לא קלים הם הימים העוברים על המוני בית ישראל בעת הזו. סביר להניח כי אל שולחנכם, כדייני בית ההוראה בכפר חב"ד, מתנקזים בימים אלו שאלות רבות העוסקות במצב המתוח בו שרויה הקהילה, ככל קהילות ישראל.
אך לפני שניגש לדיני ממונות, שהוא עיקר עיסוקכם, נפתח תחילה בסתירה מובנית שהייתה ניכרת מאוד בימים הראשונים של פרוץ הנגיף אך עדיין נותנת את אותותיה גם בימים אלו. כוונתנו לקושי של יהודים המקפידים כל ימיהם על קלה כבחמורה. מה אומרים לאותם יהודים וכיצד מיישבים את הדחף שלהם לקום ולצאת, כמימים ימימה, לטבילת השחר במקווה, לשיעור בבית הכנסת או לעזור לסבא וסבתא?
הרב הלפרין: לזכור שבפועל ממש יש ליישם את ההנחיות בהידור! מדובר אודות פיקוח נפש כפשוטו. וכפי שכל בר-דעת מבין בשכלו ורואה מה קורה סביבו. ואין כאן כל מקום להפגין "מסירות נפש" של יראת שמים. זוהי הוראת התורה והשולחן ערוך, ואת רצון ה' צריך לקיים בשמחה ובטוב לבב.
וכמו שמובא בשם הבעש"ט (צוואת הריב"ש ס"ג), שיש מצבים שאדם "אינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו, וצריך לעבוד ה' באופנים אחרים". ועל זה אומר הבעש"ט, ש"אל יצער עצמו בזה, כי השי"ת רוצה שיעבדוהו בכל האופנים, פעמים באופן זה ופעמים באופן זה".
וכידוע הסיפור המפורסם שאירע עם האחים הקדושים רבי אלימלך מליזענסק ורבי זושא מאניפולי, שפעם, בתקופת גלותם שהיו מתהלכים מעיר לעיר, הזדמן שהיו בבית האסורים ועל-פי דין היה אסור להם להתפלל ולהניח תפילין במקום זה (מחמת כלי של טינוף שהיה בחדר). בתחילה הם הצטערו מאוד מכך, אך מיד תפסו שדבר זה אירע גם כן בהשגחה פרטית, וממילא עליהם לשמוח על מילוי רצון השי"ת אשר הוא לבדו אוסר עליהם להתפלל במצב כזה.
וסיום הסיפור הוא, שכאשר האירה אצלם נקודה זו, הם פרצו בריקוד של שמחה על האפשרות שניתנה להם לקיים רצונו יתברך במצב נדיר זה. וכאשר הסוהר הבחין בכך והבין ששמחתם נובעת מהכלי המטונף, הוציא הסוהר את הכלי כדי שלא ישמחו, וכך נושעו ויכלו להתפלל כראוי. הרי לנו ששמחה וביטחון בה' יתברך מבטלים את כל הקשיים.
תשלום למטפלת ולמוסדות חינוך
נעבור ברשותכם לעיסוקכם העיקרי, שהוא נושא שיחתנו: כדיינים העוסקים בדיני ממונות בחלק גדול מסדר יומכם, בוודאי נדרשתם בימים טרופים אלו לשאלות רבות בהקשר הממוני. תוכלו לשתף את הקוראים בכמה מהם?
הרב רבינוביץ: אכן, שאלות רבות בדיני ממונות מתעוררות בעקבות המצב המיוחד והנדיר שכולנו חווים. חלק מהמקרים דורשים דיון במעמד הצדדים בפני בית דין, כנדרש על-פי דין, אבל חלק גדול מהשאלות ניתן לפתור לבד על-ידי הבנת העקרונות.
ניקח לדוגמה שאלה נפוצה מאוד: מה הדין בנוגע לתשלום למטפלת המטפלת כל השנה בתינוק. כעת המצב הוא שההורים אינם שולחים את התינוק אל המטפלת אלא הוא נשאר בבית. האם הם חייבים להמשיך לשלם את התשלום החודשי במלואו?
כמו כן נשאלת השאלה האם בעניין זה יש הבדל בין מטפלת פרטית, שחלק מהזמן יכולה הייתה להמשיך לעבוד אלא שההורים לא רצו להוציא את הילד מהבית, לבין מטפלת בקבוצה שמתאריך מסוים לא הייתה יכולה מבחינת החוק להמשיך לעבוד? כמו כן האם יש הבדל בין מטפלת מוכרת מטעם התמ"ת לבין מטפלת בלתי מוכרת?
שאלה קרובה לזו היא תשלום למוסדות חינוך, חלקם עם פנימייה, כמו ישיבות תיכוניות, ישיבות גבוהות, אולפנות ומדרשות, שלא היו פעילים תקופה ארוכה. אך נמשיך עם הדיון בתשלום למטפלת.
כדי לענות על כך, ראשית לכל עלינו להבין את ההגדרה ההלכתית של המצב בו אנו נמצאים. בסוגיית הגמרא (ב"מ קה) מצינו חילוק בין אונס שאירע במקום ספציפי, לאונס כללי הנקרא בלשון חז"ל "מכת מדינה".
עצם הדיון שם הוא בנוגע לחוכר שחכר שדה על מנת לתת לבעלים כמות מסוימת של יבול, שמחמת "מכת המדינה" שאירעה, השדה לא הצמיחה, ועל כן יש לנכות מהכמות שצריך לתת. אך הפוסקים הקדמונים דנו מה לגבי תשלום שכר טירחה של מלמד (או עובד בתחום אחר), שמחמת "מכת מדינה" לא יכול היה למלא תפקידו וללמד את הנערים.
בנושא זה יש מחלוקת גדולה בין הפוסקים, ובדעת הרמ"א עצמו נחלקו המפרשים כיצד פוסק. בחו"מ סי' שכ"א כתב באופן מסוים, אך בסימן של"ד כתב באופן שניתן להבין אחרת, ודנו בזה באריכות בסמ"ע, בט"ז, בגר"א ועוד נושאי כלים רבים, ויש בזה כמה וכמה פרטים.
והנה, בנדון שלנו, במצב הכללי בארץ ישראל ובעולם כולו בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, אין ספק שהמדובר הוא ב"מכת מדינה".
ולמעשה, לגבי מטפלות לכאורה יש לנהוג כדלהלן: מטפלת מוכרת מטעם התמ"ת בוודאי אין צורך לשלם לה עבור הימים בהם היה אסור לה לעבוד על פי ההנחיות של משרד הבריאות. הן מפני הכרעת ה'נתיבות המשפט' (בדעת הרמ"א בסימן של"ד ס"א) בסוגיא האמורה, הסובר שבמקרה ש"מכת מדינה" מנעה מהפועל לבצע את הפעולה שלשמה הוא נשכר, הפועל אינו מקבל שכר.
אך בנדון דידן ישנו טעם נוסף בזה: לפני כמה ימים יצאה הוראה ברורה מטעם הרשויות שאין למעונות לגבות שכר מההורים על הימים שבהם המעונות לא עבדו. וכיוון שזו הוראה לגבי מצב לא שגרתי, ניתן בהחלט לומר שזהו מנהג המקום הנוהג במצבים כעין אלה, ולכן זה מחייב מבחינה הלכתית גם כן.
יתרה מזו: גם מטפלת פרטית שאינה כפופה ממש למשרד התמ"ת והוראות הממשלה, כיוון שמקובל שקביעת ימי החופשה שלה נקבעים לפי המעונות החוקיים, הרי שההוראה האמורה תקפה גם ביחס אליה.
הרב קירשנבוים: אנסה להבהיר ולהסביר קצת יותר את דברי ידידי הרב רבינוביץ. הדין העקרוני בהלכות שכירות פועלים הוא – שבמקרה של אונס שאירע שמחמתו הפועל לא יכול היה לבצע את הפעולה לשמה הוא נשכר, בעל הבית ששכר את הפועל פטור מלשלם לו (כל עוד אין על בעל הבית אחריות לדעת אודות אונס זה מראש, יותר מהפועל). והנימוק פשוט: על עבודה מקבלים שכר, על אי-עבודה לא מקבלים שכר.
אמנם, במקרה של "מכת מדינה", לדעת כמה פוסקים ישנו שיקול נוסף הקשור לשאלה הבאה: "מזלו" של מי גרם לכך שלא נעשית העבודה? בעוד שבאונס רגיל ניתן לומר שזהו מזלו של הפועל שגרם לו להפסיד את שכרו, הרי שב"מכת מדינה" לא ניתן לומר זאת. שהרי מדובר על משהו כללי ורחב ביותר, בפרט במקרה שלנו שמדובר על אירוע בינלאומי, בסדר גודל ענק, שעשרות שנים ויותר לא היה כדוגמתו.
לכן יש שיסברו שבמצב זה של "מכת מדינה" על בעל הבית לשלם לפועל בכל אופן, ובפרט אם הפועל כבר מוחזק בתשלום, כגון ששילמו לו מראש, שיש להשאיר זאת אצלו (לגבי תשלום בצ'קים דחויים, האם נחשב למוחזק או לא, זהו דיון בפני עצמו ואין כאן מקומו).
אך למעשה, נוהגים בזה כהכרעת ה'נתיבות המשפט' האמורה לגבי "מכת מדינה", וכפי שמורה בנושא זה הדיין הגדול, הרב מנחם מענדל הכהן שפרן שליט"א, אב בית הדין בו אנו חברים, בית דין צדק דבני ברק, שתחת רב העיר, הגרי"א לנדא שליט"א.
והסברא בזה גם היא מובנת: "מכת מדינה" רק מגדילה ומעצימה את האונס, וממילא האחריות של בעל הבית על מה שאירע מתרחקת יותר, ואין סיבה והצדקה לחייבו על עבודה שלא נעשתה עבורו.
הרב רבינוביץ: חשוב מאוד לציין, שכל האמור לעיל הוא כרקע כללי בלבד לנושא, אך ייתכנו עוד משתנים רבים שיכולים להתרחש באירוע המתגלגל שאנו נמצאים בעיצומו, ומשתנים אלה יכולים גם להשפיע על הפסיקה למעשה.
לדוגמה: משך הזמן של תקופת אי-העבודה, יכול להשפיע במקרים רבים על הפסיקה. הפיצויים השונים שיינתנו על ידי השלטונות יכולים גם הם להשפיע על כך, ועוד דברים רבים שעלולים להתרחש.
הרב הלפרין: חשוב להוסיף, שדווקא בגלל עוצמתו של האירוע הקשה שאנו חווים כעת, ודווקא מפני הקושי הכלכלי הגדול שפוקד משפחות רבות בימים אלו, יש מקום להתחשב ככל הניתן בצד השני.
מצינו בדברי החתם סופר, התייחסות למצב כעין זה (המדובר היה לגבי תשלום שכר טרחה לפועל שלא יכול לבצע עבודתו מחמת מלחמת נפוליאון ששיבשה את החיים באותם ימים). החתם סופר עצמו נמנע מלהכריע מהו הדין על-פי תורה, אך הוא כותב כך: "אני בעצמי משלם לשכירים שלי שכרם מושלם בלי ניכוי פרוטה, ואתם תבצעו הדין על דרך הפשר, לשלם חצי ויפסיד המלמד החצי" (הדברים הובאו בספר הזיכרון לחתם סופר עמ' נב).
כלומר, לעצמו החמיר החתם סופר לשלם את כל השכר(!) שהיה אמור לקבל המלמד או הפועל; אך לאחרים הכריע לשלם חצי מהסכום.
אז במקרים שבהם המדינה, ביטוח לאומי, וכיו"ב יפצו את העובד – בוודאי שבעל הבית אינו צריך לשלם. זה מוסכם וברור.
אך במקרים שאין זכאות לקבלת פיצוי כלשהו מהרשויות, באם להורים ששכרו את המטפלת יש את האפשרות לשלם חלק מהסכום שניתן להם – בוודאי שיש מקום להשתדל לכל הפחות לפנים משורת הדין לעשות זאת. ובמקום של צורך אמיתי, ניתן לשלם סכום זה מכספי צדקה. כך נראה בעיניי וכך הסכימו עמי חבריי.
אלא שמהתשלום למטפלת במצב זה, יש להפחית את ההוצאות שהיו אמורות להיות לה בעת הטיפול. לדוגמא, אם המטפלת מוציאה על אוכל, טיטולים וכיו"ב סכום של 400 ש"ח מתוך סך 1500 ש"ח שהיא מקבלת מההורים לחודש, חצי הסכום שיש לתת הוא רק חצי מ-1100 ש"ח כמובן.
תשלום על אירוע שהתבטל
הרב רבינוביץ: שאלה נפוצה נוספת שהתעוררה בתקופה זו היא – מה הדין לגבי ביטול אירועים שנעשו מחמת המצב החדש. בדוגמת אולם חתונות שהוזמן לפני זמן רב, ועקב המצב התבטלה החתונה באולם ועברה להתקיים בחצר פרטית וכדומה. בהרבה חוזים של האולמות, מופיע סעיף של התחייבות על דמי ביטול, שגדלים ככל שמתקרב יום החתונה.
האם במצב שלנו, שהביטול נוצר עקב המגפה והחוק המחייב, ישנה חובת תשלום כלשהי על המזמין? השאלה קיימת גם לגבי בעלי מקצוע כמו צלם, תזמורת ועוד ספקים.
במקרים אלה, בדרך כלל המזמין החוזר בו אינו חייב לשלם לאולם מעיקר הדין, וגם את סכום הקנס שהוא מחויב מכוח החוזה הוא אינו צריך לשלם. ומכמה סיבות: בפועל המזמין לא קיבל את השירות שהזמין. וכעין שהוזכר לעיל בנוגע לשכירת פועל.
בנוסף לכך, ההיגיון העומד מאחורי סעיף הקנסות הוא – לאפשר לבעל האולם לנהל את העסק כראוי, עם ביטחון מסוים בהכנסות ולו"ז מסודר של אירועים. שהרי אם הוא לא בטוח בהזמנתו של פלוני, היה משווק את האולם ללקוח אחר ביום זה, ונמצא שביטול ושינוי תוכנית גורם לבעל האולם נזק. ובמקרים רבים, זו העילה העיקרית ע"פ דין תורה לחייב את המזמין בקנס. וכיוון שבמצב בו אנו נמצאים, אין שום מזמינים אחרים, שהרי כולם מבטלים אירועים, אם כן לא נגרם כל נזק בגלל המזמין שביטל.
הרב קירשנבוים: יש להוסיף בהקשר זה פרט נוסף: התנאי האמור של חיוב קנס הנרשם בחוזה, לוקח בחשבון סיבות רגילות לביטול, כולל סיבות של אונס. אך אונס כזה דלא שכיח כלל – אדם אינו מעלה בדעתו ולא על זה התחייב. ומצינו כעין זה בשו"ע חו"מ סי' רכ"ה, לגבי אונס דלא שכיח כלל, שאדם אינו מעלה אותו על דעתו כלל והוא לא נכלל בתנאים שמתנה.
אך גם כאן חשוב לומר שקשה לכתוב כללים קבועים במקרים אלו, כי יש בזה משתנים רבים, התלויים גם במהות החוזה, בדמי הקדימה שהתקבלו, האם הייתה כבר התחלת עבודה ועוד פרטים כיו"ב. ולעיתים תהיה סיבה לשלם באופן חלקי, ולכן יש לדון בכל מקרה לגופו.
כיסופים
אני מבקש לסיים במציאת נקודת אור בתוך התקופה הלא קלה שעוברת על כולנו.
הרב קירשנבוים: באחת ההתוועדויות של הרבי, הוא עמד בהרחבה על מצבם הרוחני הקשה של יהודי רוסיה (היה זה בזמן המשטר הקומוניסטי שאסר על פעילות יהודית ברחבי ברית המועצות).
הרבי דיבר בהתרגשות רבה, ואף פרץ בבכי תוך כדי תיאור הדברים, אודות גודל הקושי שחווים יהודים אלה בשמירת שבת, בחינוך הילדים ובכל ענייני היהדות. הרבי שאל איך ייתכן שבעולם שכל מציאותו נבראה מהקב"ה בשביל התורה ובשביל ישראל, יהיה מצב שיהודים אינם יכולים לקיים מצוות כראוי?! ואז אמר הרבי בהתרגשות, שבמצב זה מתגלים הגעגועים והצימאון של יהודי ללימוד התורה ולקיום המצוות. מתגלה עד כמה דברים אלה יקרים עבורו.
בזמנים שבשגרה, לא ניכרת כל כך ההתלהבות ועד כמה חשובים לנו תפילה במניין או שיעור קבוע. אך כאשר מסיבות שונות אנחנו נאלצים להימנע מהם – מתגלה כמה אנחנו מחוברים וכמה הדברים הללו יקרים לנו.
"הנסתרות לה' אלוקינו", ואין לנו שום יכולת להבין את דרכיו של הקב"ה, וזה גם לא תפקידנו להסביר למה ומדוע; אבל "הנגלות לנו" הוא המציאות: בימים אלה מתגלה כיצד המוני בית ישראל רוצים ברצון פנימי עז ללכת למקווה טהרה בבוקר, להתפלל כראוי במניין, לשבת יחד עם החברותא ללמוד בבית המדרש, בחורי הישיבה משתוקקים לחזור לשגרת הלימוד בישיבה, ואפילו לעצם המסגרת הישיבתית, ועוד ועוד. מצב זה מראה לנו מהו יהודי בפנימיותו.
אבל מספיק כבר עם הביאורים השונים. העיקר שהקב"ה יחוס וירחם עלינו, ויסיר את הנגע הרע הזה מן העולם, ונבוא כבר אל הזמן שבו יהיה קיום המצוות בשלמות, בתכלית ההידור "כמצוות רצונך", ותבוא גאולה לא רק מהנגיף אלא גאולה כללית לעולם, בביאת משיח צדקנו.
