה, עולה בי שמחה על כך שחייתי עוד שנה בעולמך. הזמן עושה לי טוב, משביח. הוא משדר לי את האמון שאתה נותן בי כדי לפעול כאן. ונכון שהיו רגעים שבהם כל כך נכשלתי, עד שנדמה היה לי שבכל הארץ שמעו את החבטה כשהכנפיים שלי התרסקו על האבן. ובכל זאת ממך לא נעו מעגלותיה, תמיד קמתי והאמנתי שוב. "מהותך אינה עיכוב", ימימה מרגיעה אותי, כהרגלה. יש עומסים, עיכובים ונפילות, יש חוסר אונים, אבל אלה רק קליפות. הן לא נוגעות בפרי המתוק שבפנים, שמשנה לשנה הולך ומבשיל.
כשנתת לנו את התורה, אמרנו מיד ובאהבה שלמה "נעשה ונשמע", ובחסדך אנחנו עושים, כי אנחנו מאמינים מאוד ואוהבים את המציאות הזו מאוד. אבל השנה אני רוצה לבקש ממך להרחיב גם את ה"נשמע". לגדול בהקשבה לך ואיתך. לפתח שיח עם עומק, עדינות ומרחב לשמוע אותך, ובאותה נשימה גם להביע בפניך את הדעה האנושית שלי, ולהאמין שאתה שומע. להשתמש בצלם האלוקי שנטעת בי כדי להיות שותפה בעולמך, להשלים את יצירתך. לא תמיד אצליח לפעול רק בכוחות עצמי, אבל נתת בי כאלה כוחות יקרים, שאני חייבת לנסות.
הרבי מליובאוויטש כתב משפט שנכנס אלי עמוק ללב: "הרי כשמישהי רואה חיסרון אצל עצמה, העצה איננה לצער את עצמה, אלא לחפש דרכים שאינן כרוכות בכאב כדי לתקן זאת" (מהספר "על כולנה", בהוצאת "מעיינותיך"). וזו בקשה גדולה לשנה החדשה: לא להאמין שמה שכרוך בכאב הוא משמעותי יותר. אלא למצוא עצות ודרכים שירוממו את רוחי, דרכים שבהן אוכל ללכת במלוא כוחותיי, ולא כשבר־כלי. לא לוותר על שמחת החג ושמחות היום־יום, גם כשיש לי המון לתקן והדרך רבה. ללכת כמו מתוך ריקוד פנימי בוטח, ונסו יגון ואנחה.
וכמו שעושים הארקה לבית, מחברים לקרקע כדי להגן מפני זרמי יתר ומתח חשמלי גבוה, כך אזכה לעשות גם לנפשי. לחבר כל הזמן בסיבים ובחבלים את הרעיונות הגבוהים אל הקרקע. שיהיו כל התפילות והעבודה הרוחנית קשורות אל עולם המעשה. ואולי בגלל זה הולכים בתפילת שמונה עשרה צעדים לפני ואחרי, כדי להרגיל אותנו לצעדים. לפעמים הם שורשיים יותר מכל המילים הנלחשות.
ריבונו של עולם, שמור את התקוות שלי רעננות. זכני ליישר כל הזמן עקמימויות שהמציאות מכה על הלב, ולא להתייאש כלל, כי כל רגע שבו אני מעזה לפתוח מחדש את חרכי הציפייה הוא רגע של להיוולד מחדש.
אור צומח ממעשייך
ותפילה נוספת, מימימה זצ"ל (ערוכה מתוך הספר "המעבר לחשיבה הכרתית – נגני נפשי" של שרון). זוהי תפילה שנכנסת אל מחזור התפילות שלי, והיא יקרה ללבי מאוד. אני ממליצה לקרוא אותה לאט ובלי לפסוח על מילים, עד שמימד התפילה שבה נפתח:
"יהי רצון מלפניך שתזכנו לטהרה ויראה אמיתית. יהי רצון שכולנו נזכה לטוב האמיתי באמת. יהי רצון שלבך יפסיק לבכות, ושתדעי שמחה בו. ושתהיי שמחה גם מהבנת קיומך המעמיק, ושתשני טוב בלילות, ושתקומי שמחה שוב, ושתביני אחרת. תחיי את קיומך. אז תהיה בך ודאות של קיום שקט, של קיום מלא. אור פורח צומח ממעשייך. ותנוח נפשך וגם לבך מלשאול למה, ואז על מקומך כולך תהיי שוקטת. את תלמדי ותהיי שמחה. את אשר קורה ואינו מובן – תקבלי, קשה לקבל, זה בגרות מעמיקה מאוד. אם תדייקי תדעי לקבל. תתבגרי, תקבלי ואז תנוחי.
נפלאות הן רק מהקדוש ברוך הוא. אף אחד מאיתנו לא יכול לעשות כלום. מה שאני יודעת זה שאני לא מבינה כלום. יש לי אין בשכל, ומחשבה טובה שלא זזה ממקומה".

שנה טובה, מתוקה וברוכה, כתיבה וחתימה לחיים טובים ולשלום.
[email protected]