סיפורו של שושני הוא סיפור על אדם שהחליט לחיות את חייו תחת מעטה סודיות, כשאיש אינו יודע מהו שמו האמיתי. זהו סיפור על נווד שראה חצי עולם, החל מאירופה, דרך ארצות המגרב וכלה בארצות הברית. זהו סיפור על אדם שלמד אצל גדולי תלמידי החכמים בדור הקודם. ומעל הכל, זהו סיפור על אדם שלימד את הוגי הדעות היהודיים הגדולים בימינו.
בין תלמידיו של שושני ניתן למצוא, מלבד אלי ויזל, את הפילוסוף הצרפתי־יהודי עמנואל לוינס, את פרופסור אנדרה נהר, הפרופסור צבי בכרך, ד"ר משה קטן, הרב מניטו ופרופסור שלום רוזנברג שהוא מאחרוני תלמידיו של שושני שעדיין חיים.
אך מי הוא אותו אדם שהצליח לייצר קונצנזוס חוצה מגזרים בעולם היהודי? מי הוא אותו אדם עמו מתכתב הרב קוק ומכנה אותו "ידידי החביב, החתן, הרב, החריף ובקי שלם ורב תבונות מר הלל פרלמן נ"י", שלמד בחברותא עם הרבי מלובביץ' בצרפת והמשיך להתכתב אתו לאורך השנים ושהותיר את האדמו"ר מסאטמר משתומם לאחר מפגש ביניהם?
אפילו בקרב תלמידיו אין הסכמה לגבי זהותו האמיתית. במשך שנים ארוכות ניסו רבים לחשוף את זהותו האמיתית, בתקווה שזו תפתור את שאר החידות שהיו בו, אך זיהוי מוחלט אין, רק השערות.
ההשערה המבוססת ביותר, כנראה, היא זו הגורסת שמר שושני היה למעשה הלל פרלמן. התאוריה הזו מתבססת על דברים שאמר שושני עצמו לאלי ויזל. על פי עדותו של ויזל, שושני כינה את הרב קוק "רבי", ודיבר עליו שוב ושוב. פרופסור רוזנברג מעיד שמר שושני אמר לו מפורשות שהוא למד אצל הרב קוק. "פעם ראיתי אצלו מכתב שקיבל מהרב קוק ז"ל, שפנה אליו כאל 'רבי אלופי ומיודעי'" כתב ויזל בהספד שהתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות בשנת 1968.
עדויות אלו הובילו את תלמידיו של שושני לחיפוש אחר תלמיד של הרב קוק שיתאים לתיאור של רבם. אחרי חיפוש ארוך באגרותיו של הרב קוק, הגיעו למסקנה שרבם הוא לא אחר מאשר הלל פרלמן, המוזכר באגרות הרב פעמיים.
הפעם הראשונה בה מוזכר פרלמן באגרות הרב היא באגרת שמוענה לפרלמן עצמו. באיגרת זו מכנה הרב קוק את פרלמן כ"ידידי החביב, החתן, הרב, החריף ובקי שלם ורב תבונות מר הלל פרלמן נ"י". הפעם השנייה בה מזכיר הרב קוק את פרלמן היא באגרת שנשלחה לרב מאיר בר אילן בארצות הברית. גם באיגרת זו מכנה הרב קוק את פרלמן בתיאורים זהים.
כינויי הכבוד בהם כינה הרב קוק את פרלמן משכו את עיניהם של תלמידיו, שכן הם התאימו ביותר לאופיו של רבם. אך יתרה מזו, העובדה שפרלמן עצמו נעלם ברבות השנים, רק חיזקה אצלם את ההשערה שרבם הוא בעצם הלל פרלמן. פרופסור רוזנברג ופרופסור דוד הנסל, נכדו של הפילוסוף לוינס, סמכו כל כך על זיהוי זה עד שקראו לילדיהם 'הלל' על פיו.

מופעי רחוב
אך למרות כל זאת, זיהויו של שושני כפרלמן איננו ודאי, בעיקר בגלל דברים אותם כתב ויזל באוטוביוגרפיה שלו על שושני. בספר מגלה ויזל ששמו של שושני למעשה היה מרדכי רוזנבאום. זיהוי זה זכה לאורך השנים בשני חיזוקים משמעותיים. הראשון היה למעשה תעודת הזהות אותה נשא עליו שושני. על פי התעודה שמו של שושני היה למעשה מרדכי בן שושן, יליד מרוקו. החיזוק השני לזיהוי זה היה תרגום של משפחתו של מרדכי רוזנבאום. פירוש המילה רוזנבאום בעברית הוא עץ שושנים. הדרך מכאן לכינוי שושני הייתה קצרה ביותר.
אך למרות הרמזים העבים לכך שחכם שושני הוא למעשה מרדכי רוזנבאום, נותר זיהויו כהלל פרלמן כזיהוי המרכזי. בעיקר בגלל זיהוי של אחיינו של הלל פרלמן, הרב מאיר מינץ, שזיהה את שושני כדודו, למרות שכנראה כלל לא ראה אותו. גם מבטאו של שושני הסגיר את העובדה שנולד במזרח אירופה, כך שכנראה את תעודת הזהות קנה מיהודי בשם זה בזמן שהותו במרוקו.
זיהויו של שושני כפרלמן פתר אמנם שאלה אחת אודותיו, אך הציף עוד שאלות שנותרו ללא פתרון. מה גרם לפרלמן לשנות את שמו? ובעיקר, כיצד אדם אלמוני, נווד שנודד ממקום למקום, בעל מראה חיצוני של קבצן ושלא כתב מעולם את חידושיו בצורה מסודרת, הפך לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר על העולם היהודי במאה הקודמת?
אם שושני הוא אכן הלל פרלמן, חלקים מקורות חייו המוקדמות מתחילים להתבהר. פרלמן נולד למשפחה דלת אמצעים, כנראה בבריסק, לקראת סוף המאה התשע־עשרה. עוד בהיותו ילד צעיר התבלט פרלמן כבעל זיכרון פנומנלי. בגלל העוני הגדול של משפחתו, החליטו הוריו להשתמש בכישוריו של הילד כדי להכניס קצת כסף למשפחה. באותם הימים הופעות רחוב של ילדים מיוחדים לא היו מחזה נדיר במיוחד, והוריו ערכו מופעים בהם הראה פרלמן הצעיר את יכולתו תמורת כספם של עוברי אורח. לא מעט חוקרים מעריכים שהופעות אלו הן שגרמו לשושני לאמץ את אורח החיים המסתורי שלו.
אך למרות הטראומה שאולי נחקקה בנפשו של פרלמן הצעיר בעקבות אותם מופעים, סיפור שינוי שמו למר שושני הוא כנראה מורכב הרבה יותר. רבים מעריכים שאירוע נוסף, ואולי אף סדרת אירועים, הם אלה שהובילו את פרלמן לנטוש את שמו.
חייו של פרלמן עד הגעתו לארצות הברית ידועים לנו. עוד קודם מלחמת העולם הראשונה עלה פרלמן לארץ. בתחילה הוא השתכן בירושלים בשכונת מאה שערים ולמד בישיבתו של הרב מנחם שלמה ראב. לאחר מכן עבר ליפו שם למד בישיבתו של הרב קוק. בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה הרב קוק בשוויץ, ללא יכולת לחזור ארצה. באמצע המלחמה, בשנת 1915, כתב לו פרלמן שעליו לעזוב את הארץ ולהגר לארצות הברית. לאחר שהגיע לארצות הברית שלח פרלמן אגרת נוספת לרב קוק, בה הוא מציין שהוא "סובל מעניות במקום מושבו החדש". בעקבות איגרת זו נולדה האיגרת אותה שלח הרב קוק לרב בר אילן. את כל זה עשה פרלמן כשהוא משתמש עדיין בשמו המקורי.
מרגע שהשתקע פרלמן בארצות הברית, חייו הפכו לחידה. החל משנת 1915, אז שלח את האיגרת למורו ורבו הרב קוק, נעלמו עקבותיו. במהלך השנים צצו להן שלוש גרסאות הסותרות זו לזו, המנסות להסביר היכן שהה במהלך העשור השלישי של המאה הקודמת.
מתוך כל הגרסאות, המהימנה היותר היא זו שמשאירה אותו במשך כל אותו עשור בארצות הברית. ישנן ראיות רבות שגורסות שמר שושני שהה בארצות הברית בכל אותן שנים, וככל הנראה, השתמש בשמו המקורי – הלל פרלמן. במהלך שנותיו בארצות הברית, כך טוענים החוקרים, עסק פרלמן במסחר במניות, ורשם הצלחות גדולות. אך בשנת 1929 התרחש בארצות הברית אחד מהאירועים שעיצבו את המאה הקודמת – קריסת הכלכלה האמריקאית. פרלמן נפגע גם כן מהקריסה, ומאז לא הצליח להשתקם כלכלית.

חברותא עם הרבי
ושיחה עם המופתי
אחרי הקריסה הכלכלית פרלמן עוזב את ארצות הברית, וגם את שמו המקורי. החל מאותה שנה, לדעת כל החוקרים, הלל פרלמן חדל מלהתקיים, ובמקומו הופיע רק מר שושני. שושני נדד ממקום למקום כאשר כיום ידוע לנו שהוא שהה פרק זמן כלשהו בעיר אוראן ובערים נוספות במגרב. בימים שלפני פריצת מלחמת העולם השנייה גר שושני בצרפת, שם שהה גם בימי השואה עצמה. באותם ימים עסק שושני כמלמד פרטי. מי ששכר את שירותיו הייתה משפחת זילברשטרום. בשלב מסוים, מר שושני אף עבר להתגורר עם משפחת זילברשטרום. שושני לימד את הבן הגדול במשפחה, אהרן מרדכי זילברשטרום.
“במשך כשנה לימד אותי גמרא עם תוספות ומפרשים, והרבה לשוחח עמי בשעות אחר הצהריים כל אימת שרצה בכך”, סיפר לימים הרב זילברשטרום שהיה בין מקימי “רשת אהלי יוסף יצחק” בארץ.
כל העדויות מספרות סיפור דומה, אך לגבי מועד התרחשות האירועים – ישנה מחלוקת. בשנת 1940 נכבשה צרפת לאחר מערכה לא ארוכה במיוחד. באותם ימים, כאמור, שהה שושני בפריז והוא נעצר. לפי הגרסה האמינה והמקובלת יותר, שושני נעצר בשנת 1942 כי לא החזיק ברשותו מסמכים, ובנוסף לכך – הוא היה נימול. החשד המיידי של אנשי הגסטאפו היה שמר שושני הינו יהודי. שושני טען לעומת זאת שהוא מוסלמי, ולא יהודי. הקצינים הנאצים החליטו לבדוק את העניין לעומקו וזימנו את המופתי של צרפת, כדי שיבחן את העציר. חמש שעות ארכה השיחה בין השניים ובסופה הכריז המופתי שמדובר ב"קדוש מוסלמי ולא באדם יהודי".
השאלה כיצד הצליח שושני להתחמק מהשלטונות במשך שנתיים שלמות נותרה בלתי פתורה. למרות זאת, כנראה שתרמה לכך חזותו החיצונית. כל העדויות על שושני מספרות על אדם שהיה לבוש בגדים קרועים ובאופן כללי היה נראה כקבצן.
על אף היותו אחד מהאנשים החכמים ביותר בדור הקודם, מראהו החיצוני הוביל לכך שרוב רובם של האנשים שמרו מרחק ממנו. יחד עם זאת, הפך חכם שושני במהלך השנים לדמות משמעותית ביותר בחייהן של קהילות רבות, ובעיקר אצל הוגי דעות מרכזיים.
לאחר השואה חזר שושני לפריז, שם פגש לראשונה את הרבי מלובביץ'. “עד כמה שאני זוכר, הסתגרו השניים לפחות פעם אחת בספרייה או באולם ששימש אז בית מדרש, וכמדומני שבעת הפגישה העומדים מחוץ לחדר שמעו מבפנים קולות רמים. לא ידוע לי אם הפגישה הייתה יזומה על ידי אחד מהם או בהשגחה פרטית” סיפר שנים אחר כך הרב זילברשטרום.
במהלך השנים שלאחר המלחמה התחיל מר שושני לאסוף סביבו תלמידים רבים, שנמשכו אחר הידע העצום שלו בתורה, בפילוסופיה ובמתמטיקה. אחד מאותם תלמידים, שיהפוך ברבות השנים לאחד מהבולטים שבהם, היה הפילוסוף הצרפתי־יהודי עמנואל לוינס שלאחר הפגישה הראשונה ביניהם אמר "איני יודע מה האיש הזה יודע, אבל כל מה שאני יודע – הוא יודע". לוינס העריץ את שושני עד סוף ימיו, ולא פעם העיד על חכמתו האדירה. "כשהיה מלמד לא היה מונח ספר לפניו. הוא ידע הכל בעל פה, וכשהייתי מפענח בקושי את האותיות הקטנות בתוספות, הוא היה מפסיק אותי: 'אתה שם, בסוף השורה דילגת על מילה'" סיפר לוינס. "היה למר שושני כוח דיאלקטי בלתי רגיל: כמות המושגים שהיה מסוגל לתפוס ולהרכיב בבת אחת הייתה משאירה רושם של פראות, בתגליותיה הבלתי צפויות". לוינס המשיך ללמוד אצל מר שושני עד שנעלם. אחר כך התברר ששושני פשוט עלה שוב לארץ, והתיישב בקיבוץ בארות יצחק.

חבורת "נפש החיים"
“יום אחד מופיע אדם שאף אחד לא הכיר ואומר: 'תנו לי חדר ואוכל, ואני אלמד אתכם מה שתרצו'. הוא היה נראה מוזנח לחלוטין, כמו קבצן. חשבנו שזה סתם תימהוני, אבל הרי אי אפשר לגרש אדם כזה" העיד פרופסור צבי בכרך, שהיה גר בקיבוץ באותם ימים, "אז נתנו לו איזה צריף מעץ ולאחר זמן מה אמרנו: 'בואו נשמע מה יש לו ללמד'. הוא נתן שיעור בגמרא, תוך שהוא מתקן שגיאת דפוס של פירוש התוספות, והכל בעל פה. זה היה כל כך מרשים, שהחלטנו שניתן לו מקום בתוכנו”. אחרי שעזב שושני את בארות יצחק עבר להתגורר בעוד מספר קיבוצים ולאחר מכן חזר לצרפת.
בשנים אלה אסף סביבו עוד כמה מבכירי תלמידיו, ביניהם פרופסור אנדרה נהר, עמנואל לוינס, הרב מניטו ואלי ויזל. כל החבורה השתתפה בשיעור קבוע אותו העביר חכם שושני בספר "נפש החיים". ויזל אף הפך לאחד ממקורביו הגדולים ביותר ואף למד עם מר שושני בחברותא. באחת הפעמים, כך סיפר ויזל, יצא שושני לשיחת טלפון. הוא השאיר בחדר את תיקו האישי, שליווה אותו שנים ארוכות. התיק כבר הפך לבלוי ומרופט לאורך השנים. ויזל סיפר שבאותה פעם נפתח פתאום תיקו של שושני, ובתוכו היו סכומי כסף גדולים, וכן לא מעט כלי זהב. ויזל העיד שסגר את התיק ולא דיבר על כך מעולם עם רבו.
לאחר שנותיו בצרפת, עבר שושני בשנת 1957 לדרום אמריקה, שם השתכן באורוגוואי ונודע בקהילה היהודית כגדול שבגדולים. לראשונה אנו חושפים כאן דברים שאמר שושני עצמו, במהלך לימוד בחברותא עם יששכר דוב קון. בשיחה שערכנו עם בנו של קון, ריקרדו, המתגורר באורוגוואי, הוא מספר לנו דברים שיכולים לשפוך אור על סיבת הגעתו של שושני למדינה הקטנה.
"אבא שלי סיפר שתמיד הטרידה את הקהילה השאלה מה אדם גדול כמו שושני עושה באורוגוואי. הוא הרי היה יכול לגור בכל מקום אחר" מספר לנו קון. "פעם אחת, כשאבא למד בחברותא עם שושני הוא שאל אותו את זה, ושושני ענה לו 'אני באורוגוואי כי זה המקום הכי בטוח מבחינתי בעולם'". כנראה שהבעיות שרדפו את שושני לאורך חייו לא הניחו לו והובילו אותו לגור באורוגוואי.
אך כל זה עדיין לא מספיק כדי להביא לנו תמונה מלאה של אישיותו. שושני לא כתב ספרים, ולא הותיר תיעוד של תורתו, מלבד מחברותיו, ששני דפים מתוכם מוצגים לכם כאן לראשונה, באדיבותו הרבה של קון. אם כן, מה הייתה תורתו שהפכה אותו לקונצנזוס גדול כל כך, שגדולי עולם כל כך העריכו אותו?
את שאלה זו עוזר לנו פרופ' שלום רוזנברג לפתור. רוזנברג הצטרף למעגל תלמידיו של שושני בהמלך שנותיו בדרום אמריקה, והפך ברבות השנים לאחר מהתלמידים המזוהים ביותר של החכם המסתורי. יתרה מזאת, רוזנברג ליווה את מר שושני בכל שנותיו האחרונות ואף היה לידו בשעת פטירתו בשנת 1968.
"שושני היה מקובל" הוא אומר לי בשיחה שערכתי איתו שעות ספורות לפני יום העצמאות. "חלק ניכר מלימודו היה בקבלה או מושפע ממנה. רעיונות רבים שלו, מגיעים מתוך עולם הקבלה" הוא אומר.
אבל מה היה מיוחד בגישתו שלו?
"הוא הגיע בתפיסה אחרת למקובלים של ימינו. שושני האמין שאגדות חז"ל נכתבו כולם ע"פ הקבלה, ונכתבו בשפה קבלית, אבל לא כזאת שהמקובלים בדורות האחרונים מדברים"
כלומר, לפי שיטתו של שושני, בשביל להבין את אגדות חז"ל כמו שצריך, אנחנו צריכים להבין את השפה הקבלית של חז"ל?
"בהחלט. ולכן הוא גם מחה נגד אלה שלא מוכנים לקבל הסברים עמוקים יותר מהפשט הברור. אני עד היום זוכר את הדברים שהוא אמר כנגד האבן עזרא על המדרש ש'וה' בירך את אברהם בכל- בת הייתה לאברהם ובכל שמה'. האבן עזרא אומר שם שחז"ל טעו בעברית, כי 'בכל' הוא שם פרטי- הפסוק היה צריך להיכתב 'וה' בירך את אברהם בבכל', כמו שכללי העברית דורשים. הוא אמר שזה אירוני להגיד שחז"ל נתנו הסבר עמוק שלא מתיישב עם הפשט כי הם לא שלטו בשפה, הרי חז"ל שלטו טוב מאוד בשפה העברית. הם דיברו אותה על בסיס יום־יומי".
תורת הקבלה השפיע רבות על לימודו האישי, אבל את תלמידיו הוא לימד קבלה?
"לרוב לא. הוא נתן לנו את הכלים והעקרונות להבין את הקבלה החז"לית, אבל את הרעיונות עצמם הוא לא העביר. באופן כללי השיעורים שלו ניתנו ברמתם של התלמידים, ולהעביר נושאים קבליים בשיעור זה לא בהכרח מתאים לחלק לא קטן מהאנשים, גם כאלה שלמדו אצלו"
אולי היותו מקובל גרמה לשושני לשמור על זהותו בסודיות מוחלטת, עד כדי כך שהוא סירב לעלות לתורה כדי שלא יקראו לו בשמו המקורי. מה שבטוח, עד היום ישנן לא מעט אגדות אודותיו ושנותיו בדרום אמריקה, כשהמעניינת שבהן היא קשריו עם הרבי מלובביץ'.

מהשמיים מסתירים
על פי סיפורו של מזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין, פגש המזכיר את מר שושני בזמן ביקור באורוגוואי. הקשר בין הרבי לחכם שושני היה ידוע אצל המקורבים, והמזכיר היה מרותק מאישיותו המסתורית של שושני.
"באחת הנסיעות שלי לאורוגוואי עם חבר לשליחות, שמענו שיש אדם בשם פרופסור שושני שהכיר את הרבי עוד מאירופה”, סיפר הרב קליין. “חיפשנו אותו במשך זמן ולבסוף מצאנו אותו יושב באחד מבתי הכנסת. הוא היה לבוש בגדים ישנים מאוד, ובכלל היה נראה מוזנח. כשפגשנו אותו, סיפרנו לו שאנו חסידי חב”ד".
שושני שאל את השניים האם הם מכירים את הרבי והם השיבו בחיוב לשאלתו. הרב קליין סיפר ששושני הניד את ראשו בשלילה. "אתם רואים אותו, אבל אינכם מכירים אותו" אמר להם. לפי עדותו של הרב קליין, שושני ביקש מהשניים שהרבי ישלח לו טלית וש"ס. "כשחזרנו לניו יורק, דיווחנו על כך לרבי והרבי הורה שנמלא את בקשתו. לאחר זמן נודע לי שלאחר פטירתו קברו אותו באותה טלית ששלחנו בהוראת הרבי" סיפר הרב קליין.
מר שושני, כאמור, לא השאיר כתבים מסודרים אחריו. את כל שיעוריו העביר בעל־פה, ומעולם לא ערך את שיעוריו לספר. לעומת זאת, השאיר שושני מספר מחברות, כתובות בכתב ידו, הכמעט בלתי ניתן להבנה. כמה מהן השתמרו עד היום אצל פרופסור רוזנברג. בראיון שנתן לפני עשר שנים לעיתונאים יואב שורק ואורי פז, ביקשו הצמד מהפרופסור תמונה של מורו הדגול. אך במקום זאת הציע להם רוזנברג משהו גדול בהרבה, תמונות סרוקות של המחברת שנכתבה בכתב ידו של שושני. כשרוזנברג ניסה לצלם את המחברת, הסורק הפסיק לעבוד. "תכתוב", הוא אמר לשורק, "שפרופסור רוזנברג, הרציונליסט המושבע, בזה הוא מיסטיקן".
אך אם חייו היו מלאים בחידה, גם מותו היה רצוף מסתורין. מר שושני נפטר בעיר דורסאנו שבאורוגוואי לאחר שלקה בהתקף לב במהלך סמינר לחניכי בני עקיבא ולמורים דתיים. התאריך היה כ"ו טבת תשכ"ח. לאחר פטירתו נמצא באחד מבגדיו פתק שבו נכתב שמו של אדם שהתגורר בשוויץ שלכאורה ידע את שמו האמיתי של שושני, ומספר הטלפון שלו. כאשר התקשרו למספר, התברר שאותו אדם נפטר עשרים וארבע שעות קודם לכן. הסוד הגדול כל כך עליו שמר שושני ירד אתו לקבר.