מספרים על שני חסידי חב"ד שגרו באודסה והגיעו לבקר אצל הרבי. בהיכנס החסיד הראשון אל הקודש פנימה, שאל אותו הרבי מה מתחדש בעיר בימים אלה. החסיד הפליג בשבח התנופה הרוחנית הגדולה שמקדמת את פני העיר, בתי מדרש שנפתחים וחיי קהילה תוססים מלאים באהבה, אחווה, שלום ורעות. הרבי רווה נחת והעניק לו עשרה זהובים. בצאתו מהחדר, התעניין החסיד השני בתוכן הפגישה ובהגיע תורו סיפר לרבי שאין פני הדברים כך וביקש להעמיד את הדברים על דיוקם. העיר אודסה מלאה בלשון הרע, מחלוקות ושנאת חינם. בתמורה העניק לו הרבי זהוב אחד בלבד. כשתהה החסיד על האפליה, השיב לו הרבי: "עוד לפני שהגעתם ידעתי בדיוק מה קורה באודסה. רציתי לשמוע ממכם באיזו אודסה כל אחד מכם חי…".
אני בדרכי אל מעלה אדומים, ומצפה אני לשמוע על מעלה אדומים של מעלה. אמנם העיר שוכנת בצפון מדבר יהודה, מעבר לקו הירוק הדמיוני, אבל היא ממש צמודה לירושלים, כך שתושביה נהנים משני העולמות כאחד. החיים העירוניים של ירושלים נמצאים במרחק נגיעה, ומאידך, הנוף המשגע של מדבר יהודה נשקף מבעד לחלון. מדובר בעיר מודרנית ומטופחת היטב. אך לא ביקרתי בעיר בכדי להתרשם מיופייה הגשמי, אלא דווקא מיופייה הרוחני.
מזה שלושים וארבע שנה משמשים בקודש שני רבני העיר, הרב יהושע כ"ץ והרב מרדכי נגארי, ומובילים את חיי הרוח והקדושה בעיר ביד רמה, תוך שיתוף פעולה נדיר ומפעים. הרב כ"ץ למד בישיבת מרכז הרב וכן נמנה עם מחזור המייסדים של ישיבת הכותל. במשך שנתיים שימש כרבו של קיבוץ חפץ חיים, והחל משנת תשמ"ד משמש כרבה של העיר מעלה אדומים. לצידו בתפקיד מכהן הרב נגארי, שלמד בישיבת כרם ביבנה והיה תלמיד קרוב ומובהק של הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
שנים ספורות לאחר הקמת העיר, הצטרפה אליה ישיבת ההסדר 'ברכת משה', ששכנה עד אז במישור אדומים הסמוכה. העיר קיבלה חיזוק משמעותי, רוחני וגשמי כאחד, מקהילת הישיבה, שרבים מבוגריה גרים בעיר והשתלבו במערכת החינוך שלה. במשך למעלה משלושים שנה מסר הרב כ"ץ שיעור קבוע בישיבה. גם הרב נגארי מסר שיעור בישיבה במשך תקופה ארוכה. במקביל לישיבת ההסדר, פועל גרעין תורני בראשות הרב אלי קפלן שמפעיל כולל בישיבה התיכונית של אמי"ת וכן פועל רבות בקהילה האתיופית. מעבר לכך, פועלים בעיר לא מעט כוללים נוספים, חלקם גם מרביצים תורה בנוער הדתי והחילוני כאחד.
עוד לפני שאנו נכנסים אל ביתו של הרב כ"ץ, פונה תושבת העיר אל הרב נגארי בהתרגשות ומרעיפה עליו ברכות לשנה החדשה. השניים כמעט ואינם מתראיינים לכלי התקשורת ואינם מרבים להתערב בנושאים פוליטיים. בענווה טבעית הם אינם ששים לדבר על עצמם, אך באופן נדיר, בכדי להגדיל תורה ולהאדירה ולמען ההתפתחות התורנית של העיר, הם ניאותו להעניק שיחת חג במיוחד עבור קוראי 'קרוב אליך'. במהלך הראיון, הטלפון בביתו של הרב לא מפסיק לצלצל, פניות רבות מגיעות מתושבי העיר.

מיזוג ללא ערבוב
"הקדוש ברוך הוא שתל אותנו כאן יחד, לפני שלושים וארבע שנה. הגענו לעיר באותו היום", מגלה הרב כ"ץ. "מאז אנחנו משתדלים לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא גזר עלינו. הרבה שנים חשבתי שאני 'בעל מדרגה' שאנחנו עובדים בכזאת הרמוניה, עד שפעם סיפרתי זאת למישהו, והוא אמר לי 'אל תחשוב שזה רק אתה. אם זה לא היה הרב נגארי, לא בטוח שזה היה עובד'". ואכן, במשך השיחה ניכר כי שני הרבנים עברו כברת דרך ארוכה ובנו יחד מפעל חיים, שמושתת על הערכה הדדית עמוקה. הרב נגארי מספר שלפני שהחלו לכהן ברבנות, הלכו לקבל ברכה מהרב מרדכי אליהו שהיה אז הרב הראשי לישראל. מיד הצטרף הרב אברהם שפירא מהלשכה הסמוכה, והביא כיסא מהחדר שלו. השניים התיישבו ובירכו אותם יחד. "הרב אליהו הדגיש: 'שתמיד תעבדו יחד'".
גם אצל הרב שמחה הכהן קוק, שהינו קרוב משפחתו של הרב כ"ץ, ביקרו השניים, עם כניסתם לתפקיד. "הוא אמר לנו שלכל אחד יש את כתב היד שלו וכך כל אחד צריך לשמור על הייחודיות שלו בהנהגה הרוחנית של העיר. גם היום, אחרי כל כך הרבה שנים, אנחנו רואים שבכיוון של עבודת ה' וההסתכלות על בעיות הדור, אנחנו רואים את הדברים פחות או יותר אותו דבר, אך עדיין לכל אחד יש את הסגנון והאופי שלו".
כיום, בעידן של קיבוץ גליות והפערים בין העדות השונות הולכים ונעלמים, יש צורך בשני רבני ראשיים?
"כאשר הרבנים חיים בשלום, הם מכפלת כוח ומעצימים את התורה בעיר, בדומה לישיבות רבות בהן מכהנים שני ראשי ישיבה" – משיב הרב כ"ץ, "במקומות בהם רבנים מרגישים שהאחד מייתר את השני, יש לשאלה הזו מקום. לנו אין את ההרגשה הזאת אפילו לרגע. הרב קוק היה חותם על מכתביו 'עבד לעם קדוש'. אנחנו מרגישים שאנחנו עבדים, העבדות הזאת עוזרת לנו לעבוד יחד.
"מעבר לזה, שנינו רבנים של כל העדות. כשאני מגיע לקהילה הספרדית מקבלים אותי בכבוד מלכים. כבר שנים שאני מעביר שיעור קבוע בקהילה ספרדית. החתן הספרדי שלי מעביר שיעורים בקהילות אשכנזיות ומכבדים אותו גם כן, וגם החתן האשכנזי של הרב נגארי מעביר שיעורים בבית הכנסת המרוקאי".
הרב נגארי: "המציאות מראה שכל ה'תמימים', כולל הרבנים, שרצו לבטל את כפל התפקידים ברבנות, למעשה גרמו לכך שיש פחות רבנים בעיר. היום, לפי המציאות בשטח, כל רב שמסיים את תפקידו, לא ממנים רב אחר תחתיו. לא רבני ערים ולא רבני שכונות. על כף היד אפשר למנות את רבני הערים שמינו בשנים האחרונות. כך למשל בעיר בת ים, אחרי פטירתו של הרב בר שלום זצ"ל, מינו את הבן שלו רק לחצי משרה. היחס לרבנות, לתורה ולדת במדינה – כל כך כושל מבחינה תקציבית, שמצווה שיהיו שני רבנים, כדי שיהיה ריבוי של תורה".
"מעבר לחלוקת העבודה, יש עניין של קהילות. 'אל תיטוש תורת אמך'. יש כל כך הרבה נוסחים ועדות, 'מיזוג גלויות' זו רק סיסמה" – ממשיך הרב נגארי, "למעשה, ככל שעוברות השנים קורה בדיוק הפוך. כל עדה מתחזקת עוד יותר במנהגיה. אדם נמשך למי שהוא נקשר אליו, שהרי אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. בלי עין הרע, בעיר שלנו יש חמישים בתי כנסת. רב אחד לא יכול להנהיג כל כך הרבה בתי כנסת. יש ערים שהרב לא מבקר בשום בית כנסת, חוץ מזה בו הוא מתפלל. העובדה שלפני שלושים וארבע שנה היו שני תקנים לרבנים בעיר, היא שגרמה לפריחה התורנית בעיר".
חלוקת העבודה בין שני הרבנים היא גמישה יחסית והשתנתה לא פעם במהלך השנים. "בשנים הראשונות לא הייתה כל כך חלוקה, הכל היה עדיין קטן. כשהעיר גדלה, באופן טבעי כל אחד התמקד בתחומים שהיו קרובים ללבו. הרב נגארי נחשב היום למומחה בתחום המקוואות. גדולי ישראל מכל החוגים, כולל העדה החרדית והרב ברנדסדורפר, היו כאן וסמכו את ידיהם על המקוואות בעיר" – מפרגן הרב כ"ץ לעמיתו. הוא בעצמו אחראי על תחום הכשרות. "הבאנו מישיבת הכותל מפקח כשרות יוצא מן הכלל, שמכהן אף כרב שכונה".

תחבולות ולב פתוח
לדידו של הרב נגארי, סוד ההצלחה הוא סובלנות כלפי כל סוגי האוכלוסייה. גם כאשר נאלצים לעשות מאבקים, עורכים אותם בצורה שגם מתקבלת על ידי הצד כנגד. המחשה לדבריו הוא מביא מהתקופה בה רצו לפתוח את בתי הקולנוע בשבת בעיר, וממילא את כל החנויות בקניון. "התארגנו מכל שכבות הציבור הדתי, על כל פלגיו. הפוליטיקאים הדתיים רעדו מהדבר הזה, איך עושים הפגנה מול ראש העיר. בסוף החלטנו על תפילת ליל שבת, אבל אז הסתבכנו עם חילול שבת של המשטרה. התייעצנו עם הרב מרדכי אליהו שהמליץ לנו להקדים את התפילה לפני הזמן, אחרי פלג המנחה. כך שהתפילה ודרשות הרבנים יסתיימו עוד לפני השקיעה, וכך המשטרה לא תצטרך לחלל שבת בגין ההפגנה".
"נוצר מצב שבו הפוליטיקאים שפחדו להגיע, ראו שצפויה השתתפות של פלגי האוכלוסייה, גם המתונים שבהם, ובסופו של דבר הגיעו. אין ספק שזה עשה רעש גדול בשמיים. לבסוף אחרי זמן קצר נסגרו בתי הקולנוע כי לא באו אנשים" – מתאר הרב נגארי. הרב כ"ץ מוסיף בצער כי רק הבריכה העירונית עדיין נשארה פתוחה בשבת. "היו נוסעים אוטובוסים לקיבוץ קליה הסמוך, אז עשינו חשבון מה נרוויח אם יהיה כאן סגור, וממילא לא נלחמנו. גם הרווחנו שלא עשינו מלחמה על הכל וכך יכולנו להתמקד בקניון".
זה לא היה האתגר היחיד שהציבה הבריכה. המיקום שלה בסמוך לכביש ראשי עורר בעיות צניעות לא פשוטות, אך גם כאן מצאו הרבנים פתרון יצירתי. "פנינו לשר השיכון בזמנו, הרב יצחק לוי וביקשנו ממנו תקציב מיוחד, ממנו בנו חומה של גדר חיה וטבעית בגובה שלושה מטרים ועצים שמסתירים עבור כל מי שנוסע בכביש". הרב כ"ץ מציין בסיפוק "זוהי כנראה אחת הזכויות שלנו בשמיים".
כאשר השניים הגיעו לעיר, היא הייתה מאוכלסת ב-4,000 תושבים. כיום העיר הכפילה את עצמה כמעט פי עשר, ומתגוררים בה קרוב ל-40,000 תושבים. אחת התופעות הכי מרתקות במעלה אדומים, עליה מספרים השניים, היא שטף פניות שלא פוסק יום ולילה. טלפונים ודפיקות בדלת מכלל תושבי העיר, ובעיקר מחילונים. נושאי הפניות הם בדרך כלל בתחומי אבלות, חתונה, פדיון הבן, נישואין, דיני תורה, שלום בית ועוד. "אפילו חילונים באים להתייעץ לגבי חינוך ילד שלא הולך בדרך, ומתחיל לגנוב למשל" – מתפעל הרב נגארי. "לפעמים יש שאלות מדהימות. ילד מתקשר שיש לו שיעורי בית והוא לא יודע מה התשובה, 'אולי הרב יוכל לעזור לי?' הוא שואל".
שני הרבנים מקפידים לשמור על קשר חם עם תושבים. "התנאי בזמנו היה שהרבנים יגורו בשכונה מעורבת. אבל התנאי היה מיותר כי מראש באנו במחשבה כזאת, לגור בתוך העיר, יחד עם הציבור הרחב" – משחזר הרב נגארי. "לא עלה בדעתנו לגור בשכונה של דתיים בלבד. נלחמנו שהרבנות ומשרדי הרבנות יהיו במרכז העיר. בצומת דרכים. פעם הגיע הרב עמאר לבקר בעיר, ואמר שהלוואי שרבנות ירושלים, שקיימת למעלה משבעים שנה, הייתה מקבלת מבנה במיקום מרכזי כל כך".
"אנחנו משמשים כ-144 כפשוטו" – מחייך הרב כ"ץ, אך מיד מרצין. "חלק גדול מהעבודה של הרבנים היא סוציאלית. שבעים־שמונים אחוז מעבודת הרבנים היא לטפל בבעיות כלכליות וסכסוכים. הרבנים רואים כמה אנשים סובלים. ברחוב כולם נראים נחמדים, אבל יש הרבה ייסורים" הוא משתף. "אנחנו מתפקדים כעין מחלקת רווחה של העיר, חוץ ממחלקת הרווחה הראשית של העירייה".
יש שאלות שאתם לא עונים עליהן?
הרב כ"ץ: "בוודאי. פנתה אלי אישה עם שאלה פרובוקטיבית. שאלתי אותה איפה היא גרה והיא נקבה בשם של עיר מרוחקת. אמרתי לה: המבלי אין רבנים בעירך, שאת פונה אליי?! פעם אחרת פנתה אלי אישה ממוצא אתיופי, שביקשה שדווקא אני אחתן אותה. לאחר מעשה התברר שהיא שמעה שאני מחמיר ביחס ההלכתי כלפיהם ורצתה לעורר מהומה". הרב נגארי מתערב באמצע הסיפור ומציין כי הרב כ"ץ פעל רבות לקליטת הקהילה האתיופית בעיר, ומסר את נפשו בפעילות איתם. "הפניתי אותה לרב הקהילה האתיופית שרושם ומחתן אותם" ממשיך הרב כ"ץ, "בסוף התברר שהיא הקליטה את השיחה ושידרה אותה בתכנית טלוויזיה".

סנגוריהם של ישראל
כתוצאה מהאווירה שנוצרה בעיר יש בה מאות בעלי תשובה, מהם משפחות רבות. לא מעט הורים באים אחרי הילדים. "זה מרנין את הלב לראות אותם באים להירשם לנישואים, מתוקים מדבש", מתפעל הרב נגארי. "יש כאלה שהיו חברים בילדותם וחטאו, חזרו בתשובה והפסיקו לגעת אחד בשני במשך שנתיים עד שהתחתנו! לא יאומן כי יסופר באילו ניסיונות הם עומדים. יש התעוררות גדולה בנוער. בתוך בתי הספר החילוניים יש בתי כנסת ותלמידים שמתפללים ומניחים תפילין. יש בנות שלא נוגעות בבנים. פלאי פלאות. אני נתקל יותר ויותר באנשים כאלה".
אין בעיר תחושת פחד מ'הדתה'?
"הרבנים כבר לא מוזמנים לבתי הספר החילוניים" – מודה הרב כ"ץ, "בעבר, היו מזמינים למסיבות בר מצווה וכדומה. הסיבה העיקרית שהם לא מזמינים היא כי הם מתביישים. התלמידים לא יודעים לתת כבוד. פעם נכנסתי לכיתה בבית ספר חילוני והתלמידים ישבו על הרצפה. המחנך הפציר בהם לעמוד או לשבת על הכיסאות. 'ככה נוח לנו' הייתה התשובה".
הרב נגארי: "'הדתה' זה מושג צפון תל אביבי. בניגוד להלך הרוח של התקשורת, ברחוב ישנה התחזקות רוחנית עצומה. צריך לזכור ש-90% מהציבור הספרדי שומר מסורת, ויחד עם 40% הדתיים בעיר הם כבר 60-70 אחוז מכלל תושבי העיר. חצי מהנשים שטובלות במקווה אינן דתיות. הרבה אנשים שמצויים באבל על אחד ההורים מגיעים לבית הכנסת כדי להגיד קדיש, נשארים כבר לשיעור תורה ואיתם גם האישה והילדים מתחזקים. יש גם נשים צדקניות עם בעלים חילוניים לגמרי".
לא מכבר הוציא לאור אחד התושבים בעיר חוברת שלמה המרכזת את כלל שיעורי התורה המתקיימים ברחבי העיר. "באיזה דור היו כל בתי הכנסת מלאים ביהודים שאומרים תיקון ליל שבועות ולומדים תורה ברצף כל הלילה? זה לא יאומן" – מתרגש הרב נגארי. היום הכי עמוס בשבוע, ללא ספק הוא שבת קודש. "אנחנו עובדים בו הכי קשה" – מספר הרב כ"ץ.
האם יש משמעות לכך שמעלה אדומים נמצאת מעבר לקו הירוק?
הרב נגארי: "רוב האנשים עובדים בירושלים, כל השמחות בירושלים. רוב האוכלוסייה, חוץ מעולי ברית המועצות ועולי אתיופיה, הם ירושלמים, לכן גם נוהגים בעיר כמנהג ירושלים, כמו בכניסת שבת. זה עניין מהותי אצלנו. אנחנו מרגישים חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ולצערנו מקפחים את העיר ולא מספיק נותנים לה להתפתח". "לא נותנים לבנות פה, ראש העיר נלחם על זה" – מעיר הרב כ"ץ.

סכנת ההתנתקות
סוגיה אקטואלית שמטרידה מאוד את מנוחתו של הרב כ"ץ בתקופה האחרונה, הוא הנתק בין גדולי הדור ותלמידי חכמים מובהקים, לבין הציבור. אל הנושא הוא נחשף בעוצמה חזקה באמצעות מקרה טרי שארע לו לפני כשבועיים. הוא הלך ללוות עריכת חופה, היות והמשפחה התעקשה שדווקא אחיו של החתן יערוך את המעמד. "מכיוון שאין לו ניסיון, הצעתי שאבוא לחופה ואלווה אותו. בסיום החופה, אמר האח עורך החופה רעיון ששמע מהרב שלו, על הפסוק "כי יפלא ממך דבר… וקמת ועלית… אל השופט אשר יהיה בימים ההם". הוא אמר שצריך ללכת לא רק לחכם של הדור, אלא לחכם שמכיר את הדור שלו. מצד אחד, אני מאוד מזדהה עם הרעיון היפה, מצד שני יש בזה סיכון נורא ואיום. האמירה הזאת שמה איקס על חלק גדול מהרבנים בדור, כי כביכול הם לא מבינים בדיוק את מה שקורה בדור".
"רבנים עצמאיים יורדים אל העם, אך במקום להעלות אותו הם נשארים שם" – מחדד הרב נגארי. "מי חי יותר את הדור מאשר הרב קוק? הוא ירד אל העם, אבל נשאר מורם מעם. סיפר לי אחד מראשי המועצות הדתיות בארץ שבאחד המקוואות הוא לא רצה להכניס מכשיר מסוים כי הוא לא היה מספיק מהודר, וכך הורה לו הרב מרדכי אליהו. אך הרבנים במקום התעקשו להכניס אותו בטענה של סטריליזציה וניסו להמציא היתרים". הרב מתריע על כך שהרבנים הללו אינם כפופים למורי הוראה מובהקים ולגדולי הדור. "נוצר כיום מצב בו הרבנים יורדים ממדרגתם הרוחנית כדי להגיע אל העם, בצורה שאפילו בעלי בתים מבינים דברים שהרבנים הללו לא מבינים".
"יש טעות לחלק מהאנשים החושבים שאם רבנים לא מתייחסים ליום העצמאות לפי הבנתם, הם לא מבינים את בעיות הדור" – קובל הרב כ"ץ, "זה לא נכון. גדולי הדור חיים את בעיות הדור ואכפת להם מהדור. יש רבנים שמתפללים ובוכים ומשתתפים בדיונים כבדי משקל איך לפתור את בעיות הדור. יש להם גישה שונה למדינה. יבוא משיח ויגיד מי צדק, אך זה לא קשור לכל שאלה ציבורית והלכתית".
סוגיית הגיור שנמצאת בכותרות בימים אלה, מהווה מבחינתו המחשה ברורה לנושא. "תמיד חשבתי שאנשי מרכז הרב, שכל כך אכפת להם מהעניין הלאומי, יחמירו בגיור. וראה זה פלא, חלקם פתוחים לרעיונות חדשים. כמובן שלא כל הרבנים והדיינים באותה גישה, אבל הגישה הכללית מאוד מתירנית לגבי הגרות. ודווקא הרבנים שהקהל שוגה לחשוב כאילו לא אכפת להם מכלל ישראל, חס ושלום, יוצאים בשצף קצף נגד הקוּלות הללו. חוק הגיור הוא נורא ואיום".
כך גם בנושא גיוס בנות. "זו סוגיה קשה ביותר", קובע הרב כ"ץ. "דיברתי לא מזמן עם ראש אולפנה במרכז הארץ, הוא סיפר לי שהיום יש נהירה עצומה של בנות לצבא, בגלל הגמגום ההלכתי. זקני רבני הציונות הדתית היו צריכים לצאת נגד גיוס בנות. בגלל כל מיני חששות שלא ישמעו אליהם, מספר הבנות הדתיות המתגייסות נמצא בעלייה. יש לי כלה שעובדת באולפנה חשובה בירושלים, היא שואלת את הבנות איך הן מתגייסות, הרי התורה אסרה ומצווה לשמוע לדברי חכמים. 'הרב שלנו מתיר' – זאת התשובה. אם כמה רבנים היו יוצאים חוצץ נגד גיוס בנות, יש סיכוי שזה היה קצת חוסם את המגמה. השתיקה נותנת את הלגיטמציה וזה דבר נורא ואיום".
תופעת הרבנים שמחפשים קולות ופשרות באופן עצמאי, נגד גדולי הדור, בעייתית ביותר. "זה הרבה יותר מאשר להורות הלכה בפני רבו" – מחדד הרב נגארי, "יש כאן את העניין של העברת המסורת ושימוש תלמידי חכמים. אותם רבנים צעירים לא מקבלים מסורת מרבותיהם. היום הגישה היא שאם מצליחים לחנך לעצמאות, זה פאר החינוך. ממילא, גם בהלכה, כביכול אפשר להיות מקורי ועצמאי". הרב כ"ץ מוסיף שאם רבנים קצת מחמירים בסוגיות מסוימות, מיד מכנים אותם חרדים ופוסלים אותם, "אנחנו שייכים לציונות הדתית, שיהיה ברור", הוא מדגיש לאוזני הדור ששופט את שופטיו בתיוגים שטחיים.

אהבת אמת
אביו של הרב יהושע, הרב דב כ"ץ, כתב חמישה ספרים על תנועת המוסר. באחד מספריו הוא מתאר את ההתנגדות שנעלמה עם הזמן, מה שהעניק לתנועה את היציבות. בעידן הנוכחי, במיוחד במגזר הדתי־לאומי, הנהירה אחר תורת החסידות הולכת ומתגברת, לעומת תורת המוסר שקצת נדחקת הצידה. הרב יהושע תולה זאת בחוסר היכרות עם תנועת המוסר.
אף אחד לא מדבר על כך, אבל אנשי תורת המוסר עסקו גם בקירוב יהודים באהבה. "אבא שלי היה מספר שכשהסבא מסלבודקה היה בחברון, דיווחו לו שבעיצומו של יום השבת הגיע לעיר אוטובוס של חלוצים. הוא ביקש להזמין אותם לישיבה לסעודה שלישית, וכך אכן עשו. חלק גדול מהאנשים לא מכירים את תנועת המוסר, בגלל שלא עוסקים בה ומראש יש לה תדמית בעייתית. בתורת המוסר מדברים על אמת פנימית ועל כל כך הרבה דברים יסודיים, וממש חבל שלא עוסקים בה יותר".
באחד מבתי הכנסת התייעצו עם הרב כ"ץ לגבי הפסוק שיירקם על פרוכת חדשה שהזמינו לימים הנוראים. הוא המליץ להם על הפסוק "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". "זה ממש מתאים לכם, 'קרוב אליך', שמבקשים את האמת הפנימית" – הוא מפרגן לנו, וממשיך בסיפור – מטעמי חוסר מקום הושמטה המילה האחרונה "באמת", והרב כ"ץ חייב אותם להחזיר את הפרוכת אל הרוקם ולהכין הכל מחדש. "זה יכול היה להישמע כמו 'איש באמונתו יחיה'". הוויתור על האמת הפנימית היא אחת השגיאות המצויות כיום.
הרב נגארי מרחיב את עניין המוסר לעולם התיקונים. "פעם, מי שהיה עושה עבירות, היה עושה סיגופים ותעניות. אך ה'בן איש חי' והרב עובדיה יוסף כתבו במפורש שזה לא שייך בדורותינו. ההוראה לאנשים כיום היא ללמוד תורה. זאת הטהרה וזהו התיקון. זכיתי לשמש את הרב מרדכי אליהו, הוא מעולם לא אמר לאדם לעשות תענית. לאנשים שבאו אליו אחרי שפגמו בטהרת המשפחה, היה מורה כתיקון ללמוד מחדש הלכות טהרת המשפחה בחברותא או עם רב, והמאור שבתורה יחזירם למוטב".
דרכם של גדולי התורה מאז ומעולם הייתה לקרב באהבה ובנועם. הרב נגארי מצטט סיפור שסיפר הרב מאזוז, על בן שירד מהדרך ולא נתן לאביו מנוח ודרש שיעזור לו בקניית מכונית. האב לא רצה, כי ידע שבמכונית הזאת בוודאות ייסעו גם בשבת. הוא שאל את החזון איש, שהורה לו לתת לבן את הסכום הנדרש, בלי תנאים. "תן לו באהבה ועם חיבוק". ואז קרה הנס: הבן כל כך התפעל מכך שהאב העניק לו את הכסף באהבה בלי תנאים, עד שהוא עצמו החליט לכבד את האב ולא לנסוע בשבת. הם נקטו בדרכי נועם אך מבלי להכיל את הנפילה. "הייתה להם את הטקטיקה איך לקרב יהודים באהבה".

עד שיכאב
השיחה שלנו מתנהלת במאור פנים ובניחותא, אך מילה אחת שצצה פתאום, מצליחה להרגיז את הרב כ"ץ. הכלה. "יש במושג הזה סכנה גדולה. ברגע שאתה משתמש בזה, אתה בעצם נותן לגיטימציה לדברים הכי גרועים. כך יש כאלה שמכילים היום את הסוטים. רבנים כותבים שצריך להתייחס אליהם כמו למחללי שבת, וזה נורא ואיום. צעירים וצעירות שקוראים דברים כאלה חושבים שזה לא נורא. גם על חילול שבת צריך לצעוק שזה נורא ואיום, אבל מה זה להכיל סטיות?!".
אגב חילולי השבת, מספר הרב כ"ץ על מנהג יפה שראוי להנהיג לציבור, אותו למד מהרב בן־חק מחברון. בדומה למנהג אותו מביא השל"ה הקדוש לומר 'לכבוד שבת קודש' לפני האכילה בשבת, כך גם לומר 'שבת קודש' כשרואים מכונית נוסעת בשבת. "לבנו גס בשבת" – הוא אומר בצער, "כשהייתי ילד, עברתי בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ויפו בירושלים, עוד לפני שהיו שם רמזורים. עמד שם יהודי ממאה שערים, ועל כל מכונית שעברה שם הוא היה צועק 'שאבעס' ורועד כולו. כך מחדש, על כל מכונית. ריחמתי עליו, כי אם הייתי במקומו, אחרי עשר פעמיים הייתי מקבל חולשה. שאלתי אותו: האם יש מישהו שיפסיק לנסוע בשבת בזכות הצעקות שלך? אבל הצעקות הללו נבעו מכאב. איננו צועקים על אחרים, אך מנהג נכון הוא להזכיר לעצמנו את קדושת השבת ולכאוב את חילולה. אם לנו לא כואב שיש חילול שבת, פלא שיש דתל"שים?!" – הוא אומר בהתרגשות.
הרב כ"ץ מספר שהאסימון בנושא הזה נפל אצלו בזמן הסכם השלום עם מצרים ופינוי חבל סיני, כשירד לימית עם משפחתו וילדיו. היו שם חברי הכנסת אריאל שרון, גאולה כהן ושאר מנהיגי הליכוד. "אשתי הצביעה על הבעייתיות: גאולה כהן הפכה לאליל, אבל היא לא שומרת שבת. איך יכול להיות שימחאו כפיים ויעריצו אדם כזה שלא הולך בדרך התורה. מה יגידו הילדים? אפשר גם לחלל שבת, העיקר להיות ערכי ואידיאליסט?! אנחנו צריכים לדעת שיש אצלם נקודה מסוימת גדולה וחשובה, אבל לא מעבר לזה".

שביל טשטוש
מה היחס לדתל"שים, האם הם פורקי עול או תינוקות שנשבו?
הרב נגארי: "היום יש את מושג הדתיים על הרצף. קשה לקרוא להם תינוקות שנשבו".
הרב כ"ץ: "סיפר לי אחד מהם שאצלם בבית יותר גרוע היה לא ללמוד באקדמיה מאשר לא לשמור שבת. הנושא של הפרופורציות הוא מאוד חשוב. היום סדרי העדיפויות השתבשו, אבל הילדים שלהם יחזרו בתשובה, זה יהיה 'העונש' שלהם. אח שלי, הרב יעקב כ"ץ נשיא ישיבת הכותל אומר, שאם היינו שומעים על עשרה תינוקות שנשבו בסוריה, כל המדינה היתה מזדעזעת. אז עם כל כך הרבה תינוקות שנשבו, אנחנו צריכים לבכות! נניח שהם בגדר תינוקות שנשבו, אז מה? פתרנו את הבעיה?".
לדידו, הפתרון לבעיית הדתל"שים נעוץ בלימוד התורה. "זה יחס ישיר, כך כותב הערוך השולחן. ככל שלומדים יותר תורה, כך מדקדקים יותר במצוות. צריך להוסיף בלימוד התורה. ברוך ה' בדור שלנו יש עלייה גדולה בנושא של לימוד התורה. אני זוכר שהייתה תקופה שחלק גדול מהציבור לא פתחו גמרא. המהפך התחיל עם הגמרא של הרב שטיינזלץ והתעצם עם שוטנשטיין. רבים כל כך לומדים היום תורה ומשניות, במגוון אפשרויות. זאת התקווה וזאת הדרך לפחות דתל"שים".
הרב נגארי מפנה אצבע מאשימה כלפי החינוך. "אין גבולות ברורים" – הוא קובע, "על כל שאלה שילד שואל את הרב שלו או המורה שלו, הוא לא מקבל תשובה ברורה". כך למשל לא ניתנות תשובות ברורות וחתוכות לגבי השתתפות בטקס "נישואים" האסורים לפי ההלכה. "אנחנו מקבלים שאלות כאלה לא פעם". אחת הטענות הקשות שלו היא מול הדתל"שים: "אתם שנטשתם את הדת, איך אתם לא רואים את החילונים שנמשכים אל הדת ואל המאור שבתורה? שולחן שבת, אתם רוצים לוותר על זה?". הרב כ"ץ מוסיף ומציין כי רוב הדתל"שים חוו חוסר אהבה מההורים או המחנכים.
נקודה כואבת נוספת עליה מרחיב הרב כ"ץ היא הסמארטפונים. הוא מבקש לשבח את הרב יהושע שפירא שפועל רבות בנושא. "לא מזמן הייתי בניחום אבלים ורואים את הנכדים יושבים שם ומשחקים בסמארטפונים. הם אפילו לא כיבדו את הגעת רב העיר ולא חשבו להצניע את המכשיר כדי להאזין לדבריו, עד שהעירו להם על כך. המצב הולך ומתדרדר. היום יש דבר חדש: לומדים תורה דרך המכשירים. אם המכשיר חסום, תבוא עליהם ברכה, אבל אם המכשיר לא חסום, רואים בו דברים שלא צריך לראות, גם אם מתפללים ולומדים מתוכו, זה חילול הקודש". יש לכך השלכות מידיות על חיי משפחות, ושאלות מצערות שמגיעות לרבנים מעידות על כך.

להיפרד מהבינוניות
שני הרבנים מבקשים לתת קרדיט בולט לנשותיהם הצדקניות. "הרבניות נותנות גב לרבנים ובעצמן מהוות אוזן קשבת וכתובת לכל תושבי העיר, אפילו בשידוכים הן עוסקות. גם כהן גדול כשר לתפקידו רק כשהוא נשוי. תמיד אני אומר שאני רב בגלל שאשתי רבנית" – אומר הרב כ"ץ בבדיחותא. למרות הפעילות הענפה של רבני העיר, הם לא מרשים לעצמם לנוח על זרי הדפנה. "כמה שעושים זה לא מספיק, יש ציבורים שלא מגיעים אליהם, יש הרבה מה לעשות" – מסכם הרב כ"ץ.
לקראת ראש השנה, אילו קבלות טובות כדאי לקבל על עצמנו?
"ההחלטה הטובה ביותר היא להשפיע על אנשים ללמוד תורה. אי אפשר לחזור בתשובה בלי לקבוע עיתים לתורה. מעבר לכך, הנושא של חסימת טלפונים ואינטרנט זה אל"ף בי"ת ביהדות. לא יכול להיות יהודי דתי שיהיה לו טלפון או אינטרנט שאינם חסומים. זו סתירה. זה כמו טובל ושרץ בידו" – קובע הרב כ"ץ בתוקף. הרב נגארי מציין שהשיחה האחרונה שמסר הרב מרדכי אליהו לפני פטירתו, הייתה על נושא חובת החסימה של האינטרנט והסלולרי.
"לא צריך להיבהל משחיקה. אם אדם משתתף בקביעות בשיעור תורה ושומע רב, זו כבר התחלה טובה" – אומר הרב כ"ץ, ומספר על יהודי שלא היה קובע עיתים לתורה. "יום אחד הילדה הקטנה שלו שאלה: 'כל פעם שאנחנו הולכים לסבא, הוא יושב ולומד גמרא. אף פעם לא ראיתי אותך יושב ולומד'. שלושה ימים לקח לו לעכל את הדברים והיום הוא משתתף קבוע בשיעורי תורה".
נשמח לקבל ברכה לקראת השנה החדשה.
הרב נגארי: "אני מאחל לעם ישראל שהכוחות שנלחמים נגד ההשפעה של התורה והמעוניינים שחס ושלום עם ישראל יהיה ככל העמים, הם עצמם יחזרו בתשובה, ושתתגבר הרוח של עם ישראל ואהבת התורה".
הרב כ"ץ: "אני מברך את הקוראים בברכת כוהנים באהבה. ולמה באהבה, הרי בתורה לא מוזכר שאהרן הצטווה לברך באהבה? שאלתי את הרב אברהם שפירא זצ"ל, והוא ענה לי שברכה בלי אהבה זאת ברכה של בלעם. אהבה איננה הכלה, תקוותנו חזקה שכל נפש יהודי תתעורר לחזור בתשובה. מעבר לכך, אני מאחל לכל מי שנמצא בבינוניות שיצא מזה. בינוניות לא יכולה להיות שיטה לכתחילה, השאיפה צריכה להיות לשלמות, בכל התחומים". ■