בס"ד

יעקב אבינו מתייחד במידת התפארת, "תפארת ישראל". באופן כללי, התפארת מאחדת את החסד והגבורה, כמו שילוב גוונים מפואר והרמוני. הממד הפנימי של התפארת הוא מידת הרחמים: לאחר האהבה של אברהם והיראה של יצחק, מגיעה מידת הרחמים המאחדת ביניהן, על שמה נקראים כולנו "רחמנים בני רחמנים".
חסד שבתפארת – אהבת רחל
החסד שבתפארת הוא האהבה של יעקב אבינו. האהבה העיקרית של יעקב מופנית כלפי רחל אמנו; שלוש פעמים כתוב בתורה שיעקב אוהב את רחל, וכפי הנראה זו "אהבה ממבט ראשון". בהמשך אנו מוצאים שיעקב אוהב את יוסף וכן את בנימין – הכל באותה משפחה! בפנימיות, רחל אמנו מייצגת את כל "כנסת ישראל" כולה, "רחל מבכה על בניה [וכל ישראל נקראים בניה]". ממילא, אהבתו של יעקב לרחל פירושה אהבה לעם ישראל, אהבת ישראל. גם אנו צריכים לבטא אהבה עזה לכל עם ישראל, עד אחרון האחים הנדחים.
גבורה שבתפארת – גילוי "הנורא"
הגבורה שבתפארת היא מידת היראה של יעקב אבינו, יצחק שבתוך יעקב. ההופעה הבולטת ביותר של יראת יעקב היא כאשר יעקב ישן במקום המקדש ולאחר שהתעורר ממראה הסולם "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה". הבעש"ט מלמד שבפסוק זה טמון סוד מופלא: "יחוד יראה נורא". כלומר, היראה היא תחושת האדם, מתוך הרגשה של סוד נסתר ונעלם. אך כאשר זוכים, מתגלה לאדם, בתוך יראתו, הנוכחות האלוקית עצמה, "מה נורא המקום" ("המקום" רומז לה', "מקומו של עולם"). יעקב מגיע לכך מתוך מידתו העצמית, מידת הרחמים: הוא מרחם על השכינה בגלות – כמו שהוא מבין מתוך מראה הסולם – ולכן הוא זוכה להתגלות השכינה עצמה, "הנורא". זו הגבורה שבתפארת.
בתפילה אנו אומרים: "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. האל הגדול הגבור והנורא" – "אלקי אברהם" מקביל ל"הגדול", כיון ש"גדולה" היא כינוי למידת החסד של אברהם (שנקרא "האדם הגדול בענקים"). "אלקי יצחק" מקביל ל"הגבור", שהרי יצחק הוא בעל מידת הגבורה. ו"אלקי יעקב" מקביל ל"והנורא", כיוון שה' התגלה ליעקב בבחינת "נורא". הנה כוונה פשוטה שכדאי מאוד לזכור בתפלה.
תפארת שבתפארת – מקור הרחמים
הגענו למידתו העצמית של יעקב אבינו, התפארת והרחמים, יעקב שביעקב. כאשר ירדו בני יעקב למצרים, למפגש עם השליט המצרי המאיים (הוא יוסף), ברך אותם אביהם "אל שדי יתן לכם רחמים" – ראשי התיבות מצטרפים למילה ישראל, דהיינו שיעקב חותם את שמו במידתו העצמית, הרחמים. מי שמרחם על אחרים מגלה בעצמו את מידת הרחמים, הוא "מרכבה" למידת הרחמים של ה' – ולכן בכוחו לברך אחרים ברחמי ה'.
תפארת קשורה כמובן ליופי. חז"ל מפליגים ביופיו של יעקב אבינו, "תפארת ישראל". זהו יופי של אמת (ולא "הבל היופי"), "תתן אמת ליעקב", יופי שמתחבר ליופייה של רחל שהייתה "יפת תואר ויפת מראה", וכך נולד יוסף שהוא "יפה תאר ויפה מראה". ביופי של יעקב אין טיפת התנשאות וריחוק, כולו רחמים והזדהות – יופי שברחמים, תפארת שבתפארת.
נצח שבתפארת – עוד אבינו חי
נצח שבתפארת פירושו הנצחיות של יעקב אבינו. ידועים דברי חז"ל "יעקב אבינו לא מת", ומוסבר בגמרא: "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". כלומר, הנצחיות של יעקב מתבטאת בכך שזרעו – עם ישראל – חי לנצח. יעקב־ישראל אבינו קיים ממש בתוך בניו אחריו. המשכיות הדורות בקשר אבות־בנים זו מידת הנצח: הבן מנציח את האב והאב מונצח בבנו. הנצחיות של יעקב נובעת במיוחד ממידת האמת שלו, "תתן אמת ליעקב": אמת היא נצחית, "שפת אמת תיכון לעד", ואילו השקר מכזב ומאכזב, פוסק כנחל אכזב. והנה רמז יפה: אם נשנה את סדר האותיות במילים אמת ליעקב נקבל יעקב לא מת – זו האמת של יעקב, הנצח שבתפארת. שמרו על קשר טוב במשפחה והתחברו ל"נצח ישראל"!
מידת הנצח מתבטאת גם ביוזמה פעילה מתוך ביטחון, וזאת אנו פוגשים אצל יעקב כשהוא קונה את הבכורה, לוקח את הברכה, ומתעמת עם לבן – ובכל הוא מצליח. אל תהיה נעבעך־פראייר. עשה והצלח!
הוד שבתפארת – איש תם
הפנימיות של מידת ההוד היא מידת התמימות בנפש, ולכן ההוד שבתפארת פירושו התמימות של יעקב: התכונה הראשונה שנאמרה עליו, "ויעקב איש תם יושב אהלים". כאן צריך להבין: הרי לפני רגע דברנו על מידת הנצח של יעקב שבה הוא פעיל ויוזם, לכאורה לא מתוך תמימות אלא עם הרבה ערמה ותחבולות! אכן, ההוד והנצח הם זוג המשלים זה את זה: צריך לדעת מתי לפעול בביטחון ואף להערים, כדי לנצח, במידת הנצח. וצריך לדעת מתי להיות תמים ו'לזרום' עם המציאות.
ההוד מתבטא גם בכניעה – וראו כיצד יעקב מבטא כניעה בפני עשו כשהוא פוגש אותו ואף משתחווה לפניו. זו מידתו הטבעית של יעקב, הוא אינו שוחר מאבקים אלא מוכן להודות ולהיכנע לשני, מתוך נימוס מופלג, מעומק הלב. עשו הוא האויב העתיק של עם ישראל, אבל היום חלקו העיקרי של עשו כבר מצפה באמת לגאולה (כפי שהדגיש הרבי מלובביץ') – רק צריך שנפנה אליו בנימוס, והנה הוא מצטרף.
יסוד שבתפארת – אמת ליעקב
היסוד הוא מידתו של יוסף הצדיק, ולכן יסוד שבתפארת הוא יוסף שבתוך יעקב. הקשר החזק בין יעקב ליוסף מובלט מאוד בתורה, ועוד יותר בפנימיות התורה. מידת היסוד של יוסף היא כוח ההולדה, ולכן נכון לומר שכל בני יעקב נולדו על־ידי יוסף שבתוך יעקב, היסוד שבתפארת. הדבר רמוז בפסוק "אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" – כל תולדות יעקב באו על־ידי יוסף.
נחזור כעת לדייק בפסוק "תתן אמת ליעקב". האם ליעקב חסר אמת שצריך לתת לו אותה? אלא שהאמת היא הכוח של מידת היסוד, המאמת ומגשים במציאות. אם כך, "תתן אמת ליעקב" פירושו: תיתן ליעקב את יוסף, את כוח ההולדה וההגשמה בפועל. במילים אחרות, עבודת ה' שלנו צריכה את החותמת של האמת מלמעלה – בכל מה שאנו עושים, כדי להגיע לגמר והשפעה עלינו לקבל אישור ואימות מאת ה', יסוד שבתפארת.
מלכות שבתפארת – קטונתי
ליעקב שני שמות ידועים, יעקב וישראל. אבל יש גם שם שלישי, ישורון, "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ". במה זוכה יעקב־ישורון למלכות? בזכות מידת השפלות שלו, כפי שמתבטא בתפילתו (בקשת רחמים מעומק הלב): "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת". למרות שה' הבטיח ליעקב שמירה, הוא חושש "שמא יגרום החטא" והוא נותר ככלי ריק. כי מה הוא אילולא החסדים והאמת של ה'? התחושה הזו, להרגיש 'קטן', היא נחלת בני ישראל מאז ולעולם: "כי אתם המעט מכל העמים" ומפרשים חז"ל "ממעטים את עצמכם". מותר להרגיש קטנים, טוב להרגיש קטנים. ומי שמרגיש הכי קטן ושפל – הוא זה שראוי למלכות.
יעקב תיקן תפלת ערבית, והנה אומרת ההלכה "תפלת ערבית רשות [ולא חובה]"! כלומר, זו תפילה שנובעת מהתחושה הטבעית של האדם הפונה אל ה', "הלוואי ויתפלל אדם כל היום כולו [כולל הלילה]". תפילת ערבית של יעקב היא מתוך דברי דוד המלך "ואני תפלה" – המלכות שבתפארת. בכל תפילת ערבית, עלינו להרגיש כיעקב המתפלל מתוך טבע יהודי פשוט הפונה אל ה'.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן