עצם השמים לטוהר
"רַבִּי אוֹמֵר בֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה בֵּין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר" וַחֲכָמִים סוֹבְרִים שֶׁ"יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל הַשָּׁבִים" (ראה שבועות י"ג ע"א)
בֵּאוּר דִּבְרֵיהֶם: גַּם לְדַעַת חֲכָמִים "עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם מְכַפֵּר" וְהָאָדָם עַצְמוֹ בְּאֶמְצָעוּת הַתְּשׁוּבָה אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ כַּפָּרָה. אֶלָּא שֶׁלְּדַעְתָּם כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְכַפָּרָה זוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת תְּחִלָּה עֲבוֹדַת הַתְּשׁוּבָה, וְאִלּוּ רַבִּי סוֹבֵר שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהָאָדָם עֲדַיִן לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, הָ"עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם" עַצְמוֹ מְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתָיו.
וְצָרִיךְ לְהָבִין: כֵּיצַד מִתְנַקֶּה וְנִמְחָק הָרַע שֶׁבָּאָדָם עַל יְדֵי "עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם" גַּם מִבְּלִי שֶׁהָאָדָם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה? וְהַבֵּאוּר בָּזֶה: בַּהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עִם הַקדוש ברוך הוא יֶשְׁנָן כַּמָּה מַדְרֵגוֹת:
א. הַקֶּשֶׁר שֶׁל הָאָדָם עִם הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם מִצְווֹת הַבּוֹרֵא וּמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.
ב. הִתְקַשְּׁרוּת פְּנִימִית יוֹתֵר הַמִּתְבַּטֵּאת בְּכָךְ שֶׁגַּם אִם עָבַר עַל צִוּוּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּפָרַק מֵעָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, מְכַרְסֵם הַדָּבָר בְּלִבּוֹ, חוֹרֶה לוֹ, והוּא עוֹשֶׂה עַל כָּךְ תְּשׁוּבָה. וְאָכֵן מֵחֲמַת כָּךְ שֶׁהַתְּשׁוּבָה בָּאָה מִקֶּשֶׁר עָמֹק יוֹתֵר, לָכֵן יֵשׁ בְּכֹחָהּ לְהָסִיר אֶת הַפְּגָמִים שֶׁנּוֹצְרוּ עַל יְדֵי הָעֲבֵרוֹת וְהֶחְלִישׁוּ אֶת הַקֶּשֶׁר הַגָּלוּי.
ג. הִתְקַשְּׁרוּת עַצְמִית שֶׁל עֶצֶם הַנְּשָׁמָה עִם עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ. הִתְקַשְּׁרוּת זוֹ הִיא לְמַעְלָה מִלְּהִתְבַּטֵּא אֲפִלּוּ בִּתְנוּעָה שֶׁל תְּשׁוּבָה. הִתְקַשְּׁרוּת זוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲלִישָׁהּ וְלִפְגֹּם בָּהּ עַל יְדֵי עֲבֵרוֹת, וְלָכֵן "עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם מְכַפֵּר" שֶׁכֵּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְגַּלֵּית אֵצֶל כָּל יְהוּדִי הַהִתְקַשְּׁרוּת הָעַצְמִית שֶׁבְּעֶצֶם הַנְּשָׁמָה עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכַאֲשֶׁר מִתְגַּלֵּית מַדְרֵגָה זוֹ, נוֹפְלִים מִמֵּילָא כָּל הַפְּגָמִים".
(הרבי מלובביץ', אוצר לקוטי שיחות ג', שיחה א' ליום הכיפורים)
קשרים חברתיים רגילים מבוססים על יחס הדדי. אם כל אחד מעניק מעצמו לחברו ומכבד אותו, יוכל הקשר להתקיים, ואם לא – לא. וכך גם בקשר הרגיל והיום יומי שלנו עם הקדוש ברוך הוא. אם נשמור את מצוותיו – נהיה קשורים אליו, ואם חלילה נעבור על רצונו, נהפוך למנותקים.
ישנם קשרים עמוקים יותר, כמו קשר בין הורים לילדים. קשר כזה גם כן מושפע מהתנהגות, אם בן מורד בהוריו עלול להיווצר ביניהם נתק, אבל הנתק הזה לעולם לא יהיה אמיתי. הקשר לא התחיל מהתנהגות חיצונית, וכל המרידות שבעולם לא יוכלו לנתק את הד.נ.א הטבוע בבן מהוריו. הקשר הטבעי טמון בפנים, וברגע אחד ניתן לחשוף אותו ולשכוח מכל מה שהיה. רמה כזו של קשר קיימת גם בינינו לבין ה', והיא היסוד של התשובה. אפילו יהודי שחטא כל ימיו לא מנתק את הקשר הטבעי שלו לה', ונקודת הקשר הזו תמשיך לפעם בקרבו, עד שיגיע הרגע בו היא תצוף על פני השטח והקשר הפנימי יהפוך לגלוי ויומיומי. כשמתגלה הקשר הטבעי שמעולם לא נפסק, נשכחים ממילא כל העבירות וכל הריחוק. זוהי עבודת התשובה, המגלה את פנימיות הקשר של כל יהודי אל ה' יתברך; אלא שתשובה אפשר לעשות כל השנה ובפרט בעשרת ימי תשובה, אבל ביום כיפור מתגלה קשר פנימי עוד יותר.
לא נפרדתי ממני
אם נתבונן נגלה שישנה רמה עמוקה יותר של קשר אנושי, והיא – הקשר של האדם אל עצמו. כל אדם קשור באופן טבעי ובעוצמה הכי חזקה אל עצמו, והקשר הזה לא רק שנשאר נצחי, אלא הוא גם לא תלוי בשום גורם חיצוני. כל אדם אוהב את עצמו, לא משנה איך הוא נראה או כיצד הוא מתנהג. גם כשאני כועס על עצמי או מאוכזב מעצמי, הרגש יושב על מצע של אהבה שלא מתערערת לרגע.
האהבה העצמית היא המשל לרובד העמוק ביותר של התקשרותה של הנשמה אל הקדוש ברוך הוא. בכל יהודי יש נשמה שהיא "חלק א־לוה ממעל" (תניא פ"ב), וברמה העמוקה ביותר של הקשר, מחוברת הנשמה לה' כדבר אחד, עד כדי כך שכל העבירות לא הפריעו מעולם לקשר הזה. "נשמה שנתת בי טהורה היא", ובמקום הפנימי ביותר בנשמה היא לעולם נשארת טהורה. הרמה הזו של הקשר מתגלה ביום המקודש בשנה, יום הכיפורים. ביום הזה האמת הכי פנימית מתגלה. לא רק הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, אלא כל יהודי מגלה ביום זה את קודש הקודשים שבנשמתו. ברמה כזו של קשר לא שייך לדבר בכלל על חטאים ולכלוך. הם בכלל לא משחקים תפקיד.
הכפרה של יום כיפור איננה שינוי טכני שבא מלמעלה במחיקת עונש או אפילו בהתפייסות. הכפרה היא פועל יוצא מגילוי ה"עצם מעצמיי ובשר מבשרי" בגילוי הקשר העמוק ביותר שבינינו לה'. כשמתגלה נקודת הזהות, העוונות והפגמים פשוט נעלמים, הם אינם רלוונטיים ומעולם לא היו. הנביא מתאר זאת במילים "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך" (ישעיהו מד, כב). כמו העננים שנעלמים ולא משאירים זכר בשמים הבהירים, כך גם החטאים שלנו מתפוגגים ואינם, בעקבות גילוי של עצם הנשמה.
עצם הנשמה יכול להתגלות בזמנים של מסירות נפש. יום כיפור מיוחד בכך שבו מתגלית הנשמה אצל כל יהודי באשר הוא, גם ללא פעולה יוצאת דופן. "עיצומו של יום" מגלה טהרה אין סופית. כל שנותר לנו הוא לחזור בתשובה, אך התשובה איננה אלא מפתח לדלת ההיכל הענק והאין סופי של "עיצומו של יום מכפר".
חזרה בתשובה ביום רגיל היא דבר נפלא, אך היא נותרת ברובד חיצוני שבו החטא תופס מקום ויש להתמודד מולו. ביום הכיפורים נפתח לנו פתח של גילוי הקשר העצמי, הגדול לאין ערוך מפעולת התשובה שלנו. הפתח שלנו בעשיית תשובה הוא כחודה של מחט, ביחס לפתח הענק כאולם של העצמיות המתגלה ביום הקדוש בשנה.
ייתכן שנרגיש את הגילוי הזה והתעוררות תשובה גדולה תציף את ליבנו, אך ייתכן גם שיום כיפור יעבור עלינו מבלי להרגיש שום דבר. לא את עצם הנשמה ולא את הנשמה, אלא רק את קרקורי הבטן… ובכל זאת, עצם נשמתנו התגלתה ויום כיפור כיפר, ואנחנו פשוט לא הצלחנו לשמוע. כמו גלי רדיו שמסתובבים באוויר ומשדרים אין סוף מנגינות ודיבורים, וללא מכשיר מתאים לא נוכל להאזין להם. כך גם בהתרחשות רוחנית – הפעולה והשינוי מתרחשים בוודאי, אבל כדי לשמוע ולחוש בהם אנחנו זקוקים ליכולת קליטה רוחנית. השאלה החשובה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו איננה האם הרגשנו את הכפרה של יום כיפור ואת קדושת היום, אלא מה נעשה עם עצמנו ביום שאחרי.
