בס"ד

שבת, 8 פברואר, 2025
הכי עדכני
שמעו ותחי נפשכם

שמעו ותחי נפשכם

בשנים האחרונות הפך 'צמאה' למותג-על שחותמו מוטבע על שלל יצירות חסידיות המונגשות לכלל הציבור בישראל, החל משבוע החסידות השנתי בבנייני האומה, דרך שיעורים, ספרים והתוועדויות ועד לפרויקט ניגוני חב"ד במעטפת ישראלית עכשווית. כדי להתחבר באפיק נוסף לקהל הישראלי בכלל ולמאותגרי הקשב בפרט, יצא לדרך פודקאסט ('הֶסְכֵּת' בעברית) 'הללו' בו נחשפים המאזינים לסיפורים מעניינים מאחורי עולם ניגוני חב"ד.

בניגוד למגבלת השידורים של תחנות הרדיו, הרי מאז חלה המהפכה בתחום תעבורת המידע הדיגיטלי ('סטרימינג' בלע"ז), שאפשרה לכל אחד ואחת להקליט בביתו הקט תוכניות מגוונות ולהעלות אותן לשידור מכל מקום ולכל מקום, הפכו אנשים רבים מצרכנים ליצרנים של תוכן. כאלה הם מנדי בלוי (25) ושמוליק קפלן (29), שני חסידי חב"ד מוכשרים ומסורים, היוצרים והמפיקים של הפודקאסט המתחקה אחרי סיפורי היצירה וההשראה של ניגוני חב"ד. ישבתי איתם לשיחת עומק, כדי לנסות ולדלות מהם כמה תובנות בתור כאלו שמומחים ביצירת קשב.

"עולם הניגון החסידי הוא ענק. ניגונים רבים מושרים ללא מילים, אבל כמות המילים שאפשר לדבר על הניגונים היא עצומה", פותח מנדי. "על ההיסטוריה של הניגון, המלחין של הניגון והתוכן הפנימי שלו. ניגון לא נוצר בחלל ריק, אלא בתוך תפילה של חסיד, או אחרי אירוע מכונן שהיה לו. לפעמים צדיק חיבר ניגון על פי דברים שידועים לו. כל ניגון הוא עולם ומלואו.

"הפודקאסט 'הללו' בעצם מגיע כהמשך לפרויקט מופעי הניגונים 'צמאה' של חמי הרב משה שילת, מעבר לכל שאר הפרויקטים שלו בהפצת היהדות והחסידות. מטרת הפרויקט של הפודקאסט היא – בדומה למופעי הניגונים עצמם – לקחת את הניגון החסידי ולשים אותו בקדמת הבמה, תרתי משמע. כלומר, גם שיכירו את הניגון החסידי ויתחברו לתכנים העמוקים שלו, וגם להנגיש אותו בשפה ישראלית, עם האמנים הכי טובים שיש. בצורה כזו, הציבור הישראלי מקבל 'בוסט' רוחני מאוד גדול". 

מאיפה הגיע הרעיון?

"הפודקאסט הפך לכלי פופולרי מאוד לאחרונה", הוא מזכיר. "צריכים להבין, פודקאסט הוא לא משהו שמתנגן מאליו ברקע כמו רדיו בטרנזיסטור. פודקאסט הוא משהו שאדם שומע כי הוא רוצה לשמוע דווקא את התוכן הזה. אנשים היום מחפשים תוכן, הם לא סתם מזפזפים ברדיו או בטלוויזיה או באינטרנט. אנשים היום רוצים לשמוע תכני נישה, להעמיק בדברים – אם זה פוליטיקה, אם זה כלכלה, אם זה נדל"ן, NLP או מנטליות, אנשים רוצים להבין בתכנים שמעניינים אותם. פודקאסט זה כלי עוצמתי שמגיע לבן אדם – לקרביים שלו". 

למה זה עוצמתי יותר מלמסור שיעור או לכתוב ספר? מי 'תוקע לידך' ומתחייב שזה עוצמתי יותר? 

מנדי: "ספר, אתה יכול לקרוא רק כשאתה בקשב מלא. אתה לא עושה כלום, רק יושב או שוכב איפשהו, מחזיק בשני ידיך את הספר וקורא אותו. כשאתה קורא ספר אתה מנוטרל מכל עשייה אחרת. זה מצב נדיר מאוד בחיים שלנו. פודקאסט מגיע כשהידיים עמוסות אבל הראש עדיין רעב. פודקאסט ממלא לך את החסר כי הוא לא 'במקום', אלא 'במקביל'. כשאתה נוהג אתה לא יכול לקרוא ספר. כשאתה שוטף כלים, כשאתה יוצא לריצה, כשאתה עושה כושר – אתה לא יכול לקרוא ספר וגם לא לראות סרט, לצורך העניין. מה שנשאר זה לשמוע. אז יש את השירים, שזה הניגונים של 'צמאה', אבל בין לבין יש גם את המרווח הזה שמתמלא במילים ובתוכן". 

התכנית לבררניים בלבד

זה נכון שפודקאסט ממלא את הראש כשאתה שוטף כלים או רץ, ואתה חייב לשמוע משהו. בסופו של דבר הרגלי הצריכה הם הגורם המכריע בהתפתחות של כל תופעה. זה שאנשים נעשו בררניים ביחס לאינפורמציה שהם צורכים – זה גם נכון. אבל מי אמר שבאמת האפקט שהוא עושה כל כך חזק? האם קיבלתם תגובות משמעותיות?

ראיתי אושיית רשת מפורסמת, אדם שעוסק בשיווק ומכירות, מוביל בתחומו, שהעלה פוסט בדף הפרטי שלו בו הוא כתב, "שמתם לב שהקהל מהפודקאסטים הוא קהל קשה לסליקה?", זאת בהשוואה לערוצי פרסום אחרים. הוא מאפשר לאדם להישאר מרוחק ולא מחויב. לכן אני שואל, מי אמר לכם שזה כלי כזה חזק?

מנדי: "בהתחלה באמת היינו סקפטיים בעניין, אבל אנחנו מקבלים המון פידבקים מהשטח. זה מוצר שצריך להשקיע בו הרבה, כי הקהל בררני ובוחר לשמוע רק מה שמעניין אותו. זה לא פראייר שצופה בטלוויזיה ואם צצה לו פרסומת אז הוא צופה בה. הוא בוחר, או לשמוע אותנו, או לשמוע כלכלן שיסביר לו איך לעשות כסף, או מנטליסט שידבר איתו על הגשמת חלומות". 

כלומר, הסקפטיות שלכם נבעה מזה שפודקאסט הוא מדיום שמראש מיועד לאנשים מאוד בררניים. זה קהל איכותי, שהזמן שלו יקר לו ותשומת הלב שלו היא המשאב המקודש אצלו והוא בוחר להקדיש את הזמן שבו יוצא בה לרוץ, לתוכן דווקני שאותו הוא בוחר לשמוע.

מנדי: "כן. זה גם מבחינת העריכה, שחייבת להיות איכותית, אבל גם מבחינת התכנים. כמו שאמרנו אלו 'תכני נישה', שמציעים ניגונים וחסידות ודברים שמרוממים את הנפש, אבל נמצאים בשוק מול פוליטיקה, כלכלה, עסקים ואנחנו צריכים לחבר את האדם שיבחר לשמוע אותנו". 

שמוליק: "אנחנו נמצאים בתוך מהפכת המידע בשני קצוות שונים: מצד אחד, הנושא של רשתות חברתיות הלך והקצין עד רמה של טיקטוק. סף הגירוי של האדם, כמו גם הקצב ותנועת העיניים מהירים בצורה בלתי נתפסת. אבל – וזה הקצה השני – אחרי שעתיים-שלוש של גלילה אינסופית, נוצר אצל האדם חסר לתוכן הרבה יותר עמוק שיגע בו. וכאן האפשרות לעשות טרנספורמציה. 

"בעולם של וידאו, לדעתי אין לנו סיכוי. להתחרות בסף הגירוי והריגוש הזה של הרילס והטיק-טוק עם שיעור תורה שיקפוץ על המסך, זה חסר סיכוי. הרגעים הבודדים שנשארו לנו אלו רגעים של קשב אינטימי, כשאנחנו לא יכולים לברוח, אם זה שטיפת כלים, נהיגה וכדומה. זה לא רק שטכנית עכשיו אין לי טלפון, אלא שיש צמא הרבה יותר גדול בנפש לתוכן הרבה יותר עמוק ונוגע, למשהו שאדם אומר: אני שומע את זה וזה משמעותי לי. הפער הוא שככל שאתה יותר מכור ויותר מושפע מכל מה ששמים לך ברשתות ואתה לא בוחר, אז כשאתה מגיע לתוכן הזה, אתה בוחר אותו בקפידה. אתה רוצה להתחבר אליו, אתה רוצה שהוא יגע בך ושידבר על נושאים שמאוד ספציפיים אליך, כי שם אתה ממלא את החסר הזה שיש לנו היום בכל הקשור לצריכת תוכן איכותי ונוגע. אנשים אומרים לנו: אני רוצה פודקאסט איכותי. את הזבל אני כבר מכיר. זאת תהיה השעה האיכותית שלי".

מה שאתם אומרים בעצם זה שאם לא יעשו דברים ברמה סופר-גבוהה, זה לא יתפוס?

מנדי: "אחרי שהחלטנו ללכת על זה, עברנו הרבה גלגולים. חיפשתי אנשים שיקחו על עצמם לעשות פודקאסט ברמה גבוהה וכייפית, עד שמכר מסוים הכיר ביני לבין שמוליק. הרעיון היה לספר את הסיפור של הניגון. יש הרבה סוגים של פודקאסטים. אנחנו התבססנו על הפורמט של 'כאן שיר', שמספר את סיפורו של שיר בצורה מתגלגלת. זה לא סיפור היסטורי, לא סיפור ששואב את המאזין 200 שנה אחורה, אלא לוקח את העבר ומביא אותו לפה, לתשפ"ג. השומע של הפודקאסט צריך להיות בתחושה שעכשיו מול העיניים שלו זה קורה. לא רציתי להביא עוד פודקאסט שבו שני אנשים מדברים זה עם זה, זה נהיה כבר משעמם. חיפשנו משהו שיהיה אינטראקטיבי, חווייתי, מתגלגל". 

מה זה אומר מתגלגל?

מנדי: "'מתגלגל' זה לקחת סיפור ולהקיף אותו מכמה זוויות. אם זה חוקר באקדמיה, אם זה רב, אם זה משפיע, אם זה נכד של מחבר הניגון. הבאנו למשל את הנכד של מחבר הניגון 'הושיעה את עמך'. הוא סיפר מזווית אישית על סבא שלו". 

מיקרופון לכל דכפין

שמוליק, איך אתה באמת נכנסת לענייני הפודקאסט?

שמוליק: "הסיפור הזה הוא באמת השגחה פרטית, איך שהקב"ה חיבר בינינו. אני השתחררתי משירות צבאי בקבע באמצע הקורונה. היה לי הרבה זמן חלום לעשות פודקאסט. פודקאסטים קיימים בעולמנו מאז שסטיב ג'ובס השיק את האיי-פון, והכניס לשם את האפליקציה הזאת. לא כולם מבינים מה ההבדל בין פודקאסט לרדיו. אז ההבדל הוא קודם כל בזה שכל אחד יכול ליצור אותם; כל אחד יכול לקנות מיקרופון במאתיים דולר ולהקליט בעצמו פודקאסט. ההבדל המשמעותי הוא התוצאה: רדיו, בגלל שהוא כלי מסחרי, שרוצה להרוויח כסף מפרסומות, חייב לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר. הוא חייב שכל הזמן יהיו בו אייטמים, לקפוץ מנושא לנושא וכו'. מה שהפודקאסטים עשו לעולם התוכן, בגלל ההבדל הטכני שכל אחד יכול ליצור אותם, זה להביא עולם שלם של תוכן של מומחים אמיתיים – דוקטורים, מומחים להיסטוריה ולכלכלה וכן הלאה – שנותנים שעה שלמה שלא מחויבת לרייטינג, שלא צריכה לדבר למכנה המשותף הנמוך ביותר, ויכולים לייצר תוכן נישתי, תוכן עמוק, שכל אדם יכול לשמוע אותו ולהתאהב בו ולהגיד: זה ממש תוכן שאני רוצה לצרוך.

"אמריקה הקדימה אותנו בהכול, בדברים הטובים והרעים, אבל לארץ זה הגיע בערך ב-2010-2011. אז התחילו כמה גדולים. אחר כך התאגיד נתן לזה בוסט, כי הוא הראשון שהיה מוכן לשים על זה כסף, ולפתוח מחלקה של אנשים שיסתובבו ויגידו: אנחנו פודקאסטרים, על זה משלמים לנו. אבל עוד לפני זה קמו אנשים מעניינים שעשו דברים. אפילו אם נדבר על פוליטיקאים, יש הבדל גדול בין לשבת איתו לשיחה של שעתיים לבין ראיון של חצי שעה במקרה הטוב. זה לא נגמר ב'תצביע' או 'אל תצביע'; בשעתיים האלה אפשר לייצר שיחה כנה. האותנטיות הזאת דיברה אליי מאוד. אפשר לעבור את המסך של הרייטינג. אפשר לשמוע בן אדם מדבר מקירות ליבו, אם זה מהידע שלו, מהלב שלו או מהאותנטיות שלו. 

"הפודקאסטים הם נישה שאני מזמין אליה כל יהודי שמוכן להשקיע בדבר הזה. עד היום אין תוכן יהודי, בטח לא חסידי, מושקע בפודקסטים. יש אנשים שלוקחים שיעור תורה ומעלים אותו ליו-טיוב או לפודקאסט, אבל זאת לא המהפכה. אנחנו צריכים להתחבר למה שהתאגיד עשה, שהיה מוכן לשלם על הדבר הזה ולבנות משהו שהוא ברמה של סרט דוקו, עם סטוריטלינג וסטוריבורד ותסריט וקריינות ועריכה וכן הלאה, עד שזה יעבור באוזן משניה לשניה ברמה שהמאזין יתרשם שזה ברמה מאוד גבוהה. הדבר הזה מצריך המון השקעה, מרמת הראיונות והמיקסים וכן הלאה. אנחנו לא מוותרים על אף שלב, ומשתדלים לעשות הכל ברמה הכי מקצועית. אנחנו עוברים על כל פרק עשר עד חמש עשרה פעם. 

"בכל מקרה, אחרי שהשתחררתי מהצבא קניתי ציוד של פודקאסט. לא עניין אותי לעשות סתם שיחה של שני אנשים שמדברים חצי שעה וזהו. ניסיתי לעשות את זה, אבל בגלל שהיו לי סטנדרטים גבוהים, ראיתי שאני צריך ממש לעבוד בזה, ואף אחד הרי לא מימן לי את זה. הרגשתי שיש משהו שאני מאוד רוצה לעשות, והשקעתי בו המון לימוד עצמי, אבל זה נתקע שם. יום אחד השמעתי סקיצה של שלוש דקות לאותו מכר משותף והוא התלהב מאוד, אבל אמרתי לו שאני לא יכול להשקיע בזה, כי זה ברמה של עבודה במשרה מלאה. המכר סיפר את זה למנדי, כששמע שהוא מחפש שותף. אגב, הפודקאסט הזה אף פעם לא יצא לפועל. הוא היה על הנושאים הכי עמוקים בתורת החסידות. אז אמרתי לעצמי: בוא ננסה להקליל, לקחת דברים ולעשות אותם מעניינים, שכל אחד יוכל להתחבר". 

איך פודקאסט נולד

תארו את התהליך שאתם עוברים, מהרגע שאתם בוחרים את הניגון שעליו תרצו לעשות פרק. 

שמוליק: "זה מתחיל הרבה לפני זה. למשל, עכשיו העונה השניה התחילה בפגישה אצל הרב משה שילת, כשהצענו רעיונות לניגונים". 

מנדי: "סיעור המוחות מתחיל עוד ברעיונות של הניגונים, ברמת הכותרת של הניגון". 

שמוליק: "חשבנו על עונה. לקחנו את כל שבעים הניגונים של 'צמאה' ושמנו אותם בטבלת אקסל. התחלנו בצורה הכי מתמטית: לאיזה ניגון יש סיפור מובהק, לאיזה ניגון יש רק נושא וכן הלאה. איזה ניגון שמח, איזה שקט, מה מוכר ומה יותר אנונימי.

"קיבלנו הרבה תגובות באירועי 'צמאה'. הפידבק שאני הכי שמח ממנו הוא למשל בפרק על 'רחמנא', שיהודי בא ואומר לי, 'תשמע, הפכת לי את כל אלול, לי ולמשפחה שלי. חשבתי דבר אחד על אלול, ופתאום קיבלתי את הגישה של אלול חסידי'. דרך ניגון אחד הגענו ל'מלך בשדה', וכך במקום הנרטיב של אלול בו המלך רק רוצה להעניש אותך ובא אליך בדין – הכנסנו שמחה. זה הדבר! לקחת את התוכן הכי עמוק, ולהעביר אותו בצורה שאדם יכול לנסוע באוטו ולהגיד לעצמו – כיף לי! אני לא בשיעור תורה, אני לא בהרצאה, פשוט כיף לי. ובסופו של דבר, האלול שלי שונה. 

"אחרי שיש לנו ניגון מסוים לפרק אנחנו עושים סיעור מוחות עם כל הצוות, וחושבים מה יכולה להיות התמה של הפרק. למשל, יש את מה שאמרתי לך על 'רחמנא', אבל יש אנשים שיותר נהנו מפרקים היסטוריים. לכן בעונה הבאה יהיו שני סוגי פרקים. יהיו פרקים יותר קונספטואליים, שמסתובבים סביב נושא, למרות שבוודאי יהיה סיפור לניגון ושיחה עם האמן. נניח, הפרק שעכשיו סיימנו לעבוד עליו הוא 'הנשמה יורדת'. הוא יסתובב סביב זעקת הנשמה, למה ירדה הנשמה למטה, ביחד עם שולי רנד בהתוועדות על ירידות ועליות".

מנדי: "אם ניקח למשל את הניגון הזה, 'הנשמה יורדת', ונפרוש את שלבי ההכנה שלו, אז ישבנו ופירקנו קודם כל את המילים של הניגון, להבין על מה בדיוק הוא מדבר. "הנשמה יורדת לתוך הגוף, וצועקת ווי ווי", ועונים לה: "ירידה זו צורך עליה עד שכל זה הוא כדאי". ניסינו להבין מה השאלה הזאת, מה הניגון הזה רוצה לבטא. הבנו שהשאלה הזאת היא שאלה קיומית. היא לא רק שאלה חסידית, שאדם שואל למה אני פה בעולם, אלא מהודו ועד כוש בן אדם שואל את עצמו למה אני פה בעולם. אחר כך בדקנו מאיפה הניגון הזה הגיע, מבחינה היסטורית. יש לי חלום אישי; מגיל שלוש עשרה או ארבע עשרה אני חוקר ניגונים חסידיים, שזה עולם שלם. מאיפה כל ניגון הגיע ולאן הוא הגיע, כך יש למשל ניגונים שנכנסו לזמר העברי המוקדם וכו'. הרבה מהדברים האלה גם נכנסים לפרק. מכאן אנחנו שואלים מה הדבר שהכי ייגע אצל המאזין".

יש פתיח, יש פרק

אתם ממש מהנדסים למאזין את החוויה. זה לא משהו שקורה מעצמו?!

שמוליק: "לפעמים מה שכתוב על הדף, בסטורי-בורד, ומה שקורה בפועל, שונה לגמרי. היו פעמים שיצאנו לדרך עם מחשבה שהפרק מדבר על משהו אחד, ומתוך התחקיר ובעיקר מתוך הראיונות ראינו שהסיפור הוא אחר. זה דוקו. אתה מדבר עם אדם ועם עוד אדם, ומתוך זה מתחיל להבין מה הסיפור של הניגון. הרגע הזה שבו אתה מפצח את החיבור בין הסיפור של הניגון לבין התמה שלו ולקשר שלו עם האמן המודרני, זה רגע הקסם. זה הרגע שבו קורה הפרק". 

מנדי: "אתן דוגמה מהניגון 'הושיעה את עמך'. במהלך ההקלטות דיברנו עם נאור כרמי, המפיק המוזיקלי של 'צמאה', וגילינו שבאותו יום שבו התחילו ההקלטות של הניגון הזה ל'צמאה' – הרב טוורסקי, המלחין של הניגון הזה, נפטר. זה לא משהו שידענו או שתכננו מראש".

ואז אתם בעצם לוקחים את הראיונות ומרכיבים דוקו ששוזר את כל הנקודות שהיו, במין מלאכת מחשבת של עריכה?

מנדי: "כן. זה החלק שלוקח הכי הרבה זמן. למרות שכל פרק הוא באורך של חצי שעה, העבודה יכולה להימשך כמה שבועות. לא ברצף, אבל בין שלבי התחקיר והעריכה, ואחר כך לעבור על זה להגהות וכן הלאה – זה שבועות במצטבר לפרק. זה לבנות בניין".

שמוליק: "העבודה הכי כיפית והכי קשה זה לעשות את הפתיח, דקה וחצי של שמע שמחברות בין הניגון והמרואיין המרכזי, או את משפט הפתיחה".

אנחנו בתרבות של כותרות, שבה הכותרת תחרוץ את גורלה של הכתבה או המייל, והפתיח יחרוץ את גורלו של הפרק. 

שמוליק: "אתה יכול להבין את זה ככותב. אני יושב בבית ועובד, וברגע שאני מגיע לפתיח טוב, שנשמע טוב בתוכנה, אני קופץ מהתרגשות ואומר לאשתי 'יש פרק!'. לפעמים היא אומרת לי, 'מה פרק, יש לך עוד חצי שעה לעבוד עליו'. ואני אומר לה, 'לא, יש פתיח טוב, אז יש פרק'".

מה הייתם מציעים לבן אדם שרוצה גם לפתוח פודקאסט?

מנדי: "'צמאה' זה אחריות, זו לא רק זכות אלא גם חובה מאוד גדולה. זה מותג מאוד נחשק. זה כמו לקחת את קוקה-קולה ולנסות לא להרוס אותה. אז אנחנו עם זכות מאוד גדולה וגם עם חובה מאוד גדולה. הדבר הכי חשוב עבור אדם שרוצה לעשות פודקאסט, חוץ מהעניין הכספי, זה התמדה. התמדה אינסופית. הפירות של פודקאסט הן כמו של עץ החרוב, שנוטעים אותו בשביל שבעים שנה". 

היו לכם פרקים שלא הצליחו לפני שזה התפוצץ?

מנדי: "לא, אצלנו זה היה צרות של עשירים. היו הרבה האזנות, עשרות אלפי האזנות. תחשוב שהיום אם מגיע מרצה מומחה לשכונה שלך, אתה יכול לשלם הרבה כסף כדי לשבת 40 דקות ולשמוע את אותו מומחה. אנחנו יצרנו מוצר שמגיע לאלפי אנשים, שצורכים אותו בחינם. מגיעים מרצים מהשורה הראשונה, אם אלה מרצים לחסידות, היסטוריונים, אנשי אקדמיה, אמנים, ומנהלים דיאלוג עם המאזין, בחינם. ההתמדה לא קשורה רק להאזנות, אלא לכך שזאת עבודה. כל פרק דורש עשרות אם לא מאות שעות של עבודה. צריכים לבנות כל קומה ואז לשבור אותה כדי שהקומה הבאה תהיה יותר חזקה. יש כאן קושיה ותירוץ, עד שמגיעים למבנה הסופי".

זה בעצם נכס רוחני נצחי. אם אדם מעביר שיעור, אחרי שהשיעור נגמר הוא מתפוגג, אבל אתם יוצרים משהו שימשיך להתקיים. 

מנדי: "יש פתגם שאומר שדבר שבדפוס הוא לדורות. ספר שנדפס – הוא נצחי. היום במציאות הווירטואלית זה נכון כפליים. מה שברשת הוא לעולם".

אני חלק ממשהו גדול

במובן מסוים, ב'כאן שיר' הצליחו ליצור לא רק הצצה אל מאחורי הקלעים, אלא זו גם הייתה הזדמנות להציץ אל חיי האומן: איך אדם מצליח ליצור מהחיים שלו אומנות, לצקת את הסבל שלו ליופי, ויש שם דברים מדהימים ממש; וגם, קשר לישראליות, סיפורה של הישראליות. תמיד יש שם מעברה או שירות בצה"ל, תמיד יש הֶקשר סמי-היסטורי שנותן לדברים את הממשות שלהם. 

כשאתם עושים את זה על ניגונים חסידיים, זה גם ניסיון להבין את חיי הנפש של האמן הצדיק, של האמן הפנימי, וגם לתת איזושהי הצצה לממשות של התופעה הזאת. לפעמים מרוב שאנחנו לומדים תורה, החסידות הופכת להיות איזושהי פילוסופיה – גם אם היא פילוסופיית-חיים. אנחנו שוכחים שהחסידות היא אמת היסטורית, שהיא פילוסופיה שאנשים באמת חיו לפיה ושילמו עליה מחירים מאוד כבדים.

מנדי: "אנחנו לא רוצים להישאר בפילוסופיה ובהיסטוריה. אנחנו רוצים שכל פרק יהיה כמה שיותר פרקטי לחיים שלנו. להראות איך אנחנו חלק מהסיפור הזה, איך כל אדם שמסתובב פה הוא חלק מהסיפור הזה. זה לא סתם ניגון חסידי בערבות אוקראינה. זאת תפיסת עולם".

מהו יעד קונקרטי שאתם מאחלים לעצמכם לשנה הבאה, שמבחינתכם ייחשב להצלחה?

שמוליק: "אם נצליח לגעת בקשת הרגשות שמרוממים את האדם בעבודת ה' שלו, שזה שמחה, כיסופים, צימאון, ולהביא אותו להתעוררות, זאת תהיה הצלחה. אלו התגובות שאני מקבל שגורמות לי להרגיש שאנחנו לא רק יוצרים תוכן טוב; אנחנו יוצרים תוכן יהודי חסידי שנוגע לאנשים בנקודת לבם". 

מנדי: "הייתי רוצה שבן אדם יצא מפרק ויגיד, 'אה, הבנתי'. זה קשור אליי. אני חלק ממשהו גדול. אני בעצמי חלק מהסיפור, עליי בעצמי יש את האחריות: אם אני במצב של עצבות, להפוך אותו למצב של שמחה. אם אני באיזושהי מציאות שלילית, למצוא את הטוב שבסיטואציה". 

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן