רחובות הרובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים הומי אדם גם בימים אלו – ימי מלחמה. סימטאות העיר מלאות במשפחות, ילדים ואפילו תיירים, שלמרות המצב המתוח בארץ עדיין באים לבקר בעיר הקודש.
בימים אלו הסמוכים ליום שחרור העיר במלחמת ששת-הימים, הדבר מרגש עוד יותר, וכמו מזכיר את נבואתו של זכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ורחובות העיר יימלאו ילדים משחקים בה".
אלפיים שנה לאחר שקריה נאמנה הפכה שוממה, ירושלים של היום תוססת ופורחת. בימים אלו של חודש אייר תשכ"ז, היו תושבי העיר שרויים בפחד. צבאות ערב איימו לפלוש אל המדינה הצעירה, שטרם חגגה 20 שנה, ותושביה היו תחת איום קיומי ממשי. בניסי ניסים הצליחה ישראל להדוף את אויביה שקמו מכל עבר, וביומה השלישי של המלחמה השתלטו חיילי צה"ל על ירושלים, ושחררו את הכותל המערבי.
מאז ועד היום צמחה ירושלים והתרחבה. מוסדות תורה וחינוך קמו בכל רחבי העיר, קהילות רבות נטעו את מושבם בבירת ישראל המאוחדת, ומשפחות על ילדיהם עברו לגור ברובע היהודי בירושלים, סמוך ונראה להר הבית.
צבעים ורוחות
אי שם ברחבת ה'קרדו', בתוככי הרובע, תוכלו למצוא גלריה קטנה שממנה בוקע אור גדול. על כן-ציור עשוי עץ כבד עומד כפוף יהודי, אוחז בידו האחת במכחול ובשניה בכסת הצבעים, ומשרבט קווים סגוליים על הקנבס.
סיפור חייו של הצייר יהושע ויסמן מתחיל אי שם בנכר. קשה לדמיין כי היהודי עטור הפאות והזקן, העמקן והמתבודד, גדל אי שם באמריקה.
יהושע נולד וגדל בקליפורניה למשפחה יהודית-אמריקאית, אך לא חונך על ברכי מסורת ישראל, מעבר להכרה בזהות היהודית הבסיסית. כנער צעיר הגיע לביקור בארץ ושם נדלק הניצוץ והחיבור בינו לבין ארץ ישראל ומסורת ישראל. עם הזמן הוא החל ללמוד בישיבה, שירת בצה"ל וחזר שוב ללמוד.
באותן שנים הוא מילא את זמנו בלימוד התורה ומיעט להחזיק במכחול. בשעות הפנאי היה חוזר לתחביבו ומשרבט מפעם לפעם יצירות קטנות, אך לא בצורה ממוסדת ומקצועית. לאחר תקופה קיבל את ברכת רבו, שהורה לו לנצל את הכישרון המיוחד שניתן לו מלמעלה, על מנת לצייר ציורים של קדושה ולקדש שם שמיים דווקא מתוך עולם האמנות.
רגע לפנישאנחנו מתחילים את השיחה, מתוך סקרנות אני שואל אותו: "מה הציור האחרון שציירת?"
הוא מכווין אותנו על עבר הקנבס הטרי, ומציג ציור הממחיש את התרסקות הצורר האיראני בשבוע החולף: "ברגע זה סיימתי ציור של התרסקות המסוק, המסמל את הנאמר "באבוד רשעים רינה". אנחנו יודעים ומאמינים כי האירוע היה על-טבעי, מוכוון מאת הקדוש ברוך הוא".
מה המסר שאתה מנסה להעביר דרך אמנות הציור?
"ככלל, הציורים במהותם נועדו לרומם את הרוח של עם ישראל, לגרום לנו להביט ולהסתכל על הצד האלוקי בכל דבר. המלחמה שלנו היום היא המשך ישיר לכל סיפורי הגבורה של התנ"ך, אין שום הבדל בין הגיבורים שהיו אז לגיבורים שלנו היום. וכל דבר שקורה היום הוא צעד נוסף לקראת גאולתנו השלימה בארצנו, כעם ששב לארצו לאחר שנות הגלות.
"כל מטרת האמנות היא לתת ביטוי לדברים שגדולים מאיתנו ולתהליכים רוחניים עליונים. הציור עוזר לקרב אותנו לבורא עולם, לראות את יעד ההשגחה העליונה, ואיך אבא שלנו מכוון ומוליך אותנו לגאולה".
איך ניתן לראות את האור בתוך התקופה הזו?
"אני דווקא רואה אור גדול בימים האלו. אנחנו נמצאים אמנם בתקופה מאתגרת, אך לא בתקופה עגומה וקודרת. אלו ימים בהם העוצמה של עם ישראל מתחזקת וניבטת לעין כל, אנחנו קמים וממגרים את אויבינו ויכולים להם.
"ההרגשה היא שבימים האלו עם ישראל עובר תקופה של התבגרות. אנחנו מחזקים את הערכים הלאומיים, התורניים והאלוקיים שלנו. והמלחמה שלי, דרך האמנות, היא לצייר דווקא את החוזק אל מול אלו שמנסים בכוח לצייר דיכאון ונמיכות הרוח".
ואיך האזרח הפשוט יכול לעשות זאת?
"העצה שלי היא להתנזר כמה שאפשר מתקשורת, ובטח מהערוצים המגמתיים שמשדרים כמה המצב ירוד. האיש הפשוט שיושב בבית אינו גנרל, הוא לא נדרש להבין בכל דרכי המלחמה והאסטרטגיה שה"מבינים הגדולים" יושבים ודשים בהם.
"כל אחד צריך להתחזק בעצמו בלימוד התורה, בגיבוש המשפחה והקהילתיות, כך שכולנו יחד נרגיש שוב עם אחד ומאוחד. עוד פרק תהילים ועוד תפילה יעזרו לנו להרמת המורל. גם אנחנו, האזרחים, לוחמים בשדה הקרב הלאומי, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעמק בקושי וללקק את הפצעים כשאנחנו חוגרים כלי מלחמה".
בשנה שלפני המלחמה, האחדות שלנו כעם עמדה למבחן. איך אתה חווית את התקופה הזו?
"האמנות והציורים שלי בכל השנה החולפת היו סביב האחדות ונגד הפילוג. אחת הסיבות לקרע בינינו היא, כי שכחנו קצת את היסודות שלנו ואת המכנה המשותף. חלקים נרחבים בעם העמידו על נס את הקידמה והתאווה לממון בראש סדר העדיפויות, ודחקו מטה את היסודות הרוחניים שלנו.
"אחד הציורים שלי מדמה את הכוח של עם ישראל שנובע מבית המקדש. הכוח שלנו הוא לא כמו עוד חברה שעשתה אקזיט, אלא דווקא הכוח הרוחני. הבסיס ליצירתיות של עם ישראל הוא התורה הקדושה ואוצרות הרוח. והציור מבטא זאת, שגם כיום אנחנו כמהים ורוצים להגיע ל"חדש ימינו כקדם", שאז היה ברור לכולם כי הקדושה שלנו היא מקור הכוח והחיות שלנו.
"היום יש התפכחות עצומה בעם, ואני מאוד מקווה שאנחנו לא חוזרים שוב לשיח ההוא. רוב העם הבין את המהות האמיתית של עם ישראל, וכולי תקווה שלא נחזור שוב ל"קטנות המוחין" ולמלחמה בתוכנו על הזהות הלאומית שלנו. דווקא מתוך המלחמה והגבורה אנחנו עדים לתהליכי לידה של עם ישראל חדש.
האור דוחה את החושך
הדרך של האמנים להביא את עמדתם היא מתוך היצירה והאמנות, ולא מתוך נאומים או ויכוחים. יהושע מספר לנו על חיזוקים שקיבל מאנשים רבים בעקבות המסרים החיוביים שמצאו דרך הציורים שלו.
"אני יושב בתוך עיר עתיקה, ומנסה להביא רעיונות שיחזקו את התודעה. זהו הצינור שלי – הגלריה והאתר האינטרנטי דרכו אני מנהל שיח עם העולם ואומר את דבריי.
"בשנה האחרונה קיבלתי הודעות רבות מתוך המחנה הלאומי-תורני וגם מתוך הקהילה החרדית, שהם תומכים במסרים שלי. זה דבר אחד שנותן לי דחף להמשיך וליצור עוד. הדבר השני הוא, כאשר אני רואה תרבות או אמנות שמנסה להציג את ה'שלילי', זה גורם לי לשבת ולהמציא רעיון חדש שיראה לעולם את האור. לפני תקופה עברתי ברחוב העיר וראיתי כרזות שגורמות לנמיכות רוח, וזה דחף אותי לשבת ודרך הציור להרים דגל של שמחה ופטריוטיות".
כלל הציורים של יהושוע מלאים בגוונים עזים הפרוסים בחיבור מיוחד על גבי הקנבס. מועדי השנה, דמויות הוד ונוף פסטורלי מרכיבים יחד פסיפס מרתק במיוחד, המציג את האור היהודי בצורה חיה ונושמת.
ירושלים שבלב
לאחר מסע החיפוש שעבר בצעירותו, קבע יהושע את מושבו בעיר ירושלים. הוא למד באופן קבוע בישיבת 'מרכז הרב', נישא לרעייתו ויחד הם הקימו משפחה לתפארת. בשביל יהושע, ירושלים היא לא רק עיר. ירושלים היא הלב:
"מבחינתי, ירושלים היא מרכז העולם, ובטח ובטח מרכזה של ארצנו. כאשר אני שומע אנשים שאומרים "אני בא מהמרכז", כשכוונתם לגוש-דן, אני מתכווץ. המרכז של ארץ ישראל הוא ירושלים!
"כאן קמנו כעם וכאומה. כאן עקד אברהם את יצחק, כאן היו הכרובים שבין כנפיהם יצאה בת-קול של הנבואה. גם היום, ירושלים היא המקור ליצירתיות של עם ישראל, הרוחנית והגשמית.
"מי שחי כאן בעיר הזאת מרגיש את זה. בעיניי, כל יהודי צריך להיות עם רגל אחת בירושלים, באופן תמידי. אם זה ביקור קבוע אחת לתקופה, לעלות לעיר הבירה, להתפלל בכותל, להסתובב בסימטאות ולשאוב את הרוחניות.
"כשאתה עושה את זה – אתה עושה טובה לעצמך ואתה עושה טובה לאומה. אנחנו צריכים להמשיך ולקשר את עצמנו לירושלים העיר ולירושלים השמיימית.
"כאשר אני אומר את המילה 'ירושלים', אני עלול להזיל דמעה… כמעט מחצית מספר התהילים מדברת על הגעגוע והכמיהה לבניןם ירושלים ובית המקדש, וגם הבסיס לבניית בית נאמן בישראל הוא "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". זהו המוטו שלנו ואסור לנו לשכוח את זה".
לאחרונה שבים הדיבורים בעולם על הקמת מדינה לאויבינו שבירתה היא מזרח ירושלים. יש גם מנהיגים ישראליים שתומכים בכך. מה דעתך על האמירות הללו?
"כל יהודי בארץ ובעולם צריך להרגיש שירושלים היא ביתו הפרטי, וכל שכן שהמנהיגים שלנו צריכים לחוש את זה. האם אדם יעלה על דעתו להכניס אויב לתוך הבית שלו ואף לתת לו חדר משלו? זה הרי רעיון אווילי.
"ירושלים לא יכולה להתחלק, לא אסטרטגית ולא רעיונית. איזה כבוד לאומי יש לנו כאשר אנו מציעים לחלק את עיר הבירה שלנו? אומה שרואה את עצמה ממשיכה את דרך אבותיה, שחיו ושלטו כאן מזה שלושת אלפי שנה, לא יכולה לסבול מציאות שכזו".
ניכר על יהושע שהוא מדבר מדם ליבו, והוא ממשיך לזעוק: "במלחמה האחרונה, האויבים שלנו תקפו את ה'לב' שלנו, והאחריות שלנו היא לחזק אותו יותר ויותר. לבוא פיזית לירושלים, לבקר בה, לחזק אותה ולחשוב עליה. לראות את השכונות שסובבות את הר הבית, להתבונן בסמטאות העיר העתיקה, ולהילחם בכל הכוח שירושלים תישאר מאוחדת לנצח נצחים".
היכן ירושלים פוגשת אותך בציור?
"את ירושלים מציירים בחיל ורעדה. ירושלים, בציור, היא גם עיר וגם רעיון. אחד הציורים שלי מדמה את ירושלים כאשר היא עולה וצומחת על עץ אלון, ומענפי העץ צומחים בתים. הדבר מרומז בנבואת ישעיהו: "והיתה לבער כאלה וכאלון, אשר בשלכת מצבת בם, זרע קודש מצבתה". המפרשים על הפסוק מבארים, שאפילו בעת השלכת כאשר העלים נושרים, הגזע אינו כלה. וכאשר יש גזע איתן ושורשים חזקים, אפשר לקום ולצמוח שוב. הפסוק מבטיח כי עם ישראל וירושלים לא יכלו, וגם אם יהיו תקופות של גלות וקושי, העץ הזה יחזור ויפרח מחדש.
"בציור אני מבטא את צמיחתה החוזרת של ירושלים. הלא רק לפני עשורים, גם לאחר הקמת המדינה, ירושלים הייתה רחוקה מאיתנו. והיום, העיר פורחת ומלאה. כמו העץ הנבול, שאחרי חורף ארוך וקשה חוזר ללבלב, גם ירושלים קמה ונבנית. היא דוגמה ומשל לעם שלנו, שאמנם קמעא-קמעא בונה את עצמו, שלב אחרי שלב, אך הדבר בטוח וברור שהוא יצמח ויגדל".
בית תפילה לכל העמים
יהושע מכיר מקרוב את המבקרים בעיר. את הגלריה שלו פוקדים תיירים רבים מכל רחבי העולם, ובהם יהודים ולהבדיל נוצרים ואף מוסלמים. האמנות היהודית מצליחה למשוך אליה גם גויים שמחפשים רוחניות ואותנטיות.
"בתקופה הזו, התיירות בעיר הצטמצמה כמעט באופן מוחלט. אך מי שכן בא לבקר, אלו תיירים מחו"ל שבאמת מעניין אותם לבקר בישראל ולראות את ירושלים. כאלו שבאים להתנדב ולעזור או לבקר קרובים וידידים.
"לפני כמה שבועות אירע כאן אירוע חריג, כאשר בלוגר מצרי נכנס לכאן כתייר, הסתובב ברחובות העיר והפעיל שידור רווי שטנה והסתה שצבר מיליוני צפיות. במהלך השיטוט שלו בעיר הוא עצר אל מול הגלריה שלי וצילם ציור שתליתי בחוץ, המדמה את ארץ ישראל ובמרכזה בית-המקדש. אותו שונא ישראל השתמש בציור הזה כדי להעליל עלילות על עם ישראל. זה ממש חושך לעומת אור, כאשר אנחנו רוצים להרבות שלום וטוב בעולם והצד השני נוטף ברוע ובשנאה".
איזה חלק בירושלים אתה הכי אוהב?
"אני אוהב בלב ובנפש את כל ארץ ישראל. מדי יום ראשון אני אורז את כלי האמנות שלי, ונוסע בכל פעם לחלק אחר של הארץ. אני פורס את כן הציור, מקבל השראה מהסביבה ומתחיל לצייר. אני מרגיש שעצם הטיול בארץ הוא מצווה. כמובן, גם ירושלים היא חלק מהסיבוב הקבוע של ימי ראשון, ובכל פעם אני מוצא נקודה אחרת בעיר.
"אחד המקומות המיוחדים בעיניי, הוא האזור שליד שער יפו. זהו מקום מיוחד באופן אישי, היות וכאן, על המדשאה, זכיתי להציע נישואין לאשתי היקרה לפני 26 שנה.
"במקום זה אני אוהב לעיתים להעביר את שעת ההתבודדות היומית שלי לפנות בוקר. אני מרגיש שזה נפלא במיוחד לראות את חומות העיר הבנויות, להרגיש את השקט והשלווה שהעיר הזו מעניקה, ולהתפלל על ירושלים ועל תושביה. זו נקודת פנינה אחת מתוך שלל מקומות מדהימים של העיר".
