ל"גלות את הסוד

ל"גלות את הסוד

"האש ליהטה סביבם, והשמש לא שקעה. רבי שמעון גילה סתרי תורה מכבשונה של תורת הרז, עד שהגיע לפסוק: 'כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם'. אמר רבי אבא: לא סיים רבנו הקדוש לומר: 'חיים', עד שנחלשו דבריו. אני שכתבתי, ביקשתי לכתוב עוד, ולא שמעתי, ולא נשאתי ראשי, כי הזוהר היה רב, ולא היה ביכולתי להסתכל". בתרגום מארמית, כך מתאר הזוהר הקדוש את הסתלקותו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. תיאור מעמד מופלא זה מדגים לנו ומעניק מעט השגה על הדרגות העצומות שאליהן יכול להגיע בן תמותה.
ל"ג בעומר, יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי הפך לחג של סתרי התורה. המדורות ואבוקות האש, כמו גם ההילולא הגדולה בהר מירון, מהוות זכר לאותה אש גדולה שלהטה בבית כל אותו היום, ולאורה אמר רבי שמעון את סתרי התורה. כידוע, מורכבת התורה מפרד"ס (פשט, רמז, דרש וסוד), כך שלאורך השנים נכתבו לא מעט סתרי תורה ואפילו מגילות סתרים, בהם רב הנסתר על הנגלה, ורק כעת, אחרי שנים רבות, הם נחשפים לעיני כל, תוך עבודת פענוח יסודית.


קומרנא – החסידות הקבלית
רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין זצ"ל (כ"ה שבט תקס"ו – י' אייר תרל"ד) היה מקובל עצום ושימש כאדמו"ר הראשון של חסידות קומרנא. אביו רבי אלכסנדר סנדר, רב בזידיטשוב ובקומרנא, לא זכה לגדל אותו ונפטר בקיצור ימים. לאחר שהתייתם מאביו בגיל 12, גדל אצל דודו רבי צבי הירש מזידיטשוב, שהיה גדול בתורה הן בנגלה והן בנסתר, ובשל ידיעותיו המקיפות בספר הזוהר כונה בפי גדולי דורו "שר בית הזוהר". את עיקר מפעל חייו ראה בחיבור ספרים רבים, בהם שילב את קבלת האר"י ותורת הבעש"ט, אך חיבר גם מספר ספרים בתורת הנגלה ובהלכה.
ה'צמח צדק' אמר על רבי יצחק אייזיק, ש"הוא גילה סודות מן החדר". אדמו"ר הריי"צ מלובביץ' סיפר לנינו, רבי חיים יעקב ספרין מקומרנא: "זקני, בעל הצמח צדק, היה מפורסם בדורו כבקי עצום בקבלה ובכל סתרי תורה. כשיצא הכרך הראשון של החומש 'היכל הברכה' – במדבר (פירושו של הרבי מקומרנא לחומש בדרך הסוד, הכרך לחומש במדבר יצא ראשון), קנו החסידים לרבם הצמח צדק את הספר, והניחוהו על שולחנו. הצמח צדק הבחין בספר, דפדף בו דף אחרי דף, ולא הניח את הספר מידו עד שעבר על כולו, וכשסיים הפטיר: 'לא ידעתי שבדור זה יש עוד אחד הבקי כל כך בחכמת הקבלה'". וסיים אדמו"ר הריי"צ ואמר: "ספר זה, היכל הברכה, לא מש משולחנו של בעל הצמח צדק כל ימיו".
ומספר בעל ‘עשר קדושות’: "סיפר לי איש מופלג ביראת השם חסיד מפורסם, ששאל לרב הקדוש (רבי יצחק אייזיק) האיך ראה את הבתים (בתי התפילין) של הגאון הקדוש מורנו הרב רבינו זלמן בעל ה'תניא' (כי לפי הנשמע אבדו מן העולם). והשיב לו, כי בעת שכתב ספרו הנזכר לעיל, והגיע למקום הנזכר לעיל, נרדם איזה רגעים באמצע כתיבה, ובא אליו הגאון הקדוש מורנו הרב רבינו זלמן ותפילין בידו, והראה לו שכך נעשו, וצווה לו לכתוב כן בספרו. וסיים הרב הקדוש: (תרגום מאידיש) ולפני העולם לא רציתי לפרסם את זה, וכתבתי סתם שראיתי הבתים".
יוצא מכלל חיבוריו היה הספר 'מגילת סתרים' – ספר שעד לפני כמה עשרות שנים היה סודי ביותר ועבר בכתבי יד רק אצל מעטים מחסידי קומרנא – כל אחד העתיקו בכתב יד לעצמו. אחד העותקים התגלגל לידי נפתלי בן מנחם ומוסד הרב קוק, שהוציאו לאור לפני כחמישים שנה קונטרס מתוך שני כתבי יד (ירושלים וקומרנא). במשך הזמן הדפיסו מוסדות קומרנא מהדורה נוספת.
החוברת מורכבת משני חלקים: 'ספר החזיונות' – כעין יומן של האדמו"ר ובו חזיונות, חלומות וסיפורים מתוארכים. הוא גם מדבר בו רבות על שורשי הנשמות (בעיקר שלו ושל הסובבים אותו) וכן חושף את תפיסתו העצמית כמשיח בן יוסף ומייחס משמעות משיחית מובהקת לעובדה שהוא נולד בשנת תקס"ו, העולה בגימטריה 'משיח בן יוסף'. ביומן הוא מאזכר פעמים רבות את ספר החזיונות של ר' חיים ויטאל, ומגלה זיקה עמוקה לעולמו ולחזיונותיו המשיחיים. החלק השני נקרא 'מעשה השם', ובו סיפורים על הבעש"ט שרובם שמע מפי חותנו, רבי אברהם מרדכי מפינטשוב.
והנה טעימה:
"כשהייתי בן שבע בערה בי כאש להבת לחכמת מרן האלקי האר"י, ולמדתי כתביו באימה וביראה ובגודל התלהבות, וכל דבר הקשה שאלתי את אבי. ולמדתי בדוחק ועוני וזכיתי לכמה עניינים נפלאים ומדריגות קדושות.
פעם אחת לא היה לי לאכול יותר ממעת לעת, ואבי הלך אנה ואנה בטלית ותפילין ופניו בוערות כאש בלימוד שיטה אחת עמוקה, וקרא אותי אצלו ולמד אתי שיטת "תני שילא, שלוש מידות בנערה" בפשט ובסוד והייתי קרוב לבולמוס. ואמר לי אבי: לך אל השכנה ותקח לך לאכול. והייתי מתמיה מאוד, שידעתי שאותה שכנה לא תתן לי אף על משכון טוב, אך האמנתי בו והלכתי שמה ועמדתי על הפתח. וישב שם גוי אחד ואמר לי: בני, רוצה אתה לחם ויי"ש? ונתן לי הכל. וכל רואה היה מתמיה מאוד. ואני מגודל רעבון לא היה לי פנאי להשכיל זאת. ואחר כך אמר לי אבי: ראה בני גודל עוונותיך, שלא זכית לראות את אליהו אלא בלבוש כזה".
"הספר נקרא מגילת סתרים, היות והוא מתאר את סתרי לבו. מה שעבר עליו בסתר ונסתר מעיני אדם, דברים שלא רואים אצל כל אחד" – מסביר הרב יהודה אריה סאפרין, ראש כולל קומרנא, בן אחר בן לרבי יצחק אייזיק ובנו של האדמו"ר מקומרנא שליט"א. "יש בו גם רמזים על לעתיד לבוא, אבל כמובן הם אינם כתובים במפורש, אלא רמזים שעוברים מאב לבן. על פניו הם נראים סיפורים יפים, באופן שטחי לא נראה שיש משהו נסתר, אבל בכל מילה שלו יש הרבה עומק. אם משווים לתולדות חייו בשאר ספריו, רואים הרבה עומק ורבדים נסתרים".
"האדמו"ר בעצם מתאר מה קרה בתולדות חייו" – ממחיש הרב סאפרין, "מה היה כשהוא הגיע לעולם, מה היה לפני שהגיע לעולם, ועל מה בכלל הגיע לעולם. הוא התחיל לכתוב בשנת תר"ה, סיפר את מה שעבר עליו ואחר כך כתב 'ועתה אספר מגדולת נפשי, מי אני ומה אני ועל מה באתי בזה העולם'. הוא מתאר שהגיע לעולם אחרי לא מעט גלגולים".
"בן שש עשרה שנה נשאתי אשה, זיווגי ממש, מבחינת רוח שלי. ומחמת שעדיין לא היה רוח בי, היה כמה מקטרגים על זיווג זה, ומחמת גודל תשובתי והתמדה בתורה, ולא עבר זר בינינו. ואחר כך היו לי כמה מדרגות גדולות של רוח הקודש גבוהות על ידי התמדה בתורה ועבודה ואמת לא הבנתי [אז] שאין לזה שלי כי עדיין מעיקר העבודה הייתי רחוק. ואחר כך התבוננתי בזה ופרשתי את עצמי מכל וכל דברי העולם הזה וזה היה בשנת תקפ"ג".
במגילת הסתרים שלו, מתאר האדמו"ר מקומרנא כיצד אביו הגיע לחוזה מלובלין וביקש בן זכר, החוזה השיב "אם אתן לך בן זכר, לא תאריך ימים כי לא תהיה לכם ישיבה אחת בעולם". למרות זאת התעקש האב והחוזה נתן לו "שם אחד נורא" שהוריד את הנשמה שלו לעולם. הוא מוסיף לתאר כי ביום השלישי למילתו הגיע אחד מהתלמידים של הבעל שם טוב וגם הרבה נשים עם ילדיהם שהגיעו להתברך ממנו. "הקטן הזה יהיה גדול נורא עם נשמה נפלאה" – בירך התלמיד אותו ואת אמו. האם הזדעזעה מהברכה ורצתה לברוח, אבל אותו תלמיד הרגיע אותה והבטיח לה שהילד יהיה אור גדול.
בהמשך מעיד על עצמו האדמו"ר שבין הגילאים שתיים לחמש שנים הוא השיג "מראות נפלאות שקבלתי ברוח הקודש ודברתי דברי נביאות", והוא מוסיף שהיה צופה מסוף העולם ועד סופו.
הוא מספר שדודו, רבי צבי הירש מזידיטשוב, נתן לו כל שבוע שתי רייניש והיה מספר לו מה שיהיה. "הנבואה היתה ברור ונקי על כל השאלות ששאל ממני" – הוא כותב. הכסף כמובן חולק לצדקה.
"ומורי־דודי איש האלקים נורא מוהר"ר ר' צבי מזידיטשוב נתן לי שני ראניש בכל שבוע שאספר לו ואשיב לו כל אשר ישאל ממני. ודברתי ואמרתי ברור ונקי על כל השאלות אשר ישאל ממני והמעות חלקתי לצדקה".
סיפור נוסף סביב הקשר שלו עם החוזה מלובלין התרחש כשהיה קטן, כבן שש שנים. הוא נסע עם אביו לחג הפסח אל החוזה. באותה תקופה היה נהוג שמי שקיבל מהחוזה את הזרוע מקערת ליל הסדר, היה זה סימן עבורו שהוא מעניק לו סמיכה. החוזה התלבט בקול למי לתת באותה השנה, ומכל הנוכחים הוא בחר ביצחק־אייזיק בן השש.
"וביום השני בסדר של ליל־שני, אחר סיפור ההגדה, לקח הזרוע מן הקערה שלו והושיט לי, ושלושה פעמים החזיר ידו הקדושה ולא רצה לתת לי עד שהביט ברוח־הקודש עד שורש נשמתי ונתן לי באימה ויראה כדרכו הקדושה. והבנתי כוונתו בסוד שורש נשמתי זרוע ה' על מי נתגלתה".
הוא הרגיש אז שהחוזה מסמיך אותו להיות מורה הוראה. בהמשך הספר מתואר על כך שמשמיים רצו להביא לו השגות, אבל הוא דחה אותן ורצה לעבוד להשיגן בכוחות עצמו.
כך מגלגל רבי יצחק אייזיק מקומרנא את קורות חייו, תחושותיו וחלומותיו, עד שנת תר"ה, בהיותו בגיל 39. מכאן ואילך הוא מתחיל לספר על חלומות או עליות נשמה. כך למשל בתאריך ט' אדר שני תר"ה הוא מספר שייחד ייחוד מסוים וראה נשמות שאמרו לו דברי תורה. בכ"ט אדר שני באותה שנה הוא חלם חלום גדול על כך שהמגיד ממעזריטש מעניק הסכמה לדברים שכתב ואומר לו שהתורה שלו מאירה מאוד בשמיים.
חלק מהחלומות שהוא מתאר קשורים גם לחכמת הקבלה, בה עסק רוב זמנו. כך הוא כותב ביום רביעי, ג' חשוון תר"ח, יום פטירתו של רבי ישראל מרוז'ין: "ראיתי שערב יום כיפור, קרוב ללילה, הלכתי והוצאתי ספר תורה קדוש אחד וחיבקתי ונישקתי ואותו ואמרתי "אור זרוע לצדיק". כיוונתי לתקן הניצוצות כידוע והיה נראה לי שיום כיפור זה חל בשבת. התחלתי לומר עם הספר והראו לי סימן טוב שתיקנתי איזה ניצוצות בוודאי. ועוד הראו לי שנפטר ידידי רבי יהודה צבי מרוזביל ותיקן הכל וגם ארבע ניצוצות כמותו".
בליל יום שלישי כ"א אדר הוא מתאר: "ראיתי את מורי ורבי רבי נפתלי מרופשיץ ודברתי עמו הרבה עניינים ושאלתי אותו: 'מפני מה זכיתי לראות נשמות בהקיץ?' הוא ענה: 'בשכר שבת ואורו'".
בהמשך הוא מתאר שראה גם את רבי אלימלך מליז'ענסק והבעל שם טוב, למרות שלמעשה חי מאה שנה אחריהם.
מה היחס בקומרנא של היום למגילת הסתרים?
"אנחנו מתמקדים בנקודות שאפשר ללמוד מתוך זה. כל אחד צריך להתפלל 'מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי'. כשרואים אדם שהיו לו כאלה השגות ודברים נפלאים שאפילו בדורו לא ראו, כל אחד מבין שצריך לעמול הרבה כדי להגיע ולשאוף למעשה אבותיו על ידי הלימוד והתפילות".
ניפרד ממגילה זו, בקטע ממנו נוכל ללמוד גם אנו על עמידה בניסיונות:
"והיה דרכי לישון שתי שעות במעת־לעת והשאר בתורה וגמרא ופוסקים, זוהר, כתבי מרן, כתבי הרמ"ק, ונפלתי מכל הנ"ל והייתי בקטנות גדול יותר משלושה חדשים ועמדו עלי הרבה קליפות קשות ורעות לפתות אותי, שאניח מתורתי. ויותר מכולם היתה לי העצבות שהפילו אותי. ואני לבי חזק כצור, ולא נהניתי בימים אלו משום דבר אלא מעט מים ולחם בכל יום, ולא היה לי שום תענוג מתורה ותפילה. והקור קשה מאוד והקליפות גברו מאוד, והייתי ממש בין שני דרכים בבחירה חופשית. ועברו עלי מרורות מפיתויים אלה, יותר מר מאלף מיתות ממש.
ואחר שהתגברתי על הפיתויים הנ"ל פתאום באמצע היום בלימוד גמרא יבמות לשם אל עולם, נפל עלי אור גדול ונתמלא כל הבית באור נפלא בהשראת השכינה. וזה לי הפעם הראשון, שטעמתי מעט מאורו יתברך באמת בלי טעות וערבוב בתענוג נפלא ואור ערב מאוד ומאוד לא יכולנו הרעיון. ומשם ואילך נכנסתי בעבודת יוצר־בראשית באור נפלא בלתי שום מדריגות וגם לא עבר עלי התגברות מהפיתויים כמאז".

אותיות פורחות בחב"ד
אמנם חסידות חב"ד לא מחזיקה במגילת סתרים מסתורית, אבל נבואות שמימיות בהחלט היו. 'הקריאה והקדושה' היה ביטאון בשפת האידיש שהופיע בארצות הברית בין השנים תש"א־תש"ה, ויצא לאור על ידי אגודת חסידי חב"ד. באותה תקופה השתוללה מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה הייתה בעיצומה. מטרתו המוצהרת של הירחון הייתה ליצור "במה עליה יושמע קולו של כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש", שהיה הרבי הריי"צ באותם ימים. הירחון נשא אופי משיחי מובהק, כאשר המסר העיקרי העובר מבין דפיו הוא אשר המוצא היחיד מן המלחמה הנו הגאולה הקרובה.
בין שלל עמודי 'הקריאה והקדושה' הופיע עשרות פעמים מדור מסתורי בשם 'אותיות פורחות'. הייתה זו שורת מילים עבריות, הנראות כחסרות משמעות לכאורה. אבל היו טמונות בהן נבואות שמימיות, אותן ככל הנראה כתב הריי"צ בעצמו, אשר רובן הגדול לא פוענח עדיין עד עצם היום הזה. אך היו מספר מדורים שכן פוענחו. "אנו כבר ידענו זאת" — הכריזה הכותרת הראשית בגיליון תמוז תש"ד. בי"ג סיוון אותה שנה, הודיעו כוחות בנות הברית על כוונתם לפלוש לאירופה הכבושה בידי הצורר הנאצי. כעבור יום וחצי, בט"ו בסיוון, התבצעה הפלישה בפועל. יחידי סגולה ידעו, שההחלטה הסופית על הפלישה התקבלה כבר חודשיים לפני כן, באמצע חודש ניסן.
במאמר מערכת נלהב סיפר העורך, כי כבר לפני שלוש שנים הופיעו בעיתון חידות וסימנים לעתיד לבוא. בגיליון סיוון תש"א, במסגרת המדור 'אותיות פורחות' – הופיעה הנבואה המרעישה. בשבט תש"ד התפרסמה הנבואה שוב, והפעם כשהיא מוצפנת בראשי תיבות (אותיות הפוכות). 54 (!) אותיות המתגבשות לכתב החידה הבא: ואפזאבאאסאדגפזאוזאעפהיאדדנאפעפדוזדכ־ינבוגבארודהאאאסאמזא. האם מישהו יכול בכלל להתחיל ולפענח למה התכוון המשורר?!
את ראשי התיבות פותח עורך 'הקריאה והקדושה' בגיליון חודש תמוז תש"ד, ובהן מתגלה נבואה מדהימה המתארת את התאריך המדויק בו תתקבל ההחלטה הגורלית, ואילו את צופן המפתח של האותיות הפורחות עצמן, הוא משאיר כחידה שלא נפתרה עד עצם היום הזה. ראשי התיבות הם באידיש, ותוכנם בתרגום חופשי: מהפכות עולם יחלו בקרוב, והרבה. אבל הבשורה על פתיחתם תהיה בסביבות ערב פסח, שנה זו. בעצם, זה יהיה בשלושה עשר בניסן: "הפלישה עומדת להתבצע! היא מחכה בחזית!" זה ודאי יהיה ה"כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה!" הדמוקרטיה שלנו (בנות הברית) תחל לגלות אז למחצה את סוד הפלישה שהיא מתכננת, גם אם היא בהיקף קטן ומאוד לא ברור!
ומה לגבי שאר הנבואות, הסודות והמגילות הסודיות שטרם התגלו או פוענחו? כנראה שנצטרך להישאר בתיק"ו.

בברסלב מחכים למשיח
"באחרית הימים לא יוותר מממלכת רוסיה האדירה כי אם גבעה ועליה עץ"
מגילת הסתרים של רבי נחמן מברסלב נשמרה כמאתיים שנה בסוד ועלתה על מכבש הדפוס רק בשנת תשע"ו. מגילת הסתרים כוללת שתי שיחות העוסקות בדמותו ובפועלו של המשיח ובאופיו של העידן המשיחי.
בספר 'ימי מוהרנ"ת', ספרו של ר' נתן מנמירוב תלמידו של רבי נחמן, נאמר:
"ואז… גלה לנו סוד הנכתב כאן דברים אשר לא נשמעו מעולם וכו' (היינו כל סדר ביאת הגואל־צדק הנ"ל ונכתב שם הענין ברמיזא בעלמא, ובדרך נוטריקון וראשי־תבות, ומזהיר מאד שלא להעתיק זה הקונטרס הנקרא מגלת סתרים ומכל־שכן שלא להדפיסו, אף על פי שנכתב ברמיזה גם זה חלילה לגלות וכו')",
המגילה כתובה אם כן במעין כתב סתרים, המבטיח שגם אם תיחשף, קשה או בלתי אפשרי יהיה להבין אותה. מהאזהרה המושמעת כאן "שלא להעתיק זה הקונטרס" עולה שרק עותק אחד של מגילת סתרים אמור להתקיים ושהוטל איסור על ייצור עותק נוסף של המגילה, אפילו לא בכתב יד, "ומכל־שכן שלא להדפיסו".
הרב מטשהערין שהביא את ספרו של ר' נתן לדפוס מוסיף בסיום הדברים הערה מלאת עניין: "ואחר הסתלקותו הקדושה של הרב רבי נתן זכרונו לברכה בימים לא כבירים, נגנבו ונאבדו הכתבים הקדושים של מגילת סתרים הנ"ל ועדיין לא נודע מקומם איו וחבל על דאבדין וכו'".
"דברים אלו", אומר פרופ' צבי מרק מאוניברסיטת בר אילן, אחד החוקרים החשובים של הגות רבי נחמן מברסלב, "הובילו למחשבה שהמגילה אבדה ולא שרדה. אבל מאוחר יותר, בספר 'נווה צדיקים' של הרב נתן צבי קניג, דודו של הרב אליעזר קניג, ראש קהילת ברסלב בצפת, שיצא לאור בשנת תשכ"ט, הוא מספר על מגילת סתרים ואף מצטט משפטים ספורים מתוכה. כך לראשונה התברר שהמגילה עדיין קיימת".
כתב היד העתיק ביותר שנשמר ממגילת הסתרים, הוא כתב ידו של רבי אלתר טעפליקר, דמות מוכרת בברסלב בזכות הספרים שליקט 'משיבת נפש' ו'השתפכות הנפש'. לספרים אלו הייתה השפעה רבה והם השער הראשון לרבים לעולמה של חסידות ברסלב. ר' אלתר כותב במפורש שהוא מעתיק את מגילת הסתרים "אות אות" מכתב ידו של ר' נתן. מסורת ברסלבית המובאת בספר "שיח שרפי קודש" אומרת שרק אחד בכל דור אמור להכיר את המגילה, ואכן במשך דורות לא נודעה המגילה אף לחסידי ברסלב עצמם, למעט יחידי סגולה.
אחרי שנים רבות, בנסיבות מפתיעות למדי, החלה המגילה להיחשף. "ר' גדליה פליער ור' לייב ברגר היו שני חסידים מארצות הברית שהתקרבו לברסלב ועלו ארצה. באותה תקופה, מזרח אירופה היה עדיין תחת השלטון הסובייטי, אי אפשר היה להגיע לאומן. בגלל שהם היו בעלי אזרחות אמריקאית, הייתה להם אפשרות להיכנס לאוקראינה ולנסות להגיע לציונו של רבי נחמן באומן". ואכן בנסיעה רבת הרפתקאות הם הצליחו להגיע לאומן ופגשו את הרב יחיאל מיכל דורפמן, שלימים עלה ארצה והיה ראש ישיבת ברסלב במאה שערים. הרב דורפמן היה ממקיימי המניין המחתרתי על הציון של רבי נחמן באומן בראש השנה. בתקופה ההיא כל דבר שהריח יהדות היה אסור וכרוך בסכנת חיים, ומצב היהדות באוקראינה היה בכי רע. כשהרב דורפמן ראה שני חסידי ברסלב חדשים, הוא מאוד התרגש ושמח, ובהמשך אמר להם: "יש אצלי כתב יד מאוד חשוב, יקר לי מאוד, שלא הייתי מוותר עליו בעד שום הון שבעולם, אבל אני מפחד שלא יישאר כאן שום דבר מהיהדות ולא יהיה לי למי להעביר אותו הלאה. אני מוסר אותו לכם ומבקש שתצילו אותו". הם לקחו את המגילה העתיקה, וכאשר הגיעו ארצה הם צילמו מספר עותקים וחילקו אותם לחסידי ברסלב שונים. כך התחילה המגילה להסתובב בין חסידי ברסלב, אך עדיין נשמרה כסוד ברסלבי כמוס. "במשך השנים התגלגלו הדברים, ובסופו של דבר זכיתי לקבל את המגילה ולהוציא אותה לאור".
מגילת הסתרים של רבי נחמן מברסלב עוסקת בחזון הגאולה. "החזון רשום ברובו בראשי תיבות וקיצורים, שנועדו להקשות על ההבנה. לאחר בירור וצירוף זהיר של מה שניתן לפענח, נגלה מבעד לפסיפס האותיות והמילים חזון נשגב ומלבב של אחרית הימים שיש בו שירה ותפילה, תורה, ניגונים וכיסופים, אהבה וחמלה לכל אדם".
"אני שמח" אומר פרופ' מרק, "שחסידי ברסלב הבקיאים בספרות הברסלבית ובכתבי היד עזרו לי, ופענוח המגילה הוא פרי עבודה משותפת".
אם זו מגילת סתרים, לא היה עניין שתישאר כך?
"אני סבור, וכך סוברים גם חסידי ברסלב לא מעטים, שחלק גדול מעניין ההסתרה של הדברים, היה מכיוון שרבי נחמן היה שרוי במחלוקת. ברסלב הייתה חסידות נרדפת לאורך דורות. משנות ה-70 חל שינוי דרמטי במקומה של חסידות ברסלב והיא הפכה להיות אט אט לחסידות גדולה, נוכחת ודומיננטית. היחס לרבי נחמן עבר מהפך. הרב שלום ארוש אמר לי שכשרבי נחמן דיבר על הסודיות, הכוונה הייתה בחייו ולא לדורי דורות. לכן דברים שאי אפשר לומר אותם קודם, כי הם לא היו מתקבלים ומעוררים מחלוקות ושאלות – היום יש כוח ואפשרות לומר אותם".
אחרי שסיפרנו את הדרך הארוכה והעקלקלה שעברה מגילת הסתרים במשך השנים, הגיע הזמן לבדוק מה בעצם יש בה. "המשיח, על פי רבי נחמן, פועל גם במישור המדיני והכלכלי. הוא לא כובש את הארץ בכוח, אלא פועל מול הרשויות והעמים ששולטים בארץ ישראל ומקבל מהם רשות. פעילותו כוללת עסקאות של חילופי קרקעות ועבודה מול השלטון. במובן מסוים, אפשר לקרוא לזה 'ציונות מדינית'. המשיח פועל במסגרת אומות העולם ובעצם מקבל מהם רשות לעלות לארץ ישראל".
פרופ' מרק מסביר שבאופן כללי רבי נחמן הולך בדרך של גאולה טבעית. כך לדוגמה המשיח יעסוק ברפואה אבל לא בדרך ניסית, אלא ייטע פרדסים ויצור 'הרכבות' רפואיות. רבי נחמן אומר שאנשים ימותו גם לאחר ביאת המשיח, ואף המשיח בעצמו ימות.
גם במישור החברה האנושית לא יקרו ניסים. כך רבי נחמן כותב:
"ויהי'[ה] יצהר' [יצר הרע] וכו' וסנהדרין וכל שאר הדברים שהיו אך כל דבר ודבר יהיה נאה מקודם. וכא' וא' [וכל אחד ואחד] לפי בחינתו יפתחו עיני שכלו ויתחדש בהבנה יתירה מקודם כא' [כל אחד] לפי בחינתו".
עוד מלמד רבי נחמן שהמשיח יקדיש מקום רחב לניגון. המשיח, על פי רבי נחמן, יסתובב עם 'קאפליה', מקהלה, וכל מקום שיגיעו הם יעצרו וינגנו.
"ויהיה לו כסא ויישאו אותה אנשי חייל, וילך איזה פסיעות במספר, ויעמידו לו הכסא וישב, ויהיו קאפעליע בכלי שיר וישוררו בכל פעם".
"ויעשה כז' [כלי זמר] ונגונים חדשים כי חכמת הניגון יהיה בקי בו מאד מאד ויגלה חדשות בחכמה זו עד שתכלה נפשם של השומעים ניגונים שלו וכו'".
לא רק שהמשיח ימציא מנגינות חדשות אלא הוא גם ירכיב כלי נגינה חדשים. המשיח גואל בכוח הניגון, הוא לא כופה את עצמו, אלא גורם לכך שאנשים יתגעגעו ויכספו להיות בקרבתו לקבל משאר רוחו. ובלשון מגילת סתרים:
"עד אשר בסוף יתבטלו כולם אליו מחמת החן וההדר והאהבה והשתוקקות שיכספו וישתוקקו כולם אליו עד שיתבטלו לפניו לגמרי".

"ההתמודדות עם הכפירה לא נעשית דווקא בעזרת פילוסופיה והשיח הרציונלי, אלא בעזרת הניגון של האמונה. זהו נושא שמפותח בהרחבה בליקוטי מוהר"ן, והוא מרכיב אחד בהשקפה הכוללת של רבי נחמן שמדבר על החשיבות של עבודת ה' במכלול כוחותיו ותכונותיו של האדם, כגון עבודה עם הדמיון – 'כוח המדמה' בלשונו של רבי נחמן – דרך סיפורי מעשיות, מחיאות כפיים וריקודים. המשיח יעסוק גם בחכמה ויחדש גם בתחום זה, אך המשיכה אליו ויכולתו להשפיע כרוכה גם בפעילותו בניגון ובתפילה".
דבר מעניין נוסף הוא שבאופן ברור, תחום העשייה של המשיח איננו מצטמצם לעולם היהודי אלא האופק הוא אוניברסלי. הוא מתקן תפילות לכל העמים, ואנשים צעירים מכל האומות באים להיות בקרבתו. יש כאן חזון גדול של גאולה לכל העמים.
יש למגילת הסתרים השפעה על חסידות ברסלב כיום?
"יש כאן תיאור מופלא שנותן מענה לשאלה לאן שואף רבי נחמן להוביל את חסידיו במכלול העצות והשיחות שלו, במכלול יצירתו הדרשנית והספרותית ובאורח החיים שהנחיל לחסידיו. כאן נפרש החזון לאן הכל שואף, מה היעד. בימי מוהרנ"ת מספר ר' נתן שלאחר שהם שמעו בפעם הראשונה את מגילת סתרים "באה עלינו שמחה גדולה מאוד", אך לאחר מכן הוא שאל את רבי נחמן "אמת שטוב ויפה הדבר מאוד, אך מתי יהיה זאת?" דהיינו מתי תתממש סוף סוף מגילת סתרים, ועל כך עונה לו רבי נחמן "ענה ואמר: אבל הספור בעצמו מזה הוא דבר גדול מאד כשבא ענין זה לתוך שיחה בזה העולם מה שהיה גנוז בחדרי חדרים, זה בעצמו הוא דבר גדול מאד, אשרינו שזכינו לשמוע דברים גנוזים כאלה אשר לא נשמעו מעולם".

אהבת את המאמר? שתפו

תגובה אחת

  1. נהניתי מאוד מהמאמר
    אבל לא קיבלתי עדיין הסבר שמכל רוסיה ישאר רק גבעה ועץ
    ולא לשכוח את הגנני המשוגע שזורקים עליו אבנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן