הרבה מדברים על אימון וייעוץ סביב שידוכים, מה דעת הרב על זה? הרי הקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים? 

האימון איננו נוגד את ההשגחה, הוא עוזר לה. אדם אמור להיות מוכן ככל יכולתו למציאת הזיווג המתאים לו. לעתים, אדם מצליח למצוא את הזיווג מהר יותר, אך לעתים הוא זקוק להכוונה.
הכוונה איננה רק בשביל למצוא את בן הזוג, אלא גם כדי לדעת את המעלות של בן הזוג שכבר מצאנו. פעם הגיע אלי זוג, והאישה לא הייתה שמחה בנישואין. הם היו נשואים חצי שנה. שאלתי אותה: "מה קשה לך?" היא אמרה: "בעלי לא יודע איזה מקצוע ילמד בחיים, ואילו אני כבר בעלת תואר בהנדסת מחשבים, וכבר עובדת במקום מצליח". שאלתי אותה שוב: "האם את רואה דברים טובים בבעלך?" והיא אמרה: "הוא מקשיב לי, אוהב אותי, טוב לב, חכם, יעשה הכל בשבילי ויתאמץ המון כדי שלא אהיה עצובה". אמרתי לה: "מצאת את הבעל הכי טוב בעולם בשבילך!" הסברתי לה את הדברים הפשוטים, ולאחר שבועיים היא התקשרה לומר שכל הנישואין שלהם השתנו לטובה. לעתים, צריך לעזור לנו לראות את הדברים שאנחנו באמת צריכים ובאמת אמורים לחפש בבן הזוג.

יש האומרים פשוט לבחור ולא לנסות להרגיש האם "זה זה", כיצד זה מתיישב עם הבת קול?

ראשית, רואים בתורה ובנביאים שאבותינו חיפשו והשקיעו בכך רבות. אברהם שולח את אליעזר עם הנחיות מפורטות. יעקב עובד רבות כדי להשיג את רחל. 
גם בגמרא במסכת מועד קטן (יח) כתוב שמותר לעשות אירוסין בחול המועד, שמא יקדמנו אחר וייקח אישה זו. ולכאורה כיצד ייתכן דבר זה, הרי ארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת: "בת פלוני לפלוני"? שאלה זו שואלת הגמרא עצמה, ועונה "שמא יקדמנו אחר ברחמים". כלומר, על ידי תפילה ניתן לשנות ולהשפיע גם על הדברים שנקבעו מראש (עיינו בגמרא סוטה ב, שבזיווג ראשון אי אפשר לשנות מה שנקבע, ובתוספות בסנהדרין כב שעל ידי תפילה ניתן לשנות גם דבר זה).
ויש להוסיף עוד: ה' רוצה את המאמץ שלנו. ייתכן שהמאמץ איננו רק כדי למצוא את הזיווג אלא כדי למצוא את עצמנו! כדי להשתדרג לקראת הזיווג הטוב עבורנו. בעזרת ה' העלייה שלנו והתפילות שלנו יביאו עבורנו זיווג מושלם שאולי לא היינו מוכנים אליו קודם.
לכן, יש להתאמץ ולהשקיע בחיפוש הזיווג וגם להשקיע בתפילה, ומתוך כל אלו ימצא לנו ה' זיווג הגון וטוב. 

בשביל מה אמרו לנו חז"ל שבת קול יוצאת ומכרזת על השידוך ארבעים יום קודם יצירת הוולד? מה אנחנו אמורים לעשות עם זה?

יש אנשים שאינם מרוצים מכל דבר שיש להם בעולם. תמיד יחפשו אולי יש משהו טוב יותר. יש אנשים שעשויים להיות מרוצים ממה שיש להם אבל לא יסכימו להשקיע כשהדברים אינם הולכים בדרך הרצויה להם. כל זוגיות דורשת השקעה. כל זוגיות דורשת שינויים מכל אחד מבני הזוג. דבר זה נכון תמיד, אבל על אחת כמה וכמה כאשר ישנם קשיים בחיי הנישואין.
חז"ל לימדו אותנו שהזיווג שלנו הגיע לא רק בגלל ההסתכלות שלנו (למרות שהיא הכרחית) אלא בזכות יד ה' המכוונת אותנו, והיא המזווגת זיווגים. לכן את האושר נמצא עם בן הזוג שלנו. גם אם קשה, נתאמץ ובעזרת ה' גם האהבה תגדל יותר. לעיתים יש גזרה אלוקית ויש גם מציאות של גירושין, אולם דבר זה יכול להיות נכון רק לאחר מאמץ, השקעה ותפילות רבות בניסיון אמיתי להצליח בחיי הנישואין שלנו.

עוד לגבי הבת קול – האם צריך או מומלץ לקבל אישור של רב או מקובל לפני סגירת השידוך?
על השידוך נחליט בעצמנו לאחר היכרות אמיתית עם בן הזוג, לאחר שנראה שהתכונות המרכזיות החשובות לנו קיימות בו ולאחר שנוצר קשר טוב וראוי ביניכם. במהלך ההחלטה, לפניה ואחריה, צריך להרבות בתפילות שהקדוש ברוך הוא יכוון אותנו בדרך הנכונה. במסגרת זו, טוב לקבל ברכה מצדיקים, תלמידי חכמים, מההורים ומהסבים, ובעזרת ה' בליווי התפילות והברכות נוכל לקבל בעצמנו את ההחלטה הנכונה.

אני מתלהבת. ההורים שלי נגד. האם אני מחוייבת בכיבוד הורים בהקשר של בחירת בן זוגי???

בשו"ת המהרי"ק (שורש קס"ו) דן באדם שרצה לישא מישהי, ואביו לא הסכים לכך. המהרי"ק סבור שהבן איננו צריך לשמוע בקול אביו. הוא מסביר את הדבר בכמה סיבות:
א. אם הוא רוצה לישא מישהי ויצטרך להימנע מכך, הרי שהדבר יגרום לו צער, ואין צריך להיות בצער בשביל כיבוד אב ואם.
ב. דבר שאיננו נוגע לכבודו של אביו, אין הבן צריך לשמוע לו בזה. במקרה הזה, הכלה היא כבודו של החתן, ולכן הוא המחליט. 
ג. אדם צריך לישא אישה המוצאת חן בעיניו! ואם אינה מוצאת חן בעיניו אלא רק בעיני אביו, אין זה שידוך נכון. 
ואם כך, רשאי הבן או הבת ללכת בדרכם האישית כאשר הדבר נוגע לחייהם הפרטיים, גם אם ההורים אינם מסכימים.
מצד שני, צריכים הבן והבת לשמוע בצורה מכובדת את דעת ההורים, לבחון האם ישנם דברים שהם בכל אופן יכולים לקבל מעצותיהם, ולראות כיצד גורמים להם כמה שפחות צער, גם אם דרכם שונה. כמו כן, אם מדובר על דברים קטנים, הרי שגם אם הם שייכים לעולמו הפרטי של הבן, אך גורמים צער גדול להורים, ישנה מצווה גדולה לוותר לעתים על דרכו, כשאין בכך פגיעה מהותית במסלול חייו, בשביל לגרום נחת ושמחה להורים.

אני משתדל לשמור על עיניי. מה אני אמור לעשות בפגישה?
הגמרא בקידושין (מא) אומרת שאסור לאדם לישא אישה טרם שיראנה, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך". ואם ישאנה מבלי לראותה, אולי חלילה תהיה אחר כך מגונה בעיניו. לפי זה מותר להסתכל ביופי של הבת שאותה רוצה לישא. אולם, צריך להיזהר שלא תהיה זו ראייה זולה של נמיכות, אלא ראייה של טהרה. ראייה המחפשת טוב ורוצה לבחור את בן הזוג המתאים.

האם יש להבדיל בהתנהגות לפני ואחרי האירוסין?
לכאורה לאחר אירוסין אסור להסתכל על בת הזוג, שהרי כבר החליטו להינשא, ואין צורך במבט בשביל להחליט.
אולם, יש סיבה טובה להתיר לראות את בן הזוג גם לאחר האירוסין. בציבור שלנו, ישנו חיבור נפשי עמוק לפני הנישואין. הדבר נובע מתוך תחושה עמוקה שטרם המגע הפיזי צריך להגיע לחיבור נפשי משמעותי. לפי זה, הקשר, הפגישות וגם המבט הטהור הם חלק מהבניין לקראת החתונה ולכן גם הוא מותר ואף ראוי.
אמנם, צריך להיזהר מקרבה רבה מדי וכפי שפרטנו בשאלה הבאה.

ייחוד וצניעות בדייטים. מה מותר ומה אסור?
השמירה על הלכות ייחוד מאתגרת. מצד אחד, רוצים לשמור על כללי ההלכה. מצד שני, לעתים לא רוצים שכולם יראו אותנו ויחליטו שאנחנו כבר לקראת חתונה, כשעוד לא החלטנו בעצמנו. לא ניכנס כעת לכל דיני ייחוד (ניתן לראות בספרי: צבא – הלכה ממקורה) אך נציין את העיקרון: לא חייבים ללכת למקום המוני, אבל צריך להיות תמיד במקום שמישהו רואה אותנו או שמישהו יכול להפתיע אותנו.
כמו כן, גם לאחר ששומרים על ייחוד צריך לשמור על כללי צניעות. אפשר לדבר בצורה נורמלית אבל לא בקרבה רבה מדי. לא בקרבה שניתן להרגיש את החום של השני. גם כשנמצאים בבית ההורים אל תהיו עם דלת סגורה לגמרי אלא אם כן מוסכם שכולם יכולים להיכנס בלי לדפוק. לעתים, הקרבה הגדולה יוצרת תקלות שלא צפיתם אותם מראש, פרט לכך שהיא כשלעצמה לא נכונה! את הקרבה השאירו בעזרת ה' לנישואין, ואז תקבלו אותה בעוצמה רבה יותר, בקדושה ובטהרה.

מה הגבול של איסור לשון הרב ורכילות כשמשדכים שידוך?
מצד אחד, לשון הרע לתועלת מותר, מצד שני צריך לדעת כיצד להקפיד על כללים נכונים גם אם מדברים לתועלת (עיין במאמרי על לשון הרע לתועלת, בספר של ישיבת ההסדר בירוחם). למשל, לא מדברים כשיש שם אנשים שאינם צריכים לשמוע. כמו כן, צריך לומר את כל הפרטים, אולם לעתים יש פרטים שאינם נוגעים לנישואין.
למשל, אדם המחפש ר"מ צריך לדעת את רמת הלמדנות. לצורך נישואין, צריך לדעת רצינות בתורה אבל לא בהכרח את רמת הלמדנות. דוגמה נוספת: ישנם דברים, שלעתים כולם נופלים בהם. למשל, אדם שראית אותו אותו כועס פעם בשנה. דבר כזה אין לומר, שכן כל אחד כועס ברמה זו, ואתה מעצים דבר שלא משקף את האמת.

אם אני לא בטוח שאני בכלל רוצה להתחתן – האם זה הוגן להיענות להצעת שידוך בשביל לראות איך זה?
,חז"ל לימדו אותנו (בפרק רביעי של מסכת בבא מציעא) שאסור לתת תחושה לא נכונה. למשל, אין לברר פרטים אצל המוכר על חפץ מסוים כשאינך מתכוון לקנות אותו. לכן אין לצאת עם בחורה כשאין לך שום כוונות להתחתן. זו ממש הונאה.
אמנם כתבו הפוסקים שאם אדם נכנס לחנות ללא רצון לקנות, אולם הוא יודע שייתכן שבסופו של דבר יקנה הרי שהדבר מותר. לפי זה ייתכן להתיר כשיש בכל זאת סיכוי משמעותי שאם בן הזוג ימצא חן בעיני השני תשתנה הדעה לטובה. אך צריך להיזהר שלא להוליך שולל את בן הזוג ובמקרה הצורך ידאג המתלבט ללכת לטיפול ולייעוץ, ולהגיע לפגישות כשהוא בשל לנישואין.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן