הרי יצחק הבין שהוא עשו, ואיך היה חשוב בעיניו כל כך. גם אינו מובן איך היה עשו בעיני יצחק, כי פעם אמר הכתוב "כי ציד בפיו", שהיה מרמהו בשאלות איך מעשרין את התבן, ופעם אמר הכתוב "הקל קול יעקב", וידע שעשו אין שם שמיים שגור בפיו… שמצד בחינת המקיף עשו שואל איך מעשרין את התבן, ומצד הפנימיות אין שם שמיים שגור בפיו… והיה רוצה יצחק להוציא ממנו בעצמו שלא על ידי יעקב, שיהיה התגלות האורות העליונים בעשו עצמו, כי הרי לברר הטוב מן הרע, צריך להאיר שם אור רב. כמו שאנו רואים על דרך משל, כשהשמש זורח על הארץ כחום היום, שואב לחלוחית הארץ. וכן בנר לפני האבוקה הגדולה שואבת אור הנראות, כך על ידי הארה עליונה שואב כל הניצוצין שנפלו למטה… אך מכל מקום טעה בזה, שאין עשו כדאי בבחינה זו כי אם על ידי יעקב.
[תורה אור, פרשת תולדות ד"ה ראה ריח בני, כ, ע"ב].
כיצד לתקן
כשיצחק אמר "ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ", הוא חשב שהוא מברך את עשו. אבל הוא טעה: אי אפשר לברך ולתקן את עשו בפני עצמו. התיקון של עשו נעשה רק דרך יעקב. כל הנשמות שהיו מצאצאי עשו – רבי מאיר, אונקלוס הגר, שמעיה ואבטליון, ועובדיה הגר – אינן נעשות מתוקנות אלא כשהן מתגיירות ונעשות לחלק מבית יעקב.
יצחק רצה לתקן את עשו, וחשב שהדרך לעשות זאת היא לתת לעשו כוח של ברכה; הארה רוחנית מלמעלה, שתעשה אותו חלק מן הקדושה. הרצון של יצחק מזכיר את השאלה שמעסיקה הרבה אנשים – כיצד למתק את הרע בשורש? האם אפשר לשנות את הרע במדרגה שהרע נמצא בה? האם ריבוי האור מסוגל להעלות את האדם כפי שהוא?
בשאלה הזו יש עומק רב, ואנשים רבים עסקו בה לא רק כשאלה תיאורטית אלא גם כשאלה מעשית: האם אפשר לתקן מציאות בלי להכניסה למסגרת של קדושה? האם יכול להיות תיקון לדבר בפני עצמו? אנשים ברוסיה ובאירופה חשבו שבסוציאליזם ואפילו בקומוניזם יש תיקון מהסוג הזה. רבים מהאנשים הללו היו אידיאליסטים, הם נכנסו לתוך העניין של הסוציאליזם מתוך הרגשה של תיקון.
הייתה אישה יהודיה בשם רוזה לוקסמבורג שנולדה בפולין ופעלה בגרמניה שהייתה קומוניסטית, ולבסוף נהרגה. מישהו כתב פעם שהוא הכיר אותה רק ממה שכתבה בעיתונות של המפלגה, וחשב שהיא לא נשמעת כמו אדם אלא כמו חיה קומוניסטית, אבל כשקרא את המכתבים שלה מבית הסוהר, ראה שמדובר על אדם עם עדינות הנפש, יכולת הבנה וכישרון שירה. היא עשתה את הקומוניזם שלה כשהיא פועלת מתוך רגש לשם שמיים, אבל האם יש תיקון כזה? האם אפשר לתקן את האמצעים הפסולים? האם אפשר לקחת את הכוח של עשו שיהיה בקדושה? האם אפשר לעשות "קומוניזם בקדושה"?
התיקון של עשו
הדרך של יעקב היא דרך של סדר, של הבחנה ובירור בין דברים שונים, ומאוחר יותר הדרך הזו הופכת לדרך של התורה. האם יכול להיות סדר שלא על פי דרך התורה? לגויים יש תורה של שבע מצוות בני נח, וכשגוי עוסק בתורה הוא נחשב כמי שעוסק במצוות, לכן זה עדיין סדר לפי התורה. השאלה היא האם יכולה להיות דרך של קדושה שמנותקת לגמרי מהתורה, מעין דת טבעית.
השאלה היא לא רק על סדר, אלא גם על התיקון של האדם – האם יש לאדם תיקון לפי המדרגה של עצמו. יש אנשים שאנחנו יודעים עליהם שהיו יוצאי דופן: אריסטו הגה תיאוריות בפיזיקה ובכימיה; מיכלאנג'לו היה אומן מוכשר ביותר; ניוטון היה משכיל ורחב-אופקים, וטולסטוי היה בעל ייסורים שעשה מלחמה ביצר הרע עד יומו האחרון, למרות שתמיד הפסיד. הם לא היו צדיקים, הם היו מוכשרים באופן חריג והם פעלו ושינו דברים בעולם. אפשר שלאדם יהיה כישרון מובהק וכוח יוצא דופן, אבל זה לא הופך את המהות שלו, קליפה מוכשרת היא עדיין קליפה. הקליפה יכולה להיות אינטליגנטית, השאלה היא האם יש אפשרות להמשיך את הכוח ואת הכישרון בכיוון ובנתיב מסוים, ואם אפשר לרתום את הכוח הזה לתיקון העולם.
יכול להיות שיהיה דבר שיש לו כוח ועוצמה אבל הוא שייך כולו לטומאה, וכל מה שעושה האדם יהיה משוייך בסופו של דבר לקליפה ולא לתוכן. לשיטתו של הרמב"ם, היצירה היא חלק מן החובה האנושית, והיא דבר חשוב כשלעצמו. אדם ששכלל את המחרשה תיקן דבר מסוים בעולם, אבל עדיין קיימת השאלה האם אפשר למצוא משמעות לשכלול הזה ביחס לתיקון העולם הכולל. התיקון המרכזי של העולם עשוי להיות בנתיב מסוים ומוגדר, ודברים אחרים, טובים ויפים ככל שיהיו, נעשים בלתי רלוונטיים לתיקון העולם. אם אני כותב שירה ברוסית כמו פושקין זה בוודאי מעלה, ואין שום צורך שאדם יכתוב בשגיאות, אבל זה עומד כדבר בפני עצמו, ולא תמיד זה נעשה רלוונטי לתיקון שלם של העולם.
השאלה עולה לגבי עשו – האם אפשר לתת לו השפעה שתביא אותו לתיקון מתוך עצמו, בלי לעבור דרך יעקב, בלי לעבור דרך העולם המסודר, לעלות ישר למעלה. במאמר הזה הוא אומר שאין לעשו תיקון שבקדושה, מפני שבפרקטיקה, בעולם שלנו, עשו הוא עשו. מבחינה תיאורטית יצחק חושב על רעיון שהוא על גבול האפשרי: אפשר שעשו באמת יתעלה. אלא שמבחינה פרקטית, בתוך המציאות הספציפית שלנו, עשו לא יכול להגיע לתיקון. המבנה של העולם לא מאפשר לתקן את עשו, מפני שהמבנה מכתיב סדר מוגדר, ולא כל סידור מצבים אקראי נעשה לאפשרות ממשית.
הטעות של יצחק
יצחק טעה מפני שאין תיקון לעשו. יש מהות של רע שאין לה תיקון אלא אם היא משנה את מהותה. התיקון הגמור של הניצוץ של עשו צריך לעבור דרך יעקב. אבל אם ממשיכים בדרכו של עשו מגיעים למבוי סתום. באבולוציה יש מינים כאלה, מין שלא מתקדם יותר גבוה, אלא מגיע למקום מסוים, נעצר ומתנוון.
יצחק חשב שאפשר לשנות את המהות של עשו בלי יעקב. יעקב מייצג תיקון לפי סדר, ובכל סדר יש מדרגות, שכן דברים לא עוברים בקפיצה ממדרגה למדרגה. אם רוצים לתקן בדרך אחרת של דילוג, צריך לדלג על מערכת שלמה, ושינוי כזה כרוך בתוספת הארה מלמעלה. יצחק חשב שאפשר להאיר את עשו עד שיעשה תשובה שלימה. תיקון כזה מתרחש לפעמים במאמץ של תשובה, אבל לרוב הוא נעשה בדיעבד לאחר שאדם עשה חטא, ואילו כאן יצחק רוצה לתקן את עשו כפי שהוא מבלי לשנות את מהותו.
אם הייתה לעשו התגלות ותוספת הארה מלמעלה, יכולים היו באופן עקרוני להתרחש שני דברים: עשו עשוי היה לנכס לעצמו את הכוחות מההארה, ולהיעשות לאדם עוד יותר גרוע, לעוד יותר 'עשוי'. או שההארה תעבוד, ועשו יעלם בכלל, ולא יהיה כאן תיקון של עשו אלא מחיקה וביטול המהות שלו – הוא לא יהיה יותר עשיו. כדי שעשו יישאר ומעשיו יתבררו כחלק מהקדושה, יש צורך בדרך של יעקב. הסיבה שעשו לא יכול לקבל את המהות של התיקון היא מפני שאם אני עושה לו תיקון אני שובר את המהות שלו. אם אני לוקח הר וחופר בו עד דק הוא מפסיק להיות הר. לכן התיקון של עשו הוא רק בדרכו של יעקב.
יצחק מבין לאחר שהוא מברך את יעקב שזו הדרך הנכונה, ולכן כשהוא מברך את עשו, הוא מאשרר מחדש את ברכת יעקב. למה מלכתחילה יצחק לא רצה לברך את יעקב? יעקב הוא בחור טוב, יושב אוהלים, אבל יצחק לא ידע אם הוא לא עובר עבירות מפני שהוא צדיק או מפני שהוא בטלן ואין לו שום כישרון לזה, אולי הוא לא גונב לא מפני שהוא לא רוצה אלא מפני שהוא לא יכול, משום שיש לו שתי ידיים שמאליות. רק אחרי שיעקב גנב את הברכה ועשו מספר ליצחק מי הוא יעקב, ושיעקב כבר רימה אותו, יצחק מבין שאם יעקב יכול לרמות ובכל זאת בוחר להיות צדיק, אז בעצם יש כאן את מה שהוא חיפש והתיקון של עשו יכול להיעשות דרך יעקב.
[בעריכת אוריאל סגל]
הקטעים באדיבות ישיבת תקוע ומרכז שטיינזלץ
לוגואים
