"כי השמחה היא גילוי ההעלם, לכן נמשך דווקא מבחינת בינה, שהוא כשמבין ומשיג תעלומות חכמה שנמשך בגילוי בהבנה והשגה ממש שמשיג אותו בטוב, אז יהיה השמחה. מה שאין כן כשעדיין אינו משיג הדבר בהשגה היטב, רק הוא עדיין נעלם בכוח חוכמתו ואינו בגילוי אצלו ממש, לא יקבל עונג ושמחה כלל… וזהו גם כן בחינת יין הגשמי שגורם גם כן השמחה וגילוי ההעלם" [ליקוטי תורה ד"ה ושאבתם מים בששון, דרושים לסוכות ולשמיני עצרת]
שמחה, אושר, צחוק
איך אני מגדיר שמחה? יש כמה וכמה ספרים שמנסים להסביר בכל מיני דרכים מדוע אנשים צוחקים, מה מצחיק בבדיחה ומה מבטא את הצחוק, אבל יש שאלה הרבה יותר כללית: מה עניינה ומהותה של שמחה?
כשאדם מרגיש שמח או עצוב – מן הסתם אין צורך לספר לו אם הוא שמח או עצוב, משום שהוא מרגיש את זה מתוך עצמו. לגבי אושר, העניין יותר מורכב וקשה להגדרה, ולא ברור בכלל אם אדם יודע מתי הוא מאושר. הרבה פעמים אנשים תופסים את האושר רק במבט לאחור. אדם מסתכל על איזשהו זמן בעבר, ומחליט שזה היה זמן מאושר, אבל בו בזמן הוא לא חשב על כך. אולי חלק מהעניין של תחושות האושר הוא שאדם לא כל כך מודע אליהן. האושר איננו תחושה גלויה כמו השמחה שהיא רגש הרבה יותר בהיר – ואדם יודע לומר אם הוא שרוי בשמחה או לא בשמחה.
השמחה אינה קשורה גם למצבו האובייקטיבי של האדם. אדם יכול להיות במצב בכלל לא סימפטי מבחינה אובייקטיבית אבל עדיין תהיה לו שמחה, ואדם יכול להיות במצב שאין לו שום סיבה מיוחדת להצטער והוא עדיין ישרה בעצב. לפעמים אנשים חולמים על משהו ואומרים לעצמם: כשיקרה מה שאני חולם עליו אהיה כולי מלא שמחה, ולא פעם קורה שהחלומות הללו מתגשמים, ואז האדם מגלה שהוא לא נעשה יותר שמח ממה שהוא היה קודם לכן. השמחה הייתה תופעה של רגע אחד, ואחרי זה החיים חוזרים למסלול הרגיל. לעומת זאת, יש אנשים שנמצאים בכל מיני מצבים קשים, אבל הם עדיין שמחים. מישהו אמר פעם שלחיות תחת המשטר הסובייטי גרם לו להיות בשמחה קבועה. מדוע? מפני שכשמישהו דופק לי בדלת בשעה שש בבוקר, וכשאני פותח את הדלת מתברר שזה החלבן ולא המשטרה – אני שמח; אני מגיע לעבודה, ואף אחד לא החליט לפטר אותי – אני שמח; פגשתי את הממונה עליי, ולא שלחו אותי לסיביר – אני שמח; וכך יש לי עולם מלא שמחה. לעומת זאת, מתי יש לאנשים במערב הזדמנות לשמוח?!
יש תופעות פיזיולוגיות ונפשיות שיש בהן איזושהי התפרקות, אבל ההתפרקות לא תמיד קשורה לשמחה. אני לא מדבר רק על החלק הפיזיקלי, אלא גם על החלק האמוציונאלי. דוגמה לכך היא תחושתו של מי ששומע בדיחה וצוחק. בדרך כלל, בדיחה טובה לא יוצרת תחושה של שמחה, אלא איזושהי התפרצות. הדברים שיוצרים תחושה של שמחה בנויים דווקא על משהו שיש לו יותר מרחב ומקום להתפשט בו ולהתייחס אליו. לעומת זאת, בבדיחה בדרך כלל אין לי את המרחב הזה, מפני שלרוב היא בנויה על איזו פואנטה שהיא הקצה שלה.
המובן המדויק של המילה הומור, אגב, הרבה יותר קשור לשמחה מאשר לבדיחה: בדיחה יכולה להיות מרה, כואבת ומצחיקה – אבל לא משמחת. הבדיחה עומדת על המומנט של ההפתעה. בבת אחת אני רואה משהו שמדהים אותי ומפתיע אותי – אבל זה לא יוצר שמחה. רק כשיש דבר שאני יכול לעמוד ולהתבונן בו, להריח אותו או לטעום אותו למשך זמן, יש לו גם את האפשרות של השמחה. שמחה בנויה על כך שאני יכול במידה מסוימת לחשוב או להרגיש את העניין לא כחוויה חד פעמית, אלא כחוויה שאני יכול להבין ולהתייחס אליה.
שמחת הגילוי
ההגדרה של אדמו"ר הזקן לשמחה היא "גילוי ההעלם". כאשר דבר יוצא מן ההעלם ובא לידי גילוי, ההתגלות יוצרת תחושה של שמחה. הדוגמה הקלאסית לכך היא שמחה מהישג אינטלקטואלי. כאשר אני רק נתקל ברעיון, אבל עדיין לא קלטתי את הדבר והוא עוד לא ברור לי – באותה שעה יש ייסורים מסוימים של המחשבה המתלבטת, ולכן אין שמחה. האדם נמצא בשוליים של רעיון, והוא כבר קלט משהו, אך זה עדיין רק זנב של מחשבה, דבר שאינו לגמרי בהיר לו. רק ברגע שהתמונה השכלית מתגלה בצורה שלמה יותר ונעשית בהירה יותר, נולדת עמה גם תחושה של שמחה.
לכאורה, זה תיאור של תחום אינטלקטואלי – כאשר אדם יושב וחושב על בעיה מסובכת ואומר 'מצאתי' – אבל זה לא קשור דווקא לניתוח מושכל והגיוני, ואפשר לראות תופעה דומה גם בדרגה פשוטה מאוד של הבנה: אם מסתכלים בתינוקות קטנים, רואים איך שהם יוצרים לעצמם עולם של אושר כשמישהו מתחבא ומתגלה, ובכל פעם שהוא מתגלה – התינוק עומד וצוחק בשמחה גדולה. ילדים קטנים מתמלאים בשמחה כשהם מגלים שלמישהו יש אף או עיניים, וילד קטן שמתחיל ללמוד לקרוא שמח כשהוא מצליח להתגבר על קריאה של עוד מילה אחת. אנחנו מרגישים את החוויה הזו של ההתגלות בשלבי הילדות המוקדמת: מגלים שיש שמים, יש ים, יש משהו רטוב, יש משהו יבש, אפשר ללכת ולקפוץ.
כשאדם נמצא במתח כזה עם נושא מסוים שהוא מעיין בו, ברגע שבעיה נפתרת ונעשית לדבר שאפשר לראותו – יש גם שמחה. אפשר לומר כי כשמתגלה מרחב חדש של הכרה נולדת גם תחושה של שמחה. כדי שמושא השמחה יוכל ליצור מתוכו את תחושת השמחה, הוא צריך להיות דבר כזה שיש לו מרחב התייחסות – שאני יכול להתייחס אליו ולהפנים אותו. אם מדובר על רעיונות כבירים ומסובכים – לא תהיה לי שמחה מהם כל עוד הם נסתרים מבינתי. גם אם אני מבין מיד, והדבר מתפוגג אחרי זמן, ואין לי יותר יחס כלפיו – השמחה פוסקת. התחושה של שמחה בנויה על בינה, ולכן קשורה לנושא שאני יכול להתייחס אליו לא במשך שבריר שנייה, אלא נושא שאפשר לשבת ולפתח אותו במשך זמן מסוים, ואז נוצרת תחושה שהיא מעבר להתפרצות קצרה של רגש הפתעה או עונג.
כשאני מגיע לאיזשהו מצב של שחרור, יש לי התגלות מחודשת של דברים שכרגיל הם פשוט נמצאים. אני מסתכל בהם ופתאום המציאות שלהם מקבלת משמעות. במצב הנורמלי שלנו אנו חשים את הדברים הרגילים רק אחרי העדר. ההרגל מרגיל אותי לדברים מסוימים, ולכן אני כבר לא שמח בהם. מי שמח בזה שהוא יודע ללכת שלושה צעדים? שלושה אנשים שצריכים לשמוח מזה: ילד קטן שלומד ללכת, איש שהיה חולה ולא היה יכול לזוז מהמיטה ועכשיו הוא צועד לבד, ומי שאומר את ברכות השחר בכוונה ומתכוון לברכה: "המכין מצעדי גבר".
אם המתפלל היה בכוונת הלב, הוא היה שם לב שבברכות השחר הוא מברך על שהוא פותח את העיניים ורואה, שוכב במיטה ויכול לקום, שהוא שם רגליים על הארץ ויש לו על מה לעמוד, שהוא יכול ללכת, ועל כך שיש לו נעליים, חגורה ובגדים. כל הדברים שמברכים עליהם הם מושאים של שמחה, אבל הבעיה היא שאני מתרגל אליהם ועובר הלאה לעניינים אחרים. כשאנשים גדלים הם כבר לוקחים דברים כמונחים, אבל זו בדיוק התופעה שעליה מברכים: משהו נגלה לפני ואני נהנה מן הגילוי.
מספרים שפעם בא חסיד לאחד האדמו"רים הגדולים, בעל "חידושי הרי"ם", והוא בכה ואמר לו שהוא אביון ולא פעם הוא רעב. אז הוא אמר לו: תראה, אתה צריך להביא בחשבון שכבר עכשיו יש לך דבר שהוא שווה־ערך לכמה אלפי רובלים. הנה, פלונית, הגבירה הגדולה של פולניה, נסעה לרופאים בחוץ לארץ מפני שהיא לא הייתה רעבה – היא איבדה את התיאבון שלה, והיא נסעה ושילמה הרבה כסף כדי שיהיה לה תיאבון. לך יש תיאבון, אז מה אתה רוצה?!
שמחה ביין
מדוע יין משמח? לפי ההגדרה של "גילוי ההעלם", השמחה של היין קשורה לכך שיין מוציא וחושף סוד – "נכנס יין יצא סוד" [סנהדרין לח, א]. היין נועד לגלות את הדברים שבפנים, והתחושה של היציאה וההתגלות שנעשית על ידי היין יוצרת את השמחה. השמחה של היין היא לא בהכרח מעניין מסוים, אלא מהתגלות הלב, והיין משמש כמכשיר גשמי ליציאה של איזה סוד. לשמחת היין אין שום קשר למהות של הסוד שהתגלה – הסוד הזה יכול להיות סוד קטן מאוד, אבל עצם ההתגלות, עצם התחושה הזו של הראיה המחודשת – היא זו שעושה את עניין השמחה.
הרעיון של חומר משמח שכיח בכל תרבות אנושית – בין אם מדובר ביין עצמו, ובין אם בחומר דומה לו הגורם לשמחה. מה יש באלכוהול שגורם לשמחה? מבחינה פיזיולוגית, יש חומרים מעוררים ויש חומרים מדכאים, אבל שמחה כשלעצמה אינה זהה לעוררות: אדם יכול להיות בעוררות גבוהה מאוד ולא להיות בשמחה; אנשים שנמצאים באימת מוות נמצאים לפעמים בעוררות גבוהה מאוד, אבל זו לא עוררות שיוצרת שמחה. יש מצבים שבהם אנשים נמצאים בחדות של חושים ושל בהירות ראייה והשגה יוצאים מן הכלל בתוך מצבים של אימה ושל חרדה. האדם נמצא בעוררות – אבל הוא לא שמח. זה נכון גם ביחס לחומרים מדכאים – העובדה שחומר מסוים מדכא פעילות אינה בהכרח יוצרת הרגשה של עצבות או של דכדוך.
אלכוהול עובד יותר בתור מדכא מאשר בתור מעורר. האלכוהול משבש פעילות מוחית רגילה, ולכן גם את חלק מן המעצורים שיש לנו על ההתנהגות. הדבר הזה כשלעצמו לא יוצר שמחה, מפני שאין לנו אמצעי כימי לשמחה, אלא מאחר שיש לנו חומרים שפועלים על איזשהו סף וגבול, אפשר להגדיר בעזרת האלכוהול את הגבול מחדש. תופעת השמחה מתרחשת כאשר בתוך האדם מתגלים דברים שכרגיל לא נמצאים בגילוי, כמו צד שהוא לא מודע לו או שהוא לא חי אותו ולא חושב עליו תמיד, וכשהצד הזה מתגלה לפניו, הוא נמצא במצב רוח לגמרי אחר.
חשבו על אדם שיושב לו באי בודד וככה חי את חייו. כשהוא יראה פרצוף אנושי לא יהיה לו אכפת מי זה, הוא לא שואל מיהו האיש הזה, אלא שמח מעצם העובדה שיש עוד פרצוף אנושי, על כך שהוא לא לבד. כאשר אני חי בתוך כל מערך החיים הרגילים, השמחה על כך שיש עוד פרצוף אנושי לא נמצאת אצלי בגילוי. ברגע שירדו כך וכך מעצורים שנבנים מתוך הרגל וניסיון, מתוך זהירות, מתוך נימוס, מתוך עולם שלם של מעצורים שעוצרים אותי מלהנות מהמציאות של אדם או דבר אחר, אז תהיה לי את האפשרות לשמוח. בתוך החיים, אני לא מתפעל מזה שיש עוד פרצוף אנושי, מפני שיש הרבה אנשים בעולם. בשביל להתפעל מזה, אני יושב ושותה כמה כוסות, ואז אני מתחיל להרגיש התייחסות אישית ופרטית לאיש הזה ולמעלות שלו; אני מסתכל ואומר: תראו, לאיש הזה יש אף – כמה זה משמח!
מתי אני מרגיש את תחושת ההתגלות? או אחרי תחושה של העדר – אחרי שהדבר היה חסר לי אני שמח בו שמחה גדולה ויתירה, או כשאני נמצא תחת ממריץ כימי, אבל השמחה שלי איננה תלויה בהם, אלא מגילוי דבר שנראה פשוט אך איננו מובן מאליו. כדי להיות שמח אין צורך שאדם יהיה שיכור כל חייו – זו בוודאי לא מעלה של אף אחד – אלא ללמוד לגלות מחדש את ההנאה ואת הטוב שיש במציאות העולם.
בעריכת אוריאל סגל
הקטעים באדיבות ישיבת תקוע ומרכז שטיינזלץ
