לאיש אחד היה לול תרנגולים. יום אחד פקדה את הלול מגפה, ותרנגולים רבים מתו. אנשים הציעו לו שייגש לאדם מסוים שהיה ידוע בכפר בתור 'בעל מופתים'. הוא הלך אליו וביקש עצה, והיהודי אמר לו: "תקבע מזוזה בכניסה ללול, והכל יעבור”. מיד חזר האיש ללול וקבע מזוזה מהודרת, אך התרנגולים המשיכו למות. כשחזר אליו וסיפר לו על כך, אמר לו בעל המופתים: "תשים קופת צדקה בלול, ובכל בוקר תיתן מטבע”. הוא קיים גם את העצה הזו, אך גם הפעם הדבר לא הועיל. שוב חזר וביקש עצה. היהודי אמר: "אני רואה שמדובר במגפה חזקה במיוחד. עצתי היא שתניח חומש בתוך הלול, זו סגולה בדוקה ומנוסה, הכל יעבור”. הוא עשה כדבריו אבל ללא הועיל, התרנגולים המשיכו למות. שום דבר לא עזר. שוב חזר ליהודי ושאל מה לעשות. אמר לו בעל המופתים: "שמע, עצות טובות יש לי כמה שתרצה. השאלה היא, האם יש לך מספיק תרנגולים…”.
המשנה אומרת "עשה לך רב" – כל יהודי צריך שיהיה לו רב שיענה לו על שאלות בהלכה, שידריך אותו מה מותר ומה אסור, מה כשר ומה טרף. אך לעתים יש לאדם בעיה בעבודה או עם המשפחה, והוא זקוק לברכה או עצה טובה – לעשות את העסק הזה או לא? לשלוח את הילד לבית ספר זה או אחר? במקרה כזה הוא נוסע לצדיק, מתוך אמונה שהצדיק הוא איש חכם וקדוש והוא כבר יידע מה לעשות.
החסידות אומרת שאכן, חשוב מאוד שלכל אדם יהיה צדיק שאליו הוא פונה לקבל ברכה ועצה, אך זה לא הרבי שעליו החסידות מדברת. רבי הוא ראשי תיבות של המילים ראש בני ישראל. כמו שבגוף יש איברים שונים: צוואר, בטן, ידיים, רגליים, וכולם חשובים מאוד, אך יש איבר אחד שהוא העיקר – הראש, ושאר האיברים מיישמים את ההוראות שמגיעות ממנו. אם כל המציאות של רבי היא רק כדי לתת ברכות ועצות, משמע שהעיקר הוא אותם אנשים שמקבלים ברכות, והרבי הוא רק אמצעי, כלי שרת שעוזר לאנשים.
כשעשו הרשע שמע שיצחק אבינו חילק כבר את הברכות ליעקב , הוא זעק "זעקה גדולה ומרה". הייתה לו אמונה עצומה בצדקות של יצחק, אחרת הוא לא היה צועק כל כך, אבל מה שעניין אותו היו הברכות, הרווח האישי שלו ולא הקשר עם הרבי – יצחק אבינו. אם לכל האנשים ייגמרו פתאום הבעיות ולא יהיו עוד קשיים וספקות, בעיות פרנסה וחינוך הילדים – לכאורה כל המושג של רבי בטל מאליו, כי איש לא יזדקק עוד לעזרתו.
אך האדמו"ר הזקן הסביר שרבי זה דבר עמוק הרבה יותר: רבי הוא נשמה כללית, המדרגה של משה רבינו שבדור, כפי שהגמרא מציינת כלפי חכמי הגמרא “משה שפיר קאמרת”. 'רבינו' – הרבי שלנו. פעם סיפר לי הרב גרונר על בחור שבא ממשפחה חסידית שהחליט ללמוד בישיבה של חב"ד והחזיק את עצמו כחסיד של הרבי מלובביץ'. יום אחד נכנסה לו מחשבה ללמוד באוניברסיטה, אבל הוא ידע שהרבי היה רוצה שיישאר בישיבה. אותו בחור היה מסוג החסידים שלא מתביישים, והוא כתב לרבי מכתב: "אני חסיד שלך, ושמעתי שהרבי רוצה שחסידים ילמדו בישיבה. לכן החלטתי שמכיוון שהלימודים באוניברסיטה נמשכים ארבע שנים, למשך ארבע השנים הקרובות אני אהיה 'אויס חסיד', לא חסיד. איני רוצה ללכת נגדך חס ושלום ולא לצער אותך, אז למשך ארבע שנים תשכח ממני, ולאחר מכן אחזור להיות חסיד".
האם בן יכול לומר לאמו שלמשך ארבע שנים הוא יפסיק להיות בנה? אי אפשר, אפילו לא ליום אחד! הרבי ענה לו שהקשר בין רבי לחסיד איננו חד־סטרי, אלא דו־סטרי. אני תמיד איתך, ולא אפסיק להיות איתך ולו לרגע אחד. אתה לא יכול להפסיק אותו באופן חד צדדי. ומכיוון שאני תמיד איתך, כשאתה הולך לאוניברסיטה, אתה סוחב גם אותי לשם…
מה העומק של הסיפור? אם הקשר בין רבי וחסיד הוא קשר של אינטרסים, שמתקיים רק כשלחסיד חסר משהו והרבי מעניק לו ברכה, זה קשר חד סטרי: החסיד צריך רבי אך הרבי לא קשור לחסיד. בא הרבי ואומר שהקשר בין חסיד לרבי הוא דו־סטרי! "כמו שאתה נותן את עצמך ככה גם אני נותן את עצמי, ואי אפשר לנתק בינינו".
אולם עדיין אפשר לשאול, למה שלא יחליטו יחד על 'השהיית העיסקה' – החסיד יחליט שהוא ב'הקפאת חסידות', והרבי יאשר לו להיפרד לתקופה מסוימת? פה נכנס הכלל שרבי זה נשמה כללית. למען האמת, אין חסיד ורבי, יש אחד – נשמה אחת. אם נחדור עמוק פנימה לתוך ליבו של החסיד, מתחת לכל הקליפות, נמצא שם את הרבי. ואם נחדור עמוק לתוך ליבו של הרבי, מה נמצא שם? חסידים!
בשנת תשל"ח, באמצע ההקפות של שמיני עצרת, הרבי מלובביץ' קיבל התקף לב. הייתי שם. ראיתי איך שברגע אחד הפנים שלו הפכו לבנות כמו סיד. זו היתה הפעם הראשונה שהרבי התיישב במהלך ההקפות. אך הרבי לא הסכים לעצור את הריקודים. קראו לפרופסורים גדולים שרצו לבדוק אותו אך הוא המשיך את כל ההקפות מכסאו, ורק לאחר מכן עלה לחדר.
אל חדרו נכנסו הרופאים ואמרו שצריך לפנות מיד את הרבי לבית הרפואה לבדיקות וטיפולים. הרופאים ניגשו לרבי, אבל הוא לא הסכים להתפנות. הם ניגשו לרבנית וביקשו ממנה להשפיע עליו, ואמרו שאם הרבי לא יתפנה עכשיו הם לא לוקחים עליו אחריות. הרבנית אמרה שכאשר יש לחסידים בעיה הם שואלים את הרבי, ומה שהרבי אומר – הם עושים. עכשיו אתם לא רוצים לשמוע בקול הרבי?… לבסוף נכנס אחד הרופאים ואמר בדמעות: "רבי, בבקשה, אני מוכרח לקחת אותך לבית הרפואה!”. הרבי הצביע על כל הספרים בחדר, ואמר לו: "אתה רואה את כל הספרים האלה? הם ראו הרבה שיחות, הרבה שמחות, הרבה חסידים דומעים, הרבה מכתבים. אני רוצה להישאר פה בחדר הזה שראה את המכתבים, את הבכיות, הדמעות והשמחות, כי כל מה שהחסידים עברו נמצא בחדר הזה, ואני לא יכול לעזוב אותם אפילו לרגע אחד”. זה קשר של רבי לחסידים.
לכל אמא, בין אם יש לה שני ילדים ובין אם עשרה, יש תמיד מקום בלב לכל ילד. גם לרבי יש מקום בלב לכל יהודי כי הוא איתו ביחד, הם לא שני אנשים נפרדים. בין רב לתלמיד יש קשר שכלי, בין חברים ישנו קשר של אהבה, אבל בין הרבי לחסיד יש קשר עמוק יותר.
פעם נכנס יהודי לרבי. הרבי אמר לו: "אני רואה על הפנים שלך שיש לך בעיה, הכל בסדר?”, והוא ענה, "כן, הכל בסדר". לפעמים כשמישהו אומר "הכל בסדר", מרגישים עליו שזה לא בסדר… הרבי אמר לו: "אני מרגיש שזה לא כל כך בסדר". החסיד אמר לו: "רבי, אתה שומע כל כך הרבה צרות של אנשים, ואינני רוצה להוסיף עוד משלי". אמר הרבי: "אל תדאג, בחדר הזה יש מקום לכל הצרות של עם ישראל".
יש חסיד בשם ר' חיים ברוך הלברשטם, שהיה מסייע לרבנית, אשתו של הרבי מלובביץ', בכל מיני עניינים בבית הפרטי שלהם. פעם שאל אותו חסיד אחד: "הרי לרבי נכנסות בכל יום ערמות־ערמות של מכתבים מכל העולם, מי פותח אותם? בכל מקום יש מזכירה שממיינת אותם ומחליטה מה להעביר ומה ילך לפח, אך מי ממלא את התפקיד הזה אצל הרבי?”.
הלברשטם העיד שכל המכתבים נכנסים לרבי, אין מיון, ויותר מזה: הם נכנסים סגורים, איש לא פותח אותם לפני כן. הרבי לבד פותח אותם. הרבי אמר שאם אנשים שולחים מכתבים אלי, הם מאמינים בי ואיני נותן זאת לאף אחד. אותו חסיד חשב לעצמו "לא חבל על הזמן היקר של הרבי? הלך וקנה מכונה מיוחדת שפותחת מכתבים וביקש שיכניסו אותה לרבי. אבל אחרי כמה דקות הרבי הוציא את המכונה מהחדר. כששאלו למה, ענה המזכיר: "אינני יודע, אולי בגלל שהיא מרעישה". אותו חסיד הלך והזמין במיוחד מבית החרושת מכונה שקטה יותר, הכניס אותה לרבי וחיכה. ושוב, לא חלפו כמה דקות והרבי ביקש שיוציאו אותה. החסיד התפלא, מה לא טוב במכונה?
כשהמזכיר שאל את הרבי, אמר לו הרבי: "כל מכתב שכותבים לי נכתב אחרת, וכל מכתב גם נסגר אחרת. יש אנשים שמדביקים אותו עם לשון מחייכת, יש שמשתמשים בדבק של המעטפה, יש שסוגרים אותו בדמעות. איך אפשר לפתוח את כולם בשווה?". מדהים!
'רבי' זה גם מלשון ריבוי. רבי נותן לך מושגים חדשים, עוזר לך להגיע למקומות בך שלא ידעת על קיומם. יש אנשים שחושבים שללכת לרבי זה חוסר עצמאות, סימן של חולשה, אך האם ייתכן שיום אחד היד שלנו תגיד "בשביל מה אני צריכה להקשיב בקולו של הראש? אני רוצה להיות עצמאית, להיות לבד, להחליט לבד". לא רק שהיא לא יכולה להחליט כך, אלא מה שנותן לה לפעול – כוח לצייר, לנגן בכינור, לכתוב – הוא הראש! היא תלויה בו לחלוטין גם אם היא לא מקבלת את זה. הרבי לא שולט על אף אחד, אין לו משטרה ואתה לא מוכרח לעשות את מה שיגיד לך – אבל אתה רוצה, בגלל שכשאתה קשור אליו אתה מרגיש שהוא פתח בתוכך משהו, הוא שם אותך במדרגה אחרת, ואיתו אתה רואה את עצמך אחרת.
אני מכיר כמה בחורים שהיו בינונים בזמן שלמדו בישיבה, עד שהרבי מלובביץ' שלח אותם לכל מיני מקומות בעולם, ופתאום רואים כמה הם פורחים: בנו בתי חב"ד, הקימו ישיבות, בתי ספר, סמינרים; מלמדים שיעורים, עורכים סעודות שבת ויום טוב למאות אנשים. הרבי ראה בהם מה שהם לא ראו בעצמם, הוא עזר להם לגלות מי הם באמת. אם השליח היה חושב רק על הכוחות שהוא מכיר בעצמו, הוא היה נכנס לדיכאון: "אני מגיע למקום חדש, איך אפתח בית ספר, איך אגייס כסף?". אבל ברגע שהוא קולט שהרבי שלח אותו, הוא שליח שלו ושל הקדוש ברוך הוא, ואז – אפילו השמיים אינם הגבול.
