חלק א’: אחת מהשאלות ההלכתיות העולה לעיתים במכון פוע”ה, הינה: מהי ההלכה במקרים בהם כניסה להיריון מהווה סכנה לאישה, האם מותר לה להסתכן ולהרות?
ראשית נבהיר, כי כל מקרה שונה מחברו, ואין בדברינו להלן משום הוראה למעשה, אלא צוהר לדיון ההלכתי בסוגיה זו.
האיסור להסתכן והחובה להיזהר מסכנות מבוארים ברמב”ם (הל’ שמירת נפש יא ד) ובשו”ע (חושן משפט תכ”ז). מהו טעם האיסור להסתכן? על כך כותב באר-הגולה (שם, ס”ק ע’): “נלע”ד הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש, הוא מטעם שהקב”ה ברא את העולם בחסדו להטיב לנבראים שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצוותיו ותורתו… והמסכן את עצמו, כאילו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה”.
לפני שנעסוק במקרים בהם יש סכנה רפואית מיוחדת, נפתח במקרי הריון רגילים, שגם בהם הרי יש מידה מועטה של סכנה (במיוחד בזמן חז”ל). השו”ע (או”ח ש”ל, א’) פסק שיולדת נחשבת כ’חולה שיש בו סכנה’ ועל כן מחללים עליה את השבת. בתוספות (כתובות פ”ג: ד”ה ‘מיתה שכיחא’) כתבו “שרוב פעמים מסתכנת בלידה”.
הגרש”ז אויערבאך ביאר (נשמת-אברהם או”ח ש”ל) שכוונת תוספות היא שנשים מסתכנות בלידה, אך ב”ה אינן מתות בזמן הלידה. אולם, עדיין יש לבאר איך מותר לאישה להסתכן.
הרב משה פיינשטיין (אגרות-משה יו”ד ב’, סי’ ע”ד) דן בשאלת זירוז והקדמת לידה. בתוך דבריו כתב: “…לידה בזמנה כדרך הנשים לא נחשב לסכנה כלל, דמאחר שכן ברא השי”ת את העולם שיפרו וירבו ובוודאי ברא שיהיה לברכה ולא לסכנה, וגם הא ציווה השי”ת בחיוב עשה להוליד בנים ולא מסתבר שיהיה הציווי להיכנס בסכנה בשביל קיום עשה זו דפרייה ורבייה, ובפרט שהנשים אין מחוייבות בהעשה דפרייה ורבייה…אלא צריך לומר שאין בזה סכנה כלל, היינו שהבטיח השי”ת שלא יהיה בזה סכנה לעולם”.
הרי שלדעתו, על אף הסיכון הפוטנציאלי שיש בכל לידה, כאשר הדברים נעשים צורה טבעית – יש הבטחה של הקב”ה לשמירה ושלא להינזק, ועל כך יש מצווה ללדת. בדרך אחרת כתבו בשו”ת שבט-הלוי (ו’, קכ”ח) ובשו”ת משנה- הלכות (ט’, קפ”ד). אכן יש סכנה בכל הריון ולידה. אלא שלא אסרה התורה להיכנס לסכנה זו כאשר מדובר על סכנה שהיא חלק מהדרך הטבעית בעולם וכל שכן כאן שיש מצווה בדבר.
דבריהם מתאימים לדברי באר הגולה שהובאו לעיל – בעצם, כאשר מדובר על לקיחת סיכון מועט למען עשיית רצון ה’ ומעשה המצווה בהגדרתו כולל סיכון מועט – אין בכך מאיסה ברצון ה’. לכן, במקרים הרגילים, ודאי שאין להימנע מהריון מחשש לסכנה שיש בכל לידה. בשבוע הבא נרחיב מה הדין במקרים בהם הסיכון להרות גדול בשל מחלת רקע אצל האישה וכדומה.
