יכול להיות שהיה מן הראוי שאנשים לא יתפללו בנץ החמה בחג השבועות. כי בפועל יש אנשים אשר בתפילת שחרית ובקריאת התורה בשבועות, הם לא בדיוק מה שהיה צריך להגיע אליו, בזמן מתן תורתנו. יש קריאת התורה ואנשים שומעים, וחלק מהאנשים לא נרדמים, אבל עם כל זאת… יש יהודים שאומרים 'תיקון ליל שבועות' ונשארים עד הבוקר, ואז הולכים לישון, ואחר כך מתפללים שחרית. רק מסיבות טכניות אנשים לא עושים את זה.
שבועות הוא חג בלי תאריך. רק מפני חטאינו יש לנו תאריך, כי כשהיו מקדשים את החודש, שבועות יכול היה לצאת בשישי או שביעי בסיון. בתורה אין לחג הזה תאריך, כתוב שזה חמישים יום ממחרת השבת, אבל לא כתוב תאריך בתורה.
סוכות נקרא בסידור 'זמן שמחתנו'. לפסח קוראים 'זמן חירותנו'. ומה עם שבועות? שבועות נקרא 'זמן מתן תורתנו'. אבל הקשר בין חג השבועות למתן תורה לא מפורש בתורה בשום מקום; אנחנו מגלים אותו מתוך עיון בתורה, ומה שאפשר לומר זה שלכל הדעות הם באופן כללי באותו זמן בשנה.
שבועות הוא חג בלי תאריך. בתורה אין לחג הזה תאריך; כתוב שזה חמישים יום ממחרת השבת, אבל לא כתוב תאריך בתורה. זה שבימינו יש תאריך לחג השבועות זה רק מפני חטאינו, כי כשהיו מקדשים את החודש על פי הראיה, שבועות יכול היה לצאת בשישי או שביעי בסיון.
מתי היה מתן תורה? יש מחלוקת תנאים בעניין: יש אומרים שמתן תורה היה בו' סיון ויש שאומרים שהיה בז' סיון. לכאורה זה מאורע חשוב, אבל בתורה לא כתוב מתי הוא התרחש. אנחנו יכולים לשער את זמן, אבל אנחנו לא יודעים בדיוק.
להר סיני יש שֵם, אבל לאמיתו של דבר אין לו כתובת, האם מישהו ידע באיזשהו זמן איפה הוא? היחידי שכתוב עליו שהוא הלך לשם באיזשהו זמן זה אליהו הנביא. חוץ מזה לא כתוב שמישהו ביקר שם. אמנם לא נראה שיש למקום, להר סיני, איזושהי משמעות של קדושה, אבל מעבר לכך – הרי זה מקום מעניין, מקום שקרה בו איזה מאורע. ויש מקומות שאנחנו מנסים לזכור אותם גם בלי קדושה.
יש מקומות כמו הר עיבל והר גריזים, שהתורה מציינת את הכתובת שלהם – "הלא המה בעבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש וכו'"; אנחנו צריכים לדעת איפה זה, ולכן כתוב איך בדיוק מגיעים לשם. לגבי מקומות אחרים לא מצוינת הכתובת מפני שאני לא צריך לדעת איפה הם. אכן, אין לנו מה לעשות היום בהר סיני, הקשר אליו זה רק ענין של סנטימנטים. אבל מעבר לסנטימנטים, השאלה היא האם הר סיני הוא מקום שצריך להיות על המפה או לא?
עמק האלה, למשל – אמנם היו שם כמה קרבות וכמה ניצחונות, אבל זה לא מקום קדוש, ובאמת אין לנו סימון של המקום שבו הרג דוד את גלית, אבל עדיין אנחנו מנסים לזכור אותו, מפני שקרו בו דברים משמעותיים. לגבי הר סיני אין לנו זיכרון כזה, ולדעתי זו איננה סתם השמטה.
כל העניין של מתן תורה באמצע המדבר הוא בעצמו דבר תמוה; איפה ניתנת התורה? במקום שלא עבר אדם שם, בארץ ציה ושממה. איזה מין מקום זה לתת בו את התורה?! מבחינה זו, הקיום שלנו לא מתחיל בארץ ישראל, התרבות שלנו לא מתחילה בארץ ישראל, איפה היא מתחילה? – במקום שלא עבר שם איש. התורה ניתנה מעבר לתחומים של העולם המיושב. היא ניתנת במקום שהוא לא עולם מסוים – בתוך שממון, בתוך השממה, שם הקדוש ברוך הוא נותן את התורה. מדוע? מפני שהתורה אינה שייכת למקום. מאוחר יותר, התורה נעשית קשורה לארץ ישראל, אבל עצם העניין של מתן תורה, אינו שייך למקום.
באותו אופן, כאמור, התורה גם לא שייכת לזמן.
תחשבו על זה, מבחינות רבות זהו המאורע הכי חשוב בהיסטוריה – מתן תורה זה מפגש שאין דומה לו, מפגש בין הקדוש ברוך הוא לבין עם, עם־ישראל. ואף על פי כן, הפרטים של המאורע מטושטשים. מדוע? מפני שמתן תורה הוא מאורע שהוא מעבר לזמן ולמקום. הוא נמצא בזמן, אבל אנחנו לא ידועים מתי, הוא נמצא במקום, אבל אנחנו לא יודעים מהו. מתן התורה הוא טרנסצנדנטי – לא בתחומי ההכרה. לכן התורה ניתנה לא במקום ובזמן.
לשם השוואה, המקום הקדוש ביותר הוא קודש הקודשים, אך "מקום ארון אינו מן המידה" – פירושו של דבר שהארון לא נמצא בממד המקום. קודש הקודשים הוא מין חלון בין העולם שלנו לעולם אחר, זהו מקום שאינו מקום, מקום שמעבר למקום. באותו אופן, גם יום כיפור הוא יום שלא נספר בימי השנה. יש זמן של השנה, ויום כיפור הוא חלק ממנו. כשהכהן הגדול נכנס ביום כיפור לקודש הקודשים, הוא נכנס ביום שאינו יום, למקום שאינו מקום, ושם הוא מזה את הדם – וזאת הנקודה הכי קדושה.
העולם שלנו, הוא עולם של מקום ושל זמן, ויש לו את הגבולות שלו. מעבר לגבולות הללו, יש תווך, שעובר אל המקום שלמעלה מהמקום, אל הזמן למעלה מהזמן. וכך במתן תורה, המקום הוא לא מקום והוא לא משאיר לנו שום עקבות, וגם לגבי הזמן – ברור שהתורה ניתנה בזמן מסוים, אבל בתורה הוא לא מופיע, אין תאריך למתן תורה. התורה מעבירה אותנו ממה שנמצא בזמן ובמקום אל מה שמעבר לזמן ולמקום. מתן תורה זה הפגישה של בני אדם עם מה שהוא מעל ומעבר לתחום של בני אדם ושל האנושות. זה מתן תורה.
בהגדה של פסח אנחנו שרים "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו". איזה מין דיינו זה? בשביל מה לבוא לפני הר סיני אם לא כדי לקבל את התורה? מסתבר שפגישה כזאת עם הקדוש ברוך הוא, גם אם הוא לא היה אומר לי שום דבר, זה עניין גדול. בעשרת הדיברות יש דברים חדשים ויש דברים ישנים. למשל, זה שאסור לגנוב – אלף שנה לפני מתן תורה כבר היה חוק כזה שאסור לגנוב. אלא שהעניין הוא לעמוד לפני הר סיני ולפגוש את הקדוש ברוך הוא.
יש דיון לגבי השאלה כמה דיברות עם ישראל שמע מפי הקדוש ברוך הוא – ייתכן שהם שמעו רק את שתי הדברות הראשונות או רק את הראשונה. אבל האמת היא שזה לא כל כך משנה; עצם העניין שאנחנו נוגעים ומשיקים לקדוש ברוך הוא – זה העיקר. לא משנה מה אשמע בעשרת הדיברות; עשרה דברים, את כל המצוות שבתורה או אפילו את כל התורה שבעל פה – העניין הוא עצם הדבר שאני נוגע בקדוש ברוך הוא. הכתב והמכתב של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב בגמרא: "אנא נפשי כתבית יהבית", וכמו שמופיע גם בתורה, שהלוחות "כתובים באצבע אלוקים", בכתב ידו של אלוקים – זה העניין של לוחות הברית, וזה יותר חשוב מהתוכן עצמו.
יום אחד הביאו אותי לאוניברסיטה של אוקספורד, ובין השאר הוליכו אותי לספריה של האוניברסיטה, ששם יש כתבי יד, ונתנו לי להסתכל בכתב ידו של הרמב"ם; לא בהעתק אלא בעצם כתב ידו. זה לא היה משנה מה בדיוק כתוב שם; אני כבר יודע את הדברים שהיו כתובים שם, אבל עצם הידיעה שזה כתב ידו של הרמב"ם ושאני מחזיק אותו – זה משהו אחר.
מתן תורה זה שאני, האדם, מגיע לקדוש ברוך הוא. כל השאר הבל הבלים. זה העיקר, מה יכול להיות יותר מזה? כמו שישראל אמרו, שהם לא האמינו שאדם יכול לדבר עם אלוקים ולהישאר חי – עצם הדבר שיכול להיות מגע כזה שאחריו ישראל נשארים בחיים – זה פלא גדול. דיינו שקירבנו לפני הר סיני, לפגוש את הקדוש ברוך הוא. על זה עושים את החג ואת המהומה הגדולה.
במתן תורה הקדוש ברוך הוא נותן תורה – השאלה היא, האם אנחנו מקבלים את המתנה הזאת. מעבר למתן תורה, צריכה גם להיות קבלת התורה. זה לא חייב להיות בשבועות, זה יכול להיות בכל יום ובכל חודש. יש אנשים שזוכרים תאריך ספציפי, שבו הם קיבלו על עצמם את התורה. יש יום מתן תורה, ויש גם יום לא מוגדר של קבלת התורה, ויש גם יום של שמחת תורה. יכול להיות שבמתן תורה אין זמן לעשות שמחת תורה, אנחנו יותר מדי נפעמים, זה מאורע מהמם. אחר כך אנחנו נרגעים ואפשר לעשות שמחת תורה. יש אנשים שמקבלים את הפרס הגדול, מתעלפים, ורק אחר כך יכולים להירגע ולחגוג. באותו אופן, קיבלנו את התורה – זה היה מאורע מהמם, השמחה מגיעה אחר כך.
הקדוש ברוך הוא נתן את התורה, ומתי אנחנו מקבלים אותה? כל אדם ביום אחר. יכול להיות שאצלך זה יהיה אפילו היום.