מרבה צדקה מרבה שלום

מרבה צדקה מרבה שלום

קורה לעיתים, שאתה נתקל פתאום באישיות מיוחדת במינה. אדם גדול, עם סיפור חיים מאלף, שנדמה כאילו נלקח מתוך אגדות משנים קדמוניות, אך למרבה הפלא התרחש ממש כאן, בינינו. כזה הוא סיפורו של ר' יעקב-שלום (המכונה בפי כל "ר' שולם") פישר ז"ל, איש עסקים חרדי מבני ברק וחסיד ערלוי, הבעלים של חברת איקאה בישראל, ובמשך עשור היה מבעלי חברת 'שופרסל' המחזיקה ברשת החנויות 'יש בשכונה' ו'יש חסד' – שבעצם נקראו על שמו: י"ש = יעקב שלום. לפני כחודש, בד' באייר, בהיותו בגיל 65 הוא נפטר ממחלה קשה והשאיר אחריו אלמנה ותשעה ילדים.

הוריו של ר' שלום, ניצולי שואה, הגיעו לארץ מברטיסלבה שבסלובקיה. אימו הצליחה לשרוד את מחנה ההשמדה באושוויץ ואביו צלח את המלחמה במחנות עבודה, אך שני ילדיהם נרצחו. לאחר המלחמה נפגשו בני הזוג מחדש, עלו ארצה ועבדו למחייתם. בארץ נולדו להם שישה ילדים נוספים, כאשר שלום היה בן הזקונים. כשהיה שלום בן 12, נסע אביו לחתונת בנו הבכור בארצות הברית, אך במהלך הטיסה לקה משבץ ונפטר באופן פתאומי.

מגיל 12 גדל שלום כיתום ונאלץ לעבוד למחייתו. הוא התחיל מאפס, ממשפחה שאינה מבוססת כלל. האדמו"ר הקודם מערלוי, רבי יוחנן סופר זצ"ל, קירבו אליו. עם השנים הוא הצליח מאוד בעסקיו, עד שהיה לאחד השמות הגדולים בעולם העסקים בארץ. מעבר לחברות שהחזיק בבעלותו שצוינו לעיל, עוד קודם לכן החזיק במפעל הנרות 'נר ציון', ולאחר מכן בחברת 'פאלאס תעשיות' לכלים חד-פעמיים. בשלב מסוים נכנס כשותף בריבוע הכחול ורשת מגה בה החזיק במשך מספר שנים – אז רכש עם שותף את זיכיון איקאה בישראל שמאז התרחבה לשישה סניפים.

למרות הרקורד העסקי המרשים, שמו של פישר התפרסם דווקא בתחום אחר. בשקט בשקט, מפה לאוזן, החלו לעבור סיפורים ועדויות על אינספור מעשי חסד שונים שיזם. במהלך השבעה נפרץ הסכר, ורבים מהבאים סיפרו על עזרתו הרבה ועל אישיותו המיוחדת.

מתברר כי במהלך השנים תרם פישר סכומי כסף עצומים למפעלי צדקה וחסד רבים, כשבאופן מיוחד היה דואג לאלמנות ויתומים – נושא שהיה קרוב ללבו באופן טבעי. בעזרה קבועה למאות משפחות חסרות אמצעים, תמיכה כלכלית ברבנים ובלומדי תורה רבים, אירוח של חסרי אמצעים בביתו בשבתות ובחגים, בניית מקוואות ביישובים שונים ברחבי הארץ, תחזוקה של תלמודי תורה ושל גרעינים תורניים שונים ברחבי הארץ – אלו רק חלק מן המיזמים להם היה אחראי. אין מדובר רק על מעשי צדקה מזדמנים, אלא על פעילות מסודרת וענפה: כך למשל העסיק פישר ארבעה גבאי צדקה במקביל, שתפקידם לבדוק מה הם הצרכים של הנזקקים השונים להם דאג.

שני שותפים

הרב אוריאל סעייד, ראש הגרעין התורני בקרית אונו, היה קשור מאוד לפישר, והיה לומד איתו ומתלווה אליו לנסיעות אל קברי צדיקים או לשם מעשי חסד שונים. "הכרתי את ר' שלום כ- 12 שנים" הוא מספר, "איש גדול בכל התחומים. הוא היה מעין הרב'ה שלי, דבקה נפשי בנפשו".

איזה מקום תפסה הצדקה בחייו?

"הוא אמר לי שחסד זה הדבר שהכי משמח אותו בחיים. אשתו סיפרה לאחר מותו שהוא כתב כ-40 יומנים: מגיל 25 ועד גיל 65 הוא היה עושה חשבון נפש בכל יום לפני השינה, וכותב את המעשים הטובים שעשה ומה עוד לא עשה, בפני מי עליו להתנצל ואיזה עוד טוב עליו לעשות. ר' שלום עשה עסק עם הקב"ה, שהוא נותן מהרווחים שלו 50% לצדקה, ובהמשך אפילו 90%. כששאלתי אותו על כך, שהרי בגמרא הגבילו את הסכום המותר לצדקה, ענה לי: "מי שחושב שצדקה זה בזבוז, חז"ל הגבילו אותו. אולם אצלי זה לא צדקה, אלא שותפות עם הקב"ה, וכשותף אני משאיר לי מעשר, ונותן לו את השאר".

הרב סייעד מוסיף ומספר: "פעם ר' שלום השתתף באיזו ברית מילה שהתקיימה אצלנו בקהילה, ועמדה שם אישה זקנה ליד המחיצה. ר' שלום נתן לי במקום אלף שקל, וביקש ממני להביא לאותה אישה. נתתי את הכסף לזקנה, וכשחזרתי הוא אמר שהמשמעות של אליהו הנביא שמגיע לברית, היא שעלינו להיות אליהו הנביא בשביל האחר שנמצא שם.

"ר' שלום היה מספר בכל מוצאי שבת על תלמיד של ר' ישראל מרוז'ין שביקש מרבו לראות את אליהו הנביא, אז הרב שלח אותו עם מזון וציוד לאלמנה עם יתומים לראש השנה. לאחר שלא ראה את אליהו הנביא, שב לרבו. הרב אמר לו לקחת עגלה מלאה באוכל ולנסוע שוב לפני יום הכיפורים. כשהגיע, שמע את הילדים שואלים את אימם איך יצומו ביום הכיפורים אם גם ככה הם צמים כל השנה? ענתה להם האם: אל תדאגו, הנה אליהו הנביא מגיע אלינו שוב עם אוכל… כל אחד, אמר ר' שלום, צריך להיות אליהו הנביא של השני".

מי ירפא את הלב השבור?

ראובן (השם המלא שמור במערכת), איש עסקים מצליח גם הוא, חברו של שלום ושותף לרבים ממיזמי הצדקה שלו, שביקש להישאר בעילום שם, מספר לנו גם הוא על דמותו של שלום:

"כמי שגדל כיתום, הנושא של אלמנות ויתומים היה קרוב מאוד לליבו של שלום, והוא החזיק מאות אם לא אלפי משפחות של יתומים, והעביר להם סכומי כסף מידי חודש. הוא לא היה מחכה שיפנו אליו אלא פנה אליהם מיוזמתו, באמצעות שליחים שהיו מבקרים את המשפחה בכל חודש לאורך שנים, ובודקים מה הצרכים שלהם. לא היה אצלו שולחן שבת שלא אכלו עליו יתומים ואלמנות. בכלל – האורחים שהוא הזמין אליו היו לאו דווקא האנשים החזקים והחשובים, פעמים רבות הוא היה יושב ומארח דווקא את האנשים הפשוטים".

"הוא היה איש עסקים מבריק, מה שנגע בו הפך לזהב. הייתה לו נשיאת חן בעיני כל מי שעשה איתו עסקים", מוסיף הרב סעייד. "הוא היה מנהיג כריזמטי מאוד, אבל נתן מקום לכל אחד, וכל אחד הרגיש שהוא אוהב אותו. הוא כל הזמן עבד וביקש את המדרגה הבאה, לא עמד במקום".

"היה לו חן מיוחד", מתאר ראובן, "אדם מאוד דומיננטי, שגם בלי לדבר כולם שמו לב שהוא בחדר. לימוד תורה היה מאוד חשוב לו, והוא היה לומד הרבה, וחש קרבה גדולה לגדולי החסידות".

הרב סעייד מתאר גם את הרגישות הרבה של שלום: "בכל שבוע הוא היה קורא את כל ספר תהילים מספר פעמים, בעמידה, בקול רם ובדמעות. כשהרב רזיאל שבח הי"ד מחוות גלעד נרצח, הוא נסע עם כל משפחתו לנחם את אלמנתו וילדיה ולעזור להם במה שיצטרכו. הוא היה בוכה שדם יהודי נשפך כמים. 'עלינו לעזור ולדאוג כלכלית ליתומים ולאלמנות. אבל מי יוכל לרפא את הלב השבור שלהם?', הוא היה שואל".

חיים של שליחות

ראובן מספר כי ההשקעה הרבה של פישר בצדקה ובגמילות חסדים, הייתה קיימת עוד לפני שהגיע למצבו הכלכלי המוצלח. "הוא לא הגיע ממשפחה עשירה אלא התחיל כאדם פשוט, אולם גם בשנים שלפני ההצלחה הכלכלית הוא היה לוקח הלוואות מהבנק כדי לחלק לצדקה. הוא סיפר לי שפעם באחד החגים לא היה לו מה לתת, אז הוא ביקש הלוואה של כמה מאות אלפי שקלים מהבנק. בהתחלה הם תהו מהיכן הוא יחזיר את הכסף, אך הוא הצליח לשכנע אותם, והבטיח לפקיד שמיד לאחר סוכות ישיב את הכסף, אף שגם הוא לא ידע עדיין מהיכן. ואז, כשישב בסוכה במהלך החג, הגיע אליו חבר עם מזוודה של זהב שאביו שנפטר השאיר, שימכור את זה ויקח עמלה של 10%, וראה זה פלא – מה שנשאר הספיק לו בדיוק כדי להחזיר את ההלוואה.

"העובדים שלו סיפרו, שהוא היה עושה מראש גרף של כמה צריכים לחלק לצדקה, ולפי זה היו מחשבים כמה עליהם להרוויח. היו לו אומץ לב ואמונה שהקב"ה יעזור לו לעשות חסד, והוא טען שהוא משך את השפע מלמעלה על ידי החלוקה שלו".

דאגתו של פישר לא דילגה גם על העובדים שלו: "בשלב מסויים", מספר ראובן, "הוא החליט שחנויות רשת איקאה, שהיו סגורות עד עכשיו בשבת, יישארו סגורות גם במוצאי שבת. אף על פי שזה זמן שמרוויחים בו טוב, הוא בחר לעשות זאת כדי שהעובדים של החנויות לא יצטרכו לחשוב כבר בשבת בצהריים על פתיחת החנות אחרי שבת. והוא הראה לי, שמאז המכירות שלו רק עלו".

נראה כי בחייו של פישר השתלבו לגמרי העבודה והתורה. כך למשל, פתח שלום רשת של כוללים לאברכים, עם מלגות גבוהות – כוללים שפעלו הן בביתו הפרטי, והן ממש בתוך חנויות איקאה שבבעלותו. גם בחייו האישיים היה פישר יהודי מיוחד. זהו הרי לא מחזה ששומעים עליו בכל יום: איש עסקים מיליונר הנוהג לצום בימי השובבי"ם, מרבה בנסיעות לקברי צדיקים ובקריאת תהילים בדמעות, ומקפיד על הקביעות שלו בשיעורי תורה או בסעודת מלווה מלכה.

הדברים, מסתבר, לא נותרו רק ברשות היחיד שלו, אלא יצרו גם גלים והשפיעו על סביבתו: בהלוויה הספיד אותו בין השאר שותפו וחברו, איל ההון היהודי-האמריקאי מתיו ברונפמן, וסיפר בדמעות שבזכותו של שלום החל להניח תפילין ולדאוג שעסקיו ישמרו את השבת. כך גם בשבעה, התגלו עוד ועוד סיפורים של אנשים שהתקרבו לחיי תורה ומצוות בזכותו של שלום.

בשם כל ישראל

את חיבורו המיוחד של פישר לציבורים השונים בעם ישראל, ניתן להבין גם על רקע היותו חסיד ערלוי, ובעל קרבה רבה לאדמו"ר. ערלוי היא חסידות מיוחדת במינה, שהוקמה בארץ על ידי רבי יוחנן סופר, צאצא של החתם סופר. האדמו"ר מערלוי, ניצול שואה, עלה לארץ לאחר קום המדינה, ובאופן מפתיע קבע את חצרו דווקא בשכונת קטמון המעורבת, כאשר חסידיו חיים חיי שכנות טובים עם תושבי השכונה השונים. מלבד החיבור לכלל העם, היה לאדמו"ר גם קשר מיוחד לארץ ישראל: הוא היה נחשב לסמן הימני באגודת ישראל, דגל בחזון ארץ ישראל השלמה, התנגד נחרצות להסכמי אוסלו ולגירוש מגוש קטיף והיה שותף בהקמת העיר החרדית ביתר עילית הממוקמת מעבר לתחומי הקו הירוק.

"ר' שלום", מספר הרב סעייד, "היה תורם ועוזר לבני כל המגזרים, בלי לבדוק את השתייכותם הדתית או הפוליטית. הוא היה נוסע רבות להתפלל במערת המכפלה, וכן תמך ביישוב היהודי בחברון וביישובים רבים ברחבי יהודה ושומרון. נסענו איתו פעם להתפלל בקבר יוסף הצדיק בשכם", הוא מוסיף, "והוא התרגש מאוד מחיילי חטיבת הצנחנים ששמרו עלינו שם. הוא ניגש לקצינים וביקש מהם לעשות איתו 'לחיים'. 'מה לחיים? אנחנו בתפקיד!', הם אמרו לו, וכולם צחקו יחד. לאחר מכן אמר להם שברצונו לאמץ אותם, הוא מימן 'על האש' לחטיבה כולה, ומאז היה בקשר איתם ודאג להם".

ראובן: "הוא היה יהודי שאהב את כלל ישראל, נתן לכולם בלי לבדוק מהיכן באו. הוא בא לעולם מתוך שליחות לעשות טוב לעם ישראל. הוא היה אומר: "אני פקיד של הקב"ה, הכסף לא שלי, קיבלתי ממנו כדי לתת".

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן