בס"ד

יום שישי, 12 אפריל, 2024
הכי עדכני
וישב – בית הספר לסוסים

וישב – בית הספר לסוסים

וגם הנשמות קודם בואם לעולם הזה נקראים גם כן עומדים… רק אחרי ירידת הנשמות לעולם הזה בהתלבשותן בגוף ונפש הבהמית נקראים מהלכים. והנה נודע כי תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז לא ירדה בשביל עצמה כי הנשמה אין צריכה תיקון לעצמה, אלא עיקר ירידתה להתלבש בנפש הבהמית כדי להיות בחינת אתכפייא ואתהפכא בנפש הבהמית עד שלא יהיה לה כי אם רצון אחד לאביה שבשמים… שהסוס בטל לגבי רוכבו, שבלתי הרוכב אין מעלת הסוס כלום, אבל כשיש רוכב עליו ניכר מעלת הסוס ביותר שיכול לרוץ למקום שאין הרוכב יכול לילך מצד עצמו. וכך בחינת נפש הבהמית מצד עצמה היא מקושרת למטה אבל כשרוכב עליה הנפש האלוקית המתלבשת בה הנה זאת תהיה העלאת הנפש הבהמית ביתר שאת וביתר עז במסירות נפש ממש.

[תורה אור פרשת וישב, ד"ה כה אמר ה', בראשית ל, ע"א]

בני אדם ומלאכים – מהלכים ועומדים

לפני ירידתה של הנשמה לגוף היא הוויה מושלמת כמו מלאך, אבל גם הוויה בלתי משתנה ובלתי מתפתחת, שאינה יכולה ליצור דבר ועומדת במקומה – כמו מלאך.

מלאך יכול להיות יצור רב־רושם בעוצמתו או בגודלו, אבל בסופו של דבר מדובר על כלי ומכשיר שנברא לצורך ולתכלית מסוימת, ולכן אפשר לחשוב על המלאך כעל יצור דומם. המלאך הוא שליח שנברא לפעולה מסוימת ומוגדרת, ולכן הוא לא יכול לשנות את הגדרות הפעולה שלו, ולמעשה מוגבל בתוך ההגדרה של השליחות שלשמה נברא, ומבחינה זו כל המלאכים הם "עומדים" [לפי זכריה ג, ז] – יצורים סטטיים שלא מסוגלים לשנות את הגבולות שבתוכם הם פועלים. מלאך לא נולד מלאך קטן, ההולך וגדל ונעשה יותר חכם אחרי כך וכך שנים, אלא נשאר תמיד כפי שהיה בהווייתו הראשונה. גם הנשמה לפני היותה בגוף היא יצור העומד במקומו. היא מצויה בדרגת מציאות גבוהה ועליונה אפילו מזו של המלאך, ותופסת את המהות הפנימית של ההוויה ושל האלוקות, אבל בכל זאת היא הוויה סטטית שאינה פועלת על המציאות.

רק כשהנשמה יורדת לעולם ונכנסת לגוף ולנפש הבהמית היא נעשית יצור "מהלך" – יצור דינמי, שמסוגל להשתנות, לפתח וליצור, ולא מוגבל בתחומו. הנשמה לבדה אינה מסוגלת להזיז כלום, אבל הנשמה בגוף מסוגלת לא רק להזיז את המציאות שלמטה, אלא גם להשפיע מלמטה על כל המציאות, ואפילו על המלאכים הדוממים. לפי המדרש, המלאכים לא יכולים לומר קדושה עד שהם שומעים קדושה מפי ישראל, וזה לא מפני שהם מנומסים, אלא מפני שהמלאך הוא לא אוריגינלי, הוא לא יכול ליצור שום דבר והוא לא יכול לשנות את עצמו, כמו שאבן לא יכולה לשנות את עצמה ממקום למקום, ולכן הוא נשאר במקומו. מתי המלאך מעופף? רק כשישראל אומרים קדושה למטה, אז המלאכים אומרים קדושה למעלה. המלאך מעופף רק כשאנחנו משאילים לו כנפים, וכשאנחנו לא נמצאים, הוא לא יכול לעופף.

ירידת הנשמה לגוף – הרוכב והסוס

לשם מה יורדת הנשמה לגוף? התפקיד של האדם במציאות הוא להיות הכוח הפועל, וכדי שהוא יצליח צריך שיהיה לו מכשיר לפעול בעזרתו: הגוף והנפש הבהמית. על ידי הנפש הבהמית אדם יכול להיות הקטליזטור של המציאות, זה שיוצר את השינויים בכל המציאות. הנפש הבהמית הופכת את הנשמה מיצור סטטי ליצור דינמי, מפני שהיא מאפשרת לנשמה לפעול במקומות שמצד עצמה היא לא יכולה לפעול בהם, והשילוב של הנשמה והנפש הבהמית הפועלת דרך הגוף יכול לחולל שינויים בכל הקצוות של המציאות.

מבחינה זו הנפש הבהמית היא כמו סוס: נפש לא מאומנת ולא מאולפת, שחיה את מציאות החיים שלה כמו בעל חיים שלא יודע מהי תכלית חייו. הסוס יכול לרוץ לכל מקום, אבל הריצה שלו היא לא משמעותית, כל עוד היא לא נעשית לשם איזו מטרה. רק הרוכב שבעצמו אינו מסוגל לרוץ כמו סוס, יכול לתת משמעות לסוס, כאשר הוא הוא קובע לסוס להיכן צריך ואפשר להגיע. הרוכב לא רק מכוון את הסוס אלא גם מסוגל לנצל את הכוחות של הסוס, ולהגיע למקום שאליו לעולם לא היה מגיע בלי הסוס.

חינוך הנפש הבהמית

הנפש הבהמית היא לא נפש של בהמה אלא נפש של אדם, ולכן היא מסוגלת ללמוד, אך היא צריכה חינוך כדי לשנות את עולם המושגים שלה. חלק מן התפקיד של הנשמה הוא לחנך את הנפש הבהמית דרגה אחרי דרגה: בדרגה היסודית הנשמה כופה את הנפש הבהמית להסכים או לכל הפחות שלא להפריע לעשיית הטוב. ובדרגות גבוהות יותר, הנפש הבהמית לא רק פועלת כפי שאומרים לה, אלא לומדת לחוות את המציאות בדרך קרובה לדרך שהנשמה חווה את המציאות.

הנפש הבהמית אמנם חשה את העולם על כל מופעיו, אך כל המושגים שלה שאובים מתוך מציאות העולם שלנו. כשהנשמה מנסה ללמד את הנפש הבהמית היא דומה בעניין זה למי שמספר לחברו שהמציאות איננה כמו שאתה מתאר לעצמך, ויש מציאות אחרת. זה לא רק להאמין על סיפור שמתרחש בקצה האחר של העולם, אלא להאמין כי המציאות שאני רואה אותה היא לא המציאות השלמה, וזה דבר מאוד מסובך, ולכן נדרשת עבודה פנימית של שתי הנפשות עד שהן מגיעות למדרגה של חוויה משותפת של אלוקות.

כדי להגיע למצב כזה שאדם רואה את המציאות של העולם ככיסוי בלבד למהות האלוקית, וכדי שאותן התשוקות שיש לנפש הבהמית יתעוררו כלפי הדבר האלוקי, הנשמה האלוקית שיש לה היכרות ראשונית ובלתי אמצעית עם האלוקות צריכה לספר לנפש הבהמית, שכל המציאות שאנחנו רואים היא לא כל המציאות אלא רק מציאות ראשונית, השלכה או צל של מציאות יותר גבוהה. ברגע שהנפש הבהמית מגיעה לנקודה הזו, לא רק בגדר של שמיעת האוזן אלא בגדר של הבנה אמיתית, מערכת החישובים והחשבונות שלה נעשית הרבה יותר מורכבת והרבה יותר פתוחה לדברים אחרים, היא הולכת ונפתחת עד שהיא בעצמה משיגה דברים שלא שייכים למהותה. וזה למעשה חלק מהתהליכים של מה שקוראים חינוך.

שורש הנפש הבהמית

הנפש הבהמית מתעוררת על ידי שאני מדבר אליה בשפתה, ומנסה לחתור לשורש שלה. בשורשה, הנפש הבהמית היא גם כן הוויה רוחנית, ולכן היא קולטת בדרגה מסוימת ובדרך משלה את הרשמים של האלוקות. תהליך דומה נמצא בכל שיטה אנליטית: ברפואה, למחלה יש סימפטומים, ואני מנסה להבין מהם את השורש ואת סיבת המחלה. ובפסיכואנליזה אני מסתכל על הנפש, וכדי לפתור את הקומפלקס הנפשי, אני מנסה לחתור לשורשו, להגיע לסיפורי הבסיס ולמה שקרה בעצם בהתחלה, ולהזכיר לאדם, כך וכך היה בהתחלה, ועל ידי זה אני פותר את הסבך.

הנחת המציאות של הנפש הבהמית היא שהעולם הביולוגי הוא מרחב החיים, והחיוניות הגשמית והחושית היא עיקר חוויית המציאות. מה שעושה הנפש האלוקית הוא לחשוף לנפש הבהמית כי הרציות הללו בעצמן נובעות מרוחניות, ועל ידי זה לקלף את הקליפה של מושא התאווה הגשמי, ולהכווין את הנפש הבהמית לעבר מציאות עמוקה או גבוהה יותר מזו שהיא רגילה בה.

הנפש הבהמית לומדת על האלוקות באותה דרך בה מחנכים אדם בתוך תרבות להכיר בערכים רוחניים מסוימים. בתוך כל חברה מטפחים ערכים מסוימים שהם יותר משוכללים מרק ערך חומרי או ערך חושני. גם תאווה לכסף, כבוד או מעמד היא בעצם תאווה מופשטת, ומה שאנשים רוצים וחפצים, הוא לא רק דברים שניתנים לתפיסה חושנית אלא את מה שמעבר לחושני. הנפש הבהמית יכולה לעבור תהליך של חינוך, ובסופו של דבר אפילו להזדהות עם תפיסת המציאות של הנשמה.

כשמנסים לבקע אטומים, אני משתמש בחומר שקיים, אלא שאני משחרר אותו מתוך הקליפה והעטיפה שלו, ומגלה את כל הכוח הגנוז שישנו בתוך הדבר הזה, וכשאני מגלה, אני מוציא את כל האנרגיה שיש בחתיכת חומר אחת. התהליך של שחרור האנרגיה שכלואה בתוך החומר יוצר דברים שאין בשום מקום אחר בתוך המציאות, ובאופן דומה, על ידי האנרגיה של הנשמה אפשר להמיר את החומר העוטף את הנפש הבהמית לאנרגיה שאין מסוגה בשום מקום מלבד בעולם שלנו.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן