בשיחות מהרבי זי"ע מובאים שני פתגמים יסודיים בנוגע ל"שבת בראשית". הראשון מפורסם יותר: "כשם שמתייצבים ונעמדים בשבת בראשית – כך מעמידים את כל השנה". דורשים מאיתנו יציבות בעבודת ה'. דבר שלא תמיד יש לנו, כי יציבות היא לא דבר קל. אך לפעמים יציבות בדבר אחד, ולו הקטן ביותר, יכולה לפעול יציבות וחוזק בכל היום. למשל, מי שמחליט שלא יתפלל שחרית בלי שיישב עם עצמו כמה דקות להתבונן על מה ולמה בא לעולם הזה, ומה תפקידו כאן בכלל ובפרט ביום שמתחיל עכשיו – אם יעשה כך יום יום בלי ויתורים, תוכל פעולה זו לשנות את כל חייו, מאחר שהוא קובע לעצמו בראשית כל יום מה יהיו תפקידו ומטרתו במשך השעות הבאות.
אני יכול לספר מהיכרות אישית על מישהו שהחליט שלא משנה מה קורה, הוא מוכרח ללמוד מאמרי חסידות לפני התפילה. לחיזוק הדבר הוא קנס את עצמו שלא יאכל ארוחת בוקר אם לא ילמד, והקבלה החזיקה מעמד זמן ארוך, עד שהתחכם לאכול דייסה ולא ארוחה ממש במקרים שנפל בהחלטה… שמעתי מהרב יקותיאל פרקש בשם הרבי מתולדות אהרן זצ"ל, עצה לביצוע החלטות טובות – שיקנוס האדם את עצמו באם לא יקיים את מה שהחליט בדעתו לבצע. הרבי מתולדות אהרן עצמו היה לו מאוד קשה לכתת את רגליו לאסוף כסף לצדקה, והיה קונס את עצמו שאם יעבור על החלטה טובה שקיבל, יצא באותו יום לאסוף צדקה. אבל לא כדאי סתם לתת לעצמנו קנסות, וזה לא חלק הכרחי מקבלת החלטה טובה. רק כאשר ישנה החלטה ברורה ומעשית, ניתן לעשות כך לחיזוק הדבר ולביצועו בפועל.
הייתי אצל הרבי זי"ע ביחידות. היה זה בנסיעה לרבי בחודש תשרי. בסוף החודש, לפני שחזרנו לארץ, הרבי קיבל ליחידות גם בשעות היום ולא רק בלילה כרגיל, בשל העומס מהאורחים. היו אלו זמנים מיוחדים. היינו שואלים אז את הרבי על כל המצב בעבודת ה' בפרוטרוט, והרבי היה עונה על הכל.
שאלתי את הרבי על ההחלטות שלי שלא מחזיקות מעמד. והרבי ענה לי שהסיבה לכך היא שאני מקבל על עצמי קבלות גדולות מדי ולזמן ארוך מדי. אם אקבל דברים יותר מועטים ולזמן קצר, אחזיק מעמד. זכורני שליד הכולל בעיר העתיקה היה דוכן לממכר עיתונים. עיתון ומידע חדשותי היה אז דבר נחשב. לא היו מצויים חינמונים כבימינו… ולא הצלחתי להתאפק מלהסתכל בכותרות העיתונים לפחות. החלטתי שלמשך חודשיים לא אסתכל, ולא יותר. למעשה, יותר כבר לא שבתי לכך. כיוון שהקבלה הייתה לזמן קצר, היא החזיקה מעמד. אך אם מנסים ללכת על גדול, נופלים מהר יותר, כמו שאמר הרבי.
באותה הזדמנות שאלתי את הרבי גם על תפילה. חשתי שאם אני מתפלל מהר יותר, יש לי יותר חיות בתפילה, אך בתפילה באריכות ובהתבוננות אף שיש יותר כוונה, אבל החיות פוחתת. ושאלתי מה עדיף, חיות או כוונה. הרבי כלל לא התייחס לספק וענה לי – "הרי הרמב"ם מאריך כל כך בחשיבות תפילה בכוונה". כלומר, אין כאן מקום להסתפק, ובוודאי צריך להתפלל בהתבוננות ואריכות, וכל הנימוקים על חיות וכדומה הם תירוצים בעלמא.
עוד שאלתי על כך שבטבעי קשה לי להיות בשמחה. שמחה אינה קשורה לכך שיש חיוך על הפנים, אלו שני דברים. להיות בשמחה פנימית זו עבודה לא פשוטה. הרבי ענה על כל השאלות שכתבתי לפי הסדר, אך לשאלה זו לא התייחס, ודילג עליה.
ביחידויות הרבי לא הסתכל על פני השואל, גם בהתוועדויות הרבי לא היה מביט בפני הציבור, פניו היו מופנות לאיזו נקודה נעלמת אי שם. כאשר היחידות הייתה מסתיימת הרבי היה מרים את עיניו, וזה היה הסימן שהיחידות באה לסיומה. במקרה שלי הרבי הרים את עיניו, מבלי שיענה על השאלה שבנושא השמחה. פסעתי לאחוריי, וכשעמדתי כבר ליד הדלת הרבי קרא לעברי "שתהיה שמחת תורה". אינני יודע למה הרבי לא ענה על השאלה, אבל הבנתי שבמילים אלו הייתה טמונה התשובה. הרבי אמר בזאת, שההוראה בשבילי היא שאקבל שמחה על ידי לימוד התורה דווקא.
הפתגם השני על שבת בראשית הוא יותר מאתגר: "בשבת בראשית אנו צריכים לסדר ולארגן את האוצרות שקיבלנו בחודשי אלול ותשרי". זאת אומרת, שבחודשי אלול תשרי אנו אמורים לקבל בשק שלנו אוצרות רבים, ועכשיו, בשבת בראשית, עלינו לפתוח אותם ולארגן אותם לשימוש פעיל בכל השנה.
כשמתיישבים להתבונן בדבר, פתאום אנחנו קולטים שכלל לא בטוח שארזנו משהו בתיק במשך החודשים האלו. יתכן שבכלל המזוודה שלנו ריקה… ואולי אין לנו בכלל מזוודה. יתכן שאנו מסתובבים בלי תיק בכלל, לא הבאנו אפילו כלי בשביל לקבל. עלינו להדגיש שוודאי פעלנו הרבה בחודשים הנשגבים הללו, ולו בעצם קיום מצוות החגים. אנו יודעים שהאוצרות הללו קיימים. אבל לא ברור שאנו יודעים כיצד להגיע אליהם וכיצד להפיק מהם איזו נקודה שתתבצע בפועל בחיי היום יום.
אך לאמיתו של דבר לא יצאנו בידיים ריקות. ולמה?
אפשר להמשיל זאת לאדם היוצא לדרך. יש אחד שמתארגן בצורה מסודרת. כל קבוצת בגדים מונחת במקומה, וכל חפץ במקומו. אך יש כאלו שלא אורזים ושוכחים לארגן את עצמם, אבל יש להם אמא טובה. וגם אם הבן לא מתארגן, היא מסדרת ומכינה לו את המזוודה. נכון אמנם שהוא לא יודע היכן כל חפץ מונח ואולי הכל בלגן, אבל הוא יודע בבירור שיש לו את כל החפצים, שהרי אמא ארזה לו הכל!
גם לנו יש אמא טובה. משמיים נותנים לנו את הכוחות וההארות של הימים הקדושים. וכמו שמובא בחידושי הרי"ם שבחודש תשרי אנו כמו בידי אמא טובה. תוקעים לנו, רוחצים אותנו, ומכסים אותנו בצלו של הקב"ה. אבל יש בלגן במזוודה. מכיוון שלא אנו ארזנו, איננו יודעים היכן מונח כל דבר ואיך להגיע אליו. אבל עלינו לדעת שהכל ישנו. עלינו רק לחפש, ואם נחפש, נמצא ונוכל לארגן את המזוודה.
אגב, אחד הדברים שקיבלנו בתשרי הוא להכיר בכך שכל יהודי חשוב וחביב אצל אביו שבשמים, וכך עלינו גם כן לאהוב ולחבב כל יהודי. ובראש ובראשונה, לא צריך לחפש רחוק, אפשר לקיים זאת בבני הבית. לא רק לאהוב ולכבד בגלל המחויבויות המשפחתית, אלא משום שכל יהודי הוא חביב למעלה, שזה דבר אחר לגמרי. וגם את עצמנו צריך להחשיב, לא מצד מעלתנו על אחרים, אלא משום שגם אנו עצמנו חביבים למעלה. וכפי שרבי משה מרדכי מלעלוב היה מתבטא על עצמו, "גם אני יהודי". אז כן, גם אנחנו יהודים.
לחיים לחיים!
