לחיים!
בהקשר לעבודת ה' של נרות חנוכה, מציינים בחסידות שלושה פסוקים: "נר ה' נשמת אדם", "נר מצווה ותורה אור", וגם: "כי אתה תאיר נרי". מהו היחס בין הנרות הללו?
"נר ה' נשמת אדם", היא הנשמה, שתפקידה להתבונן בגדלות ה' ולהתעורר באהבת ובחדוות ה'. כל הרגשות הנובעים מכך שהאדם מתבונן, ואז היא מאירה. אם נתבונן בפנים של יהודי שעסוק במחשבות קדושות כגדולת ה', ומתפלל בהתלהבות – נראה פנים מאירות. מדוע? כי האור האלוקי של המחשבה ושל הרגש, מאיר בו. אם נסתכל על אדם אחר נראה שהוא חשוך. לא מאיר. הוא בקושי מחזיק לעצמו את החיים, הוא לא מאיר.
אבל יש פעמים שאדם רואה, שלמרות שהוא עשה מה שצריך, הוא ניסה להתפלל, הוא ניסה להתבונן, ניסה ללמוד חסידות שעוזרת להבין את הדברים האלה, ולמרות זאת הוא לא מרגיש את האור. מה הסוד בזה? הגוף מפריע. כי הנשמה היא נר, אבל הגוף עדיין רוצה את הדברים שלו. הגוף רוצה לאכול ולשתות ואת שאר ענייניו. הקדוש ברוך הוא צירף את הנשמה והגוף יחד, והם שותפים בעייתיים, כי הגוף כל הזמן מושך למקומות גופניים, והנשמה כוספת ומושכת לרוחניות, ופעם הגוף מתגבר ופעם הנשמה מתגברת. כאשר האדם רואה שזה לא הולך לו, פירוש הדבר שהגוף מפריע.
בסדר. אנו יודעים את הדיאגנוזה… אבל מה עושים עם זה?
אומר האדמו"ר הזקן: כאשר יהודי מגיע להכרה הזאת, שאינו יכול להתקרב לה' בגלל שהגוף מפריע, הוא מרגיש שאין לו ברירה והוא חייב להגיע לנרו של הקדוש ברוך הוא – כי אתה תאיר נרי ה'. ואיך הוא הנר של הקדוש ברוך הוא? על־ידי תורה ומצוות.
אז אם יהודי מתבונן ולומד ורוצה להגיע להאיר על־ידי האור של עצמו, לפעמים זה מצליח אך לפעמים הגוף לא הולך איתו יחד.
הקדוש ברוך הוא ברא גוף ונפש יחד, ואמר להם לעבוד יחד, אבל הם לא מסתדרים בטבעם יחד. הקדוש ברוך הוא אמר להם: תעשו קואליציה… אין ברירה. קואליציה היא שנותנים לכל אחד קצת, אבל בכל זאת יש את המפלגה השלטת. או שהמפלגה השלטת היא הנשמה, והגוף הוא ללא הרבה ברירות, כי באופוזיציה הוא לא רוצה להיות. או שהגוף הוא השליט, והוא נותן קצת, מדי פעם, גם לנשמה…
יהודי צריך להרגיש שהנשמה היא המפלגה השלטת. נכון, אמנם צריך לעשות קואליציה עם הגוף, ללכת לעבוד, ללכת להתפרנס, הוא דואג לאשה ולילדים שיהיה להם חיים טובים, אבל צריך לדעת שהעיקר זה הנשמה. אני השליט. אם אחד הוא לא אמור להיות השליט, והוא משתלט, אין ברירה – רק לתת לו סטירה ולפרק את הקואליציה.
היה מושג כזה אצל צדיקים שהיו עושים צומות. הרבי אומר שבדור הזה קשה מאוד לעשות צומות. מה זה צום? צום אומר לגוף, שאם תעז להמשיך להתחצף, אנחנו נוציא אותך לגמרי מהקואליציה. לא ניתן לך אפילו לאכול קצת. אז אין לו ברירה, הגוף חייב ללכת בתלם. הוא צריך לדעת שצריך לכבד את ראש הממשלה, וראש הממשלה הוא הנשמה.
אבל אם קרה שזה לא הלך, הגוף השתלט יתר על המידה. באופן רשמי הוא אומר: אני יודע שהעיקר זה הנשמה, אבל אתה יודע… כאן הגוף עושה קצת גניבה, ושם קצת גניבה. אז מה קורה? כאשר הנשמה באה לפעול את מה שהיא צריכה, הגוף לא נותן לה. עד כדי כך, שהוא נהיה בבחינת "בעל מום". ועל בעל מום כתוב "לא יקרב". הוא מנסה לעלות על המזבח, אבל זורקים אותו למטה. האדם לא מצליח להתקרב לקדושה. ואז העצה היחידה היא שיחשוב על המצב שלו ויעשה תשובה. והתוצאה מהתשובה תהיה שהוא יגיד לקדוש ברוך הוא – אני עם הנר של עצמי לא מסתדר, כי אתה ה' נרי. אתה תאיר לי. איך? על־ידי תורה ומצוות. זה בעצם התהליך.
שאלה: למה זה נשמע בדיעבד?
מתי הקדוש ברוך הוא מאיר? כאשר יהודי מרגיש שהוא אינו יכול להסתדר לבד. כל זמן שאדם חושב שהוא מסתדר לבד, אז זה כמו שרבינו יונה אומר, שמי שיש לו גאווה, אין לו סייעתא דשמיא, אין לו סיוע מלמעלה.
אם אדם יש לו גאווה, אומר הקדוש ברוך הוא: יש לך גאווה, תסתדר לבד. אני לא אעזור לך, בוא נראה אם אתה מסתדר לבד. ואז הוא רואה שהוא לא יכול. זה בדיוק מה שקורה. אדם שחושב שהולך לו טוב, מתחיל ללמוד חסידות, מתבונן, חושב חסידות, הוא יודע שלפי כל הנתונים הוא צריך עכשיו להתעורר. אבל מה מתחבא כאן בפנים? הוא בטוח שיש לו כוחות כמו שצריך. המצב הזה לא מזמין סיוע מלמעלה.
רק ברגע שזה לא הולך, והוא יודע למה זה לא הולך – בגלל שיש לו גוף, והוא מתחבר לדברים גשמיים, ולכן זה לא הולך. אז באותו הרגע הוא רוצה לקבל מהנר של הקדוש ברוך הוא, ועצם הנכונות גורמת לכך שה' מאיר בו.
אבל אם הוא אומר בתחילה: בשביל מה לי להתחבר ולעבוד, בוא נסמוך מלכתחילה על הנר של הקדוש ברוך הוא – גם זה לא ילך. למה? כי הקדוש ברוך הוא אומר שאדם צריך להתייגע. ומה זה מצוות, הרי מצוות אדם מקיים תמיד? אלא לדאוג לעוד יהודי, מה שנקרא "מבצעים".
שאלה: הרב אומר שהתהליך הוא כזה: תתייגע, תבין שאתה לא יכול, ואז ה' ישפיע עליך על־ידי תורה ומצוות. אם כן שוב צריך להתייגע?
זה לא דומה. היגיעה הראשונה היא למצוץ את המיץ של האדם עצמו. אתה צריך להיות עכשיו הפרופסור, אתה צריך עכשיו ללמד. מאיפה? אנחנו יודעים שאתה בעל כישרון. אתה תמציא, תעבוד, תוציא מהמיץ שלך, תתבונן ותעורר את הנשמה שלך. היגיעה השנייה, של תורה ומצוות, היא היגיעה לקבל משהו אחר בכלל. נותנים לך אוכל מוכן, אתה צריך להתייגע ללעוס את זה, זה משהו אחר. תורה ומצוות הן קדושה מוכנה, קדושתו של הקדוש ברוך הוא, אתה צריך רק ללעוס, רק לקבל את זה. זה לא דומה. היגיעה הראשונה הרבה יותר קשה. תנסה, תראה שזה ככה.
יש לי עוד שאלה: הרב אמר קודם שהרבי אמר שבדור הזה לא נכון להתענות. אז מה הפשט, כביכול אנחנו לא יכולים לסלק את היצר הרע מהקואליציה, בדור הזה הוא תמיד בתוך הקואליציה?
יכול להיות שזו באמת ההגדרה. היה לי פעם שיעור בקול ישראל. היה זה בזכות אחד העובדים שם. הוא אמר לי שאמא שלו הייתה צמה כל שני וחמישי במשך כל השנה. כשאנחנו רק צמים ביום כיפור או בתשעה באב, אנחנו בקושי מחזיקים את הנשמה, והיא הייתה צמה בכל שני וחמישי והייתה מכינה שבת. לא כמו היום שקונים מוכן, היא הייתה מכינה הכל.
מה הסוד בזה?
יש שני הסברים: הסבר אחד פשוט, שהגופים היו יותר חזקים. ואם ככה אז לא הייתה ברירה, היה צריך לזכך אותם יותר. הסבר נוסף הוא שהמוטיבציה הייתה מאוד חזקה. הרוח הייתה מאוד חזקה.
שאלה: האם פעם הייתה יותר מסירות נפש?
הייתה יותר מוטיבציה. אבל לא נדבר מה היה פעם, הם כבר שוכנים בהר הזיתים. צריכים לדבר על מה שאיתנו. אנחנו לא מסוגלים לצומות. כשיש צום אנחנו משתגעים. תגיד מה שתגיד, זו המציאות.
אני רוצה להגיד לכם ככה: אנחנו מעולם לא רצינו לנשל את השליח הזה, הגוף. כי התפקיד שלנו הוא לעשות מהגוף בן אדם. אנחנו לא רצינו לברוח מהגוף אף פעם. גם בדורות שהיו צומות, הם היו רק ההקדמה. המטרה הייתה לעשות את הגוף לבן אדם. אתה מבין? אין מטרה לקחת את הגוף ולזרוק אותו. להגיד לו: אנחנו לא רוצים אותך. אנחנו צריכים את הגוף. זה שאנחנו לא רוצים להפסיק את הקשר עם הגוף, זה בגלל שהתפקיד של הנשמה הוא להשפיע על הגוף.
אלא מה, פעם ההשפעה על הגוף הייתה בדרך הקדמה של צומות, והיום ההקדמה הזאת היא מדי קשה.
אז מה כן היום?
יש תחליפים לצומות. אחד התחליפים הכי גדולים זה שכאשר בא לך לכעוס, אתה לא כועס. או לעשות טובה לאחד שאתה לא סובל אותו.
שמעתי סיפור טוב שהיה בבני ברק. היה יהודי שהיה לו בית דפוס. ובא מישהו, ממש ממולו, ופתח גם כן בית דפוס. אז בעל הדפוס הקודם הגיע לבעל הדפוס החדש ואמר לו: "שלום עליכם, במה אני יכול לעזור לך?", והוא הציע לו כל מיני דברים. בין השאר הוא הציע שכל מיני אותיות שאין לו, הוא יכול לתת לו. הוא עזר לו להתבסס. עוד עזרה ועוד עזרה.
אחר כך שאל אותו בעל הדפוס החדש: "התכוננתי שתתקיף אותי ומי יודע מה תעשה לי, כבר הכנתי עורך דין, פתאום אתה בא ונותן לי עוד ועוד. למה עשית כך?".
אמר לו הוותיק: "שמע, אני החלטתי כך. אני יכול להדפיס בשביל כל בני ברק? אני צריך להגיד לך תודה שבאת לעזור לי".
זה מעשה שהיה!
נו תגיד לי: זה לא יותר מצום? לומר, בוא, אני אעזור לך, והכסף יישאר אצלך.
זה הרבה יותר מצום.
שאלה: זה לא היה גם לפני שנים?
אגיד לך בחריפות: אז החיים היו קלים יותר, כי ההקדמה הייתה על־ידי צומות. היום אין ברירה, רק חיים קשים. היום צריכים לעשות דברים כאלה שהם הרבה יותר קשים מצומות.
לחיים! הקדוש ברוך הוא יעזור שנמלא את תפקידנו בשמחה. הקדוש ברוך הוא נתן לנו תפקיד לשתף את הגוף, לשתף את העולם. הקדוש ברוך הוא רוצה שידליקו נרות חנוכה בחוץ, הוא רוצה שגם החוץ ידליק.
לחיים!
