אמירות כמו "אין למטפל מה לייעץ לי. אני מכיר את עצמי מספיק טוב", או "אני כבר לא אשתנה, לא אחרי כל כך הרבה שנים" – מוכרות עד לזרא בעולם הייעוץ. בעולם של מודעות, סדנאות של היכרות עצמית, יוגה וכיוצא באלו – חזקה על הזוג שכבר אי אפשר לחדש להם. היועץ לא יכול לחולל עבורם פתרון קסם. מה הוא כבר יכול להגיד שיפיל אותם מהכיסא? הם מכירים זה את זו והבעיות שלהם לא ניתנות לפתרון בשיחות. זה דורש שינוי מהקצה אל הקצה וכבר אין להם כוח. המסקנה המובנת – ייעוץ זה בזבוז כסף כשאפילו אין הבטחה לשינוי. עדיף כבר לא ללכת.
זוגות רבים, הן צעירים שהתחתנו לא מכבר והן זוגות עם ותק של שלושים שנה ויותר, נתקלים בחומות מעין אלו כאשר עולה המחשבה לפנות לייעוץ זוגי. הקושי דוחק, המצב בבית מתוח וכמעט בלתי אפשרי, אבל עד הפנייה עצמה (אם בכלל) מנקר הספק שאולי הם יידרשו לטיפול ארוך טווח בלי לראות תוצאות מהירות בשטח. גם העניין הכלכלי תופס מקום נכבד במערכת השיקולים, במיוחד כשמדובר בזוג צעיר. כאן קיימת לרוב רתיעה גדולה מהצעד שאכן עולה לא מעט. הטאבו החברתי סביב הנושא התרופף כיום, פחות מביך להודות שנעזרים באיש מקצוע, אבל עדיין קיימת באוויר התחושה שמי שהולך לייעוץ הוא כנראה לא על הצד הטוב והנכון של הסקאלה. וכשמדובר בנישואין טריים – על אחת כמה וכמה.
בדקנו בשבילכם מה יש להם להגיד מהעבר השני של המתרס. האם היועץ או היועצת אכן מאמינים שאפשר לחולל את הקסם ולהוביל שינוי משמעותי? עד כמה זה תלוי בזוג עצמו ועד כמה במקצועיות המטפל? מה עושים כשבן הזוג מטיל וטו נחרץ בעניין? והאם יש מי שנותן דעתו על ההון הרב שמושקע בטיפולים אלו?
פנינו ליועצים בעלי שיטות טיפול שונות כדי לראות עד כמה יש הלימה בין החששות של הזוגות לבין מה שקורה בשטח. במדגם שלפניכם, כמה מיועצי המגזר יוצאים מחדר הטיפולים ועונים על השאלות שחור על גבי עיתון ולא בארבע עיניים.
איך בחרתי אותך
איריס דוידוביץ' מכוכב השחר, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית בשיטת אימגו, מרחיבה את המונח השגור בפינו מתוך הרגל. "טיפול זוגי זה לא רק בקליניקה הרשמית המוכרת לנו. זה בכל מיני מקומות בחוץ – סדנאות, הרצאות, הדרכות שאינן פרטניות וכמובן הטיפול בצורתו הרשמית. בזוגיות אנחנו לא בדיוק יודעים לאן אנחנו נכנסים. כמעט תמיד מדובר בבתים שונים מהם מגיעים בני הזוג, ערכים שונים, עמדות שונות כלפי ביטויי אהבה, כסף או חינוך ילדים ורקע מנטלי שונה. גם בתים שנראים מבחוץ דומים – מבפנים אינם תמיד כך. אני ממליצה ללכת כבר לפני החתונה להנחיה זוגית ולמפגשים שעוסקים בזוגיות. לשמוע איך מעלים קונפליקטים, למשל. כדאי לצבור ידע על המערכת שאנחנו עומדים לקחת בה חלק כדי לדעת מה עובד ומה לא עובד בזוגיות".
בעקבות הצפה בנושא הרווקות המאוחרת יש לחץ להתחתן בגיל צעיר כדי שלא להיכנס לסטטיסטיקה. האם הדור הצעיר מוכן לזה?
"בכל מערכת נישואין, בין בגיל צעיר ובין בגיל מבוגר, יש רצון נסתר לממש את כל החלקים בנפש דרך בן או בת הזוג. לכן אנחנו מתחתנים עם אנשים שאנחנו מאמינים שאיתם זה יקרה, שאיתם נגיע לשלמות פנימית. למשל, אם חונכנו בבית על חכמה ועל שכל וקצת גנזנו את ענייני הרגש – נבחר באנשים רגשיים שיעזרו לנו להרגיש. כך נקבל את מה שחסר לנו.
"בנישואין אנו מגלים 'פתאום' שיש סיבות משמעותיות לעובדה שגנזנו מלכתחילה את התכונות הללו. אנחנו מפחדים להוציא אותן לאור ולתת להן ביטוי. פתאום בן הזוג שלנו נראה לנו לא מספיק חכם ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם כל הרגש הזה. התקשורת מתחילה לחרוק ואז מתחילות מלחמות העולם.
"זוג שיבין שהבחירה מלכתחילה לא הייתה סתם, שכל אחד בחר בזוגיות הזו כי היה לו חסר החלק שהשני מילא ושהקונפליקט הוא מנוף ללמידה עצמית – זוג שמבין את זה יכול לצמוח מתוך הקונפליקט והשבר. זוג שנשאר בתוך הקונפליקט ולא עובר לתהליך של למידה על הזוגיות – יהיה לו יותר קשה להגיע למקום טוב. תמיד חשוב לדעת את המקום הזה, לא משנה באיזה גיל מתחתנים".
לכפור ב"כורח המציאות"
אז איך עובד הטיפול?
"כשאנחנו מרגישים יותר מדי פעמים שלא טוב לנו, שמה שעבד לנו פעם כבר לא עובד עכשיו, שאנחנו חסרי אונים מול הדבר הזה – כדאי ללכת לטיפול. ההחלטה ללכת לטיפול מבטאת את האמירה שאי אפשר להישאר במצב הזה. צריך לבנות משהו אחר. אני עובדת בשיטת 'אימגו' ששם אנחנו מתחילים בבניין החיובי בין בני הזוג. בנייה מחדש של שאריות הקשר שהלך ונקרע עם השנים. זו שיטה שמאמינה בכך שאנחנו מתחתנים עם אנשים שמזכירים לנו דמויות משמעותיות מהילדות, שבתת־מודע הם מוכרים לנו מאיפשהו. דרך השיחות באימגו אנחנו מאמנים את עצמנו להתנהג אחרת, לא לפעול מהצדדים החלשים שקשורים בילדותנו. כל אחד עובד על החלק שלו ומיחסים של מאבקי כוח אנחנו מגיעים ליחסים מודעים ומבינים יותר. עצם הדיבור על היחסים בינינו מביא לטיפוח של קשר חם בין בני הזוג. משם השינויים מתרחשים בהדרגה".
הלחץ של העולם המודרני הופך יותר ויותר לבלתי נסבל. זוגות מוצאים את עצמם במירוץ מטורף שקו הסיום שלו לא נראה באופק. את רואה את ההשלכות של זה כמטפלת?
"יש שלב בחיים שמאוד קשה לשמור על אהבה, כשיש ילדים, לידות, הנקות, קשיי פרנסה ובניית קריירה. באותו שלב הזוגיות עלולה לקבל מקום אחרון בסדרי העדיפויות שלנו וזו טעות. התהליך מתרחש באופן אינסטינקטיבי, אנחנו חושבים שזהו כורח המציאות. בתקופות כאלו נוצר אט־אט ריחוק רגשי והקשר הוא בעיקר סביב משימות ופתרון בעיות. בשלב מסוים אנחנו מגלים שאנחנו חיים כמו שותפים ולא כמו זוג אוהבים. מתחילים להרגיש לא מרוצים ושמשהו חסר לנו. הבדידות והניכור מכים שורש. זה לא מועיל לאף אחד וגם לא לילדים.
"אם נהיה יותר מודעים ונטפל בעצמנו בצורה מודעת – יימנעו הרבה קשיים. לפעמים עדיף להשאיר את הילדים עם בייביסיטר ולהיות עם עצמנו בשביל לחזק את הקשר והאהבה".
מה יש ליועץ לחדש לי?
"אם זוג מבין לבד מה צריך לעשות ומצליח לראות התקדמות – אין צורך ביועץ חיצוני. אבל אם במשך תקופה ארוכה היחסים אינם טובים, קשה להיות יחד ויש הידרדרות בקשר – כנראה שזה לא כל כך פשוט. מעבר לכך, חשוב לדעת שבייעוץ זוגי אתה לא יושב ומאזין למטפל שאומר לך מה לעשות. בייעוץ אתה עובד עם בן הזוג שלך על מערכת הנישואין שלכם והיועץ רק מכוון.
"היה אצלי זוג שעבד והגיע למקום טוב. הם היו מרוצים מהשיפור אבל לא הסתפקו בכך. הם רצו להמשיך בטיפול כדי לדעת מאיפה צץ המשבר, מה הביא אותם להתנהג כך אחד לשניה. הם חתרו להבנה עמוקה יותר וביקשו לתקן באופן יסודי את הכשלים שכל אחד הביא".
יקרה לי. לא יקרה לי
את אהובה צוקרמן רבים מכירים בזכות שיטתה התכליתית, הבהירה ולעתים גם הנחרצת. יש שיאמרו נחרצת מדי. כבר למעלה מעשרים שנה שהיא עוסקת בייעוץ בשיטת שפר מעל במות שונות ונוגעת בקשת של נושאים הקשורים לענייני הבית והמשפחה. צוקרמן מעורה בעיקר בקרב החוגים הדתיים־תורניים אך לא רק. אפשר לאהוב את הסגנון ואפשר להתווכח אתו, אבל מה שבטוח – עם הדרך הישרה וחסרת הפניות שלה קשה להתחרות.
אפשר לשמוע פה ושם קולות שצצים מעל פני השטח, בעיקר של רבנים ורבניות, שכדאי ללכת לייעוץ גם טרם הנישואין. האם זו יוזמה שמוכיחה את עצמה?
"אם זוג צריך עזרה ואין לו תשובה בעצמו, כדאי שילך למי שיתן לו תשובה. זה נכון לכל שלב בזוגיות. בכלל, אני מאמינה שצריך לקדם רפואה מונעת – כבר מההתחלה צריך לברר האם אני מגיע/ה עם גישה בריאה לחיי נישואין. בעידן של היום יש המון גישות מעוותות ולא בריאות לגבי חיי נישואין, ובעיות שמתגלות אחר כך יושבות על תובנות תרבותיות שצריכות בירור וגישה נכונה לחיים. נתחיל מהשאלה הגדולה: למה בכלל להתחתן? מאוד מעניין לשמוע תשובות לכך. הרבה אנשים באים מבלי משים בציפייה לקבל. כנראה זה מרכז חייהם. מישהו שיתן לי, יעריך אותי, יהיה לי טוב בחברתו, יפנק אותי… זוהי גישת חיים של זכויות וזה משהו תרבותי. זה מאפיין הרבה מהדור שלנו וזה הפך להיות השיח השולט.
"דבר נוסף הוא היחס לשאלת האהבה ומה זה לאהוב. מול גישת התורה שאומרת 'ואהבת לרעך כמוך' – יש לך אפשרות ליצור אהבה, לבנות אותה, לקחת אחריות עליה, קיימת הגישה המודרנית שאומרת 'זה יקרה לי' – ציפייה שזה יקרה לפתע פתאום. תחת הכותרת הזו נכנסת השאלה האקוטית האם יש לי או אין לי שליטה על הרגש. אנשים חושבים היום שאין להם שליטה על הרגש אבל זה תוצר תרבותי. הם מסמנים את הנישואין כהגעה אל המנוחה, אל היעד, אבל זו רק תחילת המסע. אנחנו יודעים שחתונה היא רק ההתחלה של עבודת המידות. לפניה לא באמת מוכרחים לעשות עבודה, להבדיל מזוגיות שמכריחה אותך לעבוד תוך כדי תנועה".
אז מי שהתחנך על ברכי המודרנה הוא מועד לפורענות?
"כן. הוא גדל מתוך תודעה שהוא במרכז והוא מחכה שיעניקו לו. ההורים חייבים לו, העולם חייב לו, אלוקים חייב לו. גם בן הזוג חייב לו. איך אפשר ששני בני זוג שתופסים את עצמם במרכז יגיעו לעמדה שבה הם צריכים להתחשב אחד בשני, לזוז ממקומם? הם הופכים להיות אלו שנדרש מהם לתת. בין השאר לתת גם לשני להיות במרכז. זה משהו שהם לא רגילים אליו".
כיועצת עם הרבה ותק, ודאי יצא לך להיתקל בזוגות שיש להם פוטנציאל מול זוגות שנראה שאצלם זה אבוד. מה עושים עם זוגות שעתידם נראה פסימי?
"אני מאמינה שכל אדם הוא הפיך, נכון ומסוגל לתשובה. מידות או תובנות זה דבר שהוא בר תיקון, והתפקיד של היועץ זה לשנות את התפיסות שלך כדי להפוך את מה שחשבת לבלתי אפשרי – לאפשרי. יש המון אפשרויות לשינוי וצריך רק לא להיות נעול על התפיסות המוקדמות שאיתן באת.
"הבעיה היא עם אנשים שחושבים שאין להם סיכוי לתשובה, כאלו שמאמינים שאין להם בחירה חופשית על המעשים שלהם ואומרים 'כאלה אנחנו, והעולם צריך להסתדר איתנו'.
"צריך להבין שהשאלה אם אנחנו מתאימים או לא, היא בעצם שאלה של פעולה – עד כמה אנחנו מתאימים את עצמנו. נתאים את עצמנו – נהיה מתאימים. לא נתאים את עצמנו – לא נהיה מתאימים. מי שמוכן להתאמץ יכול להתאים את עצמו וליהנות מקשר טוב ובונה".
מצאו את ההבדלים
מה את חושבת על המצב היום שבו יש "אישה חדשה" ו"גבר חדש"? מצד אחד גברים רגישים שלא רוצים לשאת בעול הכלכלה לבד ומצד שני נשים אסרטיביות שמחפשות להתקדם בעולם ההיי־טק ובמערכת המשפט?
"המבנה הקיומי של הבית דומה לפירמידה שבה לכל אחד יש מקום. גם לאיש ולאישה יש מיקומים שונים. האבא נמצא עם הפנים כלפי חוץ והאמא היא ממלאת את חלל הפירמידה, היא הלב והדופק של הבית.
"המקום של הבית בנפש של האיש הוא אחר משל האישה. גם לו אכפת מהזוגיות (למרות שהרבה נשים מתלוננות שלא) אבל זה ממקום אחר. במובן הזה נשים רווקות סובלות יותר מרווקים, למרות שגם הם סובלים לא מעט.
"הפמיניזם עשה הרבה טוב בכך שהזכיר לעולם שיש שוויון עקרוני בין נשים לגברים. מצד שני, שוויון חיצוני, תפקודי, הוא שוויון שגוי. חשוב לשמור על המבנה הפנימי ולמקם את האישה כמקבלת ואת האיש כמשפיע. זה דורש הבנה מאוד מעמיקה של מה זה מקבל ומה זה משפיע.
"היום זה לא נשמע כל כך טוב, אבל כשמתמקמים ככה אני רואה איך השלווה חוזרת הביתה. איך יש יותר הרמוניה. זה לא שוני בערך אלא שוני במיקום, בתפקיד. הכוח של האיש, גם באישיות וגם בפיזיות, הוא הכוח לתת. להשפיע. איש לא יכול בלי אישה כי אם אין מקבל אז אין נותן.
"המודרנה הכניסה אותנו למקום תחרותי. אנחנו רבים 'למי ראוי הכתר' וזה קורה די מהר להרבה זוגות מבלי משים. רעיון הפירמידה מרגיע את הסיפור. כל אחד מקבל את המקום המתאים לו, ובניגוד למה שחושבים – זה לא מכווץ. אם אנחנו בתחרות אז הצד השני מבקש להדוף, כי הוא נלחם על המקום שלו. כשהנשים במקומן הן הרבה יותר מלאות ונוכחות, והגברים תופסים את המקום של מנהיג הבית, המשפיע. ככה יש בקשר יותר הקשבה והכלה".
ומה קורה כשאישה רוצה לתת?
"הנתינה הכי עמוקה שלה זו הנתינה בעזרת היכולת לקבל. כמו שהשותפות הכי עמוקה שלנו עם ריבונו של עולם היא היכולת לממש אותו במציאות. להמליך אותו כאן, בעולם הזה.
"אתן לך דוגמה מהמציאות: מה קורה לאיש כשהוא מנקה את הבית ואשתו עסוקה במה שהוא לא ניקה טוב? אחרי כמה ניסיונות הוא יגיד לה 'תעשי את זה לבד'. אבל אם זה הפוך והאיש נותן את הביקורת – האישה תחשוב על דרך יותר יצירתית לעשות זאת. וזה לא סתם. האיש, כשהוא מנסה להעניק וזה לא מתקבל טוב – הוא מפסיק ומתייאש. מגיעות אליי נשים שמתלוננות שכל עומס הבית עליהן. הן מתפקדות ממש כחד־הוריות. אחראיות על הפרנסה, החינוך והתפקוד בבית. עושות הכל. אני שואלת אותן איפה הבעל והן עונות שהבעל בטטה. שהוא כאבן שאין לה הופכין כשהוא מגיע הביתה. אנחנו בודקות מתי זה קרה. מתי הוא הפסיק להגיד מילה בענייני חינוך, מתי הפסיק לעזור, מתי הפסיק לקנות לה מתנות. בדרך כלל זה בא לאחר שהוא ספג ביקורת על הנתינה שלו.
"אנחנו עוברות על הפעמים האחרונות שבהן הוא נתן אבל הביקורת הביאה אותו להפסיק לתת. איך לאט־לאט היא מצאה את עצמה עם עוד עול ועוד עול. זה קורה כשהאישה רואה מה הוא לא קנה במכולת, למשל. הביקורת וחוסר שביעות הרצון הורגים את המוטיבציה שלו לתת. כך קורה, למשל, שגברים נותנים את כוחם במקום אחר. צריך לבדוק עם גברים שהם וורקהוליים (מכורים לעבודה) אם הם מוצאים בעשייה בחוץ נתינה משמעותית יותר מאשר בבית".
אז מה קורה אצלך בטיפול?
"אני מדברת עם הזוג על הקונפליקטים ביניהם ורואה אם זה תוצר של רצון לא מודע שהם מזהים בטעות כהכרח. זה תוצר של התרבות שלנו שהפכה כל רצון לצורך. בפשטות זה אגו מול אגו אבל הזיהוי של האגו הוא לא פשוט בגלל שהוא חמקמק ונסתר.
"בטיפול אנחנו מזהים את הרצון העמוק שנדמה לנו כצורך, ואז אני מבין שמשהו שחשבתי שאני חייב שיהיה לי, אני לא באמת חייב אותו – וזה משחרר את כל המערכת. אנחנו משחררים את הצורך והופכים אותו 'רק' לרצון. כשאני יורד מהמקום של דרישה ותביעה מהשני אני מגלה שיש זולת. מישהי פעם אמרה 'פתאום גיליתי שיש עוד מישהו בבית'. זה דורש עבודה ונתינת אמון מחודש. אנחנו בונים אמון בקשר, אמון בכלים, אמון בעצמי – כי אמון זה משהו שבונה את הבית. ייעוץ הוא לא דבר ארוך שלוקח הרבה זמן. שש פגישות לכל היותר מספיקות כדי לדעת מה הכיוון ואיפה טעינו בדרך".
אהובי או הובי
לפסיכולוג מיכאל צימרמן יש השגות שונות בכל הנוגע לייעוץ עצמו ולתפקידים המגדריים. צימרמן, יועץ ותיק מטעם אגודת ינ"ר ומטפל בשיטת ימימה, מאמין כי הזיווג בין המטפל למטופל הוא ממש משמיים. "יש היום כל כך הרבה מטפלים ושיטות, עד שלפעמים בא לך להגיד שזו שערורייה ולא מקצועי… אבל זה לא כך. יש אנשים מקצועיים ומוכשרים שיכולים לעזור מאוד לאנשים. ההנחה שלי היא שזיווג של מטפל ומטופל זה זיווג משמים. זה חיבור שצריך לגעת עד עומק הנשמה.
"מצד שני, זה נכון שיש תחושה היום שזה קטע כלכלי. אנשים שלמדו את השיטה, חיפשו לעשות כסף ודילגו על הקטע של האקדמיה. בכך הם דילגו על תהליך ההתפתחות של מטפל. אני מאמין שאם אתה עובר תהליך ארוך שכולל גם ידע אקדמי וגם הדרכה וטיפול, זה מכשיר אותך מוסרית ואתית לעמוד מול המטופל. המטפל הוא צינור מרכזי ואי אפשר לזלזל בזה".
איך שיטת ימימה עוזרת לטיפול הזוגי?
"ימימה זו חשיבה הכרתית שמכשירה אותך לראות את המציאות כפי שהיא באמת ולא דרך החלקים הפגועים שבך. לפעמים גם כמבוגר אתה רואה את המציאות דרך הפגיעות שלך כילד. בשיטה של ימימה אתה מזהה את החלקים האלה ומתחם אותם בצורה נכונה ואז ההכרה שלך מתבהרת. במקום לשחזר את החיים ואת הזוגיות ממקום של ילד שנכשל ומתייסר אתה מתקן את נקודת הליבה בחיים. כל המהלך הזה של הדברים שעברת ומה שאתה אמור לתקן, זו כוונה אלוקית, ואתה אמור להבין את הנקודות הפנימיות של סיפור חייך ולתקן אותן".
אתה רואה איך אנשים משחזרים חוויות ילדות קשות דרך הזוגיות?
"כן. בוודאי. בהרבה מקרים אם ילד היה פגוע וקרבן במשפחה שלו – הוא יבחר באופן לא מודע בת זוג שתגרום לו להמשיך להרגיש קרבן. הנה עוד פעם פוגעים בו ועולבים בו, לא רואים אותו ומשתלטים עליו. זה החלק הילדי. התיקון הוא להבין שעליו לעבור ממבט של קרבן לבוגר, להפוך לאחד שלוקח אחריות על מה שקורה לו. שדרך הקשר עם אשתו הוא ילמד לא לחזור שוב להיות קרבן, אלא ילמד להיות בוגר ובוחר. זו המלאכה שלו.
"דוגמה נוספת – אם אישה הייתה שקופה בתור ילדה אז היא תבחר בעל שבהתנהגות שלו כלפיה שוב תרגיש שהיא שקופה, שלא רואים אותה, שהיא לא משמעותית ושהיא אוויר. בטיפול אנחנו מבינים שלמרות שהיא מרגישה שקופה בתוך הנפש, העבודה שלה היא להיפרד מהשקיפות הזאת. צריך הרבה כלים בשביל זה כדי לעבור למקום שבו היא נוכחת. הקדוש ברוך הוא עשה שרק דרך הבעל או דרך האישה, דרך הזוגיות ביניהם, מהלכים כאלו יתאפשרו. לכן הקשר הזוגי הוא כל כך לא פשוט, אבל גם יכול להגיע למקומות מאוד גבוהים. המתח הזה בין הפוטנציאל ההרסני של הקשר לפוטנציאל שלו להוריד נשמות לעולם, הופך אותו מרמה של סיוט לרמה של אושר עילאי".
האם יש מצבים בהם תאמר לזוג שעדיף לוותר ולהיפרד?
"זו שאלה קשה. זה מצב שמטפל לא רוצה להגיע אליו, אבל יש מצבים שבהם אתה רואה בזוגיות משהו הרסני ברמה מאוד גבוהה ואין רצון או יכולת לצאת מהפאזה הזו. משהו פתולוגי. המשמעות היא שהקשר שלהם בנוי על היכולת להרוס אחד את השני. במקרים כאלה אני אומר שעדיף שהקשר ייפסק לטובתם או לטובת הילדים".
לסיום, מה אמור להיות אורך הטיפול? טיפול ארוך לפעמים יכול לקחת הון…
"מטופלים שואלים לרוב את השאלה הזאת. התשובה היא שהדבר תלוי באורך הנשימה של המטופל ובהיסטוריה שלהם כזוג. טיפול אמור לחסוך כסף, אמור לחסוך כוחות נפש וזמן. אם אתה משקיע בטיפול טוב, אתה מרוויח. בטיפול טוב המטופל רואה שהוא מתקדם. הוא מבין שמדובר על משהו קיומי לחיים שלו ולא על השקעה בתחביב. טיפול זוגי שנעשה בצורה נכונה יכול להציל חיים ולתת משמעות גם להורות וגם לקשר עם הילדים".
לא אבדה תקוותנו. ההחלטה להינשא לא הייתה טעות, מניעים עמוקים מאוד כיוונו אותנו לבן ולבת הזוג הספציפיים, ואם רק נדע לחשוף את אותם מניעים, נגלה את האוצרות הגנוזים בהם. לאן שלא התגלגלנו, ישנה דרך חזרה, ויותר מכך: דרך קדימה אל פסגות שמעולם לא חלמנו עליהם. היועצים אינם מזמינים אותנו למסע לא מוכּר אלא משמשים כמורי דרך בשבילים ובשדות שלנו. מלמדים אותנו לזהות סימנים בדרך ולפנות את האגו ממרכז הבמה. הייעוץ מאפשר לנו להצליח, ולעולם לא יחליף את עמלנו ומאמצנו. מציעים לנו תמרורים, נתיבים ותאורה, אך לעולם ההגה ייוותר בידיים שלנו. ■
——– ————
כסף זה לא הכל. אבל
ייעוץ זוגי הוא מהלך משנה חיים ללא ספק, אך גם יקר. סכומים לא מבוטלים נדרשים כדי לאבחן את הבעיה ולתת מענה הולם – ולא לכולם יש מאיפה לממן. עמותת "חיים של טובה" פועלת מזה שש שנים בסבסוד טיפולים כאלו ובהפניות לגורמים הרלוונטיים.
הרב נתן שלו, יו"ר העמותה ומייסדה, מעיד על הצורך הגדול שהניע אותו ואת שותפו להקים את העמותה. "במהלך הזמן ראינו שטיפול זוגי הוא נושא שנופל בין הכיסאות. אם בתחום הפרעות הנפש אפשר ללכת לקופה והיא תממן את הטיפול – הרי שבייעוץ זוגי אדם לא יכול להגיד לרופא המשפחה 'דוקטור, אני ואשתי לא מסתדרים יותר בבית'. הזוגיות מהווה מקום מרכזי ביותר בחיים, וכשהזוגיות קורסת זה משפיע ישירות על כל הנפגעים מהמצב, ואם אין מענה לזוגות צעירים או למשפחות מעוטות יכולת – המצוקה רק תלך ותגדל. טיפול עולה היום יותר מאלף ש"ח בחודש לכל הפחות, וזה סכום שרבים לא יכולים להרשות לעצמם. אם האישה סטודנטית והבעל בצבא – הקושי הכלכלי יכול להוות את המכשול העיקרי בדרך לזוגיות מאושרת, וזאת אנחנו לא רוצים שיקרה.
"העמותה שלנו עוזרת לאותם זוגות לקבל ייעוץ במסגרת המטפלים והיועצים שעובדים איתנו. הזוג פונה אלינו דרך האתר, משם ממשיכים לפגישה אישית אצלנו ואז אנחנו מפנים אותם למטפל ספציפי שעובד בקרבת מקום ומתאים לתחום הקושי שאותו הם מעלים. מחיר הייעוץ נמוך מבחינה משמעותית מהטיפולים הקיימים בשוק, אך אין זה אומר שאנחנו מתפשרים על מקצועיות. הסטנדרטים שלנו גבוהים ואנו מקפידים על כך שהמטפלים שאנו עובדים איתם יהיו בעלי תואר שני באחד המקצועות הקליניים ובעלי הסמכה מוכרת לייעוץ זוגי. אלו לא אנשים שעברו קורס אחד או שניים.
"אם יש משפחה שלא יכולה לממן כלל את הטיפול, אנו עוזרים לה דרך קרן מיוחדת של העמותה שבה אנו משתמשים למקרים מיוחדים כאלו. הפונים העיקריים הם זוגות צעירים שזקוקים לעזרה חיצונית אך מתקשים לעשות את הצעד בגלל שיקולים כלכליים.
"לפני כמה שנים היו אצלנו זוג צעיר שנקלע למשבר רציני, כשנה לאחר הנישואין. האישה לא רצתה לקיים את מצוות הבית וטענה שהאיש זקוק לטיפול כדי שיבין איך להתנהג אליה כבעל. היא מצידה סירבה להגיע לטיפול כיוון שטענה שהבעיה אצלו בלבד ועליו לשנות את התנהגותו. בשיחה איתם עלו חששות לדיכאון סמוי ולכן שלחנו אותם למטפל מיוחד שהביא אותה בסופו של דבר לעזור לעצמה ולהחלים מהדיכאון שממנו סבלה. אין ספק שזה בית שיכול היה להתפרק. כשיש קשיים בזוגיות חשוב לקבל סיוע מבחוץ, מאיש מקצוע אמין ומנוסה, ולא להישאר עם זה לבד.
"בנוסף, דיכאון שאחרי לידה הוא נושא שמקבל לאט-לאט את המודעות הראויה לו, ואנו בעמותה נתקלים בעשרות מקרים כאלה מדי חודש. זה דבר נפוץ מאוד – הנתונים מדברים על 10% מהלידות שבסיומן מופיע דיכאון ברמה כזו או אחרת ומחבל בחיי הזוגיות והמשפחה.
"בעל צעיר שנולד לו הילד הראשון, התקשר אלי יום אחד ותיאר לי את מציאות חייו: התפרצויות בכי, היסטריה, פתיל קצר, חוסר סבלנות, חוסר תפקוד. הוא הרגיש שהמצב הולך ומתדרדר והזוגיות הולכת ונעלמת. חשוב לדעת שבדיכאון אחרי לידה האישה נמצאת במצוקה מאוד גדולה והיא מוציאה את זה על הקשיים הנוכחיים בחייה שמתעצמים בשל המצוקה הנפשית. כך האישה מתפרצת על כל דבר קטן והבעל מרגיש שהוא 'חוטף ריקושטים' בלי פרופורציות ולמעשה נתון תחת מתקפה תמידית. לפעמים מדובר בחוסר תפקוד כללי של האישה, חוסר רצון להיות בבית או לקחת חלק בארגון השוטף, עיניים כבויות והרגשה של חוסר מוטיבציה וירידה בחיוניות. הבעל צריך לתפקד גם עבור האישה ולכן יש ירידה משמעותית ביכולת ההכנסה ובמצב הכלכלי בבית.
"אם קיימות התנהגויות כאלו אצל האישה והן ממשיכות שבועיים לאחר הלידה ומעלה – זה מוביל אותנו לחשד שמדובר בדיכאון. אנחנו מקבלים 20-30 פניות כאלו בחודש.
"התפקיד שלנו הוא לעזור לזוג שמרגיש אבוד בגלל המצוקה הזוגית והכלכלית. במקרה המדובר הזוג לא ידע מאיפה להתחיל את התהליך ומי יכול לעזור לו לפתור את הסבך. אנחנו מפנים זוגות כאלו לטיפול של שיחות ולעיתים אף מסייעים גם בטיפול פסיכיאטרי.
במסגרת העמותה "חיים של טובה" הפקתי סדרה של סרטוני הדרכה לגברים שנשותיהם לוקות בדיכאון שאחרי לידה, במטרה לעזור להם לזהות שמדובר בדיכאון וכן להבין מה תפקידם במערכת. אני מעביר הרצאות ביישובים בנושא וכך מגיעות אליי פניות רבות מאנשים שזקוקים לסיוע ולהכוונה".
