ספירת הנצח מעבירה אותנו ממידות הלב אל ההתנהלות המעשית בעולם הממשי, במציאות. אם החסד הגבורה והתפארת עסקו במידות הלב, בכוונות, במקומות מהם אנו יוצאים, הרי שספירת הנצח מתחילה את סדרת הספירות שתכליתן הורדת הדברים אל המימוש שלהם, או במילים אחרות – היכולת להכריע את המציאות לכף זכות ולטובה.
לכן הכל מתחיל מנצח, כלומר מהרצון לנצח. את מי? לנצח את הנפש הבהמית ולרתום אותה כרגליים איתנות לנפש האלוקית. ספירת הנצח מבטאת קודם כל את הרצון לנצח ולהכריע את המציאות לטובה. לא להישאר רק עם כוונות טובות ונחמדות, אלא להביא את הדברים לכלל ביצוע ומימוש.
ספירת הנצח מקבילה אפוא לרגל ימין, שהיא ראשית הצעידה על הארץ. ראשית ההכרעה המעשית להתקדם בחיים ולא להישאר רק בעולם הכוונות הטובות.
זוהי הגדרה מאוד חשובה. כי אם לא רוצים לנצח ולא מציבים את זה כמטרה, גם אין סיכוי בעולם שזה יקרה.
הסיסמה הישראלית הידועה לאורך שנים ביחס לכל מיני תחרויות ספורט עולמיות 'העיקר ההשתתפות' לא מועילה בעניין שלנו. התכלית היא להביא את הדברים לכלל מימוש ועשיה, וזוהי ספירת הנצח השואפת לנצח בכל מפגש. אם תרצו, זו מהותו של הבינוני של התניא שהוא חותר למגע ומעוניין לנצח בכל מפגש שיש לו עם המציאות, למרות המשיכות והנטיות כלפי מטה.
לכן מבואר שפנימיות ספירת הנצח היא ביטחון. ביטחון ביכולת שלנו לנצח את כל המאבקים בהם אנו מצויים, שהרי אין מה להשוות את האמת אל השקר ואת הטוב אל הרע. לטוב יש הרבה יותר כוח ועוצמה, אלא שהוא מוסתר, והרע או השקר עוטפים אותנו בחזות שקרית כאילו הם השולטים. אך לא כך הדבר. בתוך כל אחד מאיתנו מפעם בטחון פנימי שאנחנו לא לבד, ויש מי שמלווה אותנו ומסייע לנו.
"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלי הקדוש ברוך הוא עוזרו – לא יכול לו". אך כעת שהתבשרנו שהקדוש ברוך הוא עוזר, וניצוץ אמת אחד יש בכוחו לשרוף שקים רבים של קש וגבבה, הרי אנו מתמלאים עוצמה ועוז לקראת ההתמודדויות הבאות עלינו, מתוך מטרה אחת – לנצח בהן.
ספירת הנצח כוללת בתוכה גם את המשמעות של היות האדם נצחי. זוהי שאיפה עמוקה ופנימית המפעמת בלב כל אחד מאיתנו – להיות נצחיים. כלומר, לנצח את האויב המר מכולם, הקשה מכולם. זה שממתין בסבלנות אך גובה את שלו לכאורה מכולם, ללא יוצא מן הכלל – המוות.
אכן יש מוות בעולם, אך הוא שייך רק לצדדי הגוף הנמוכים. הנשמה לא מתה, היא תמיד קיימת. ואדרבה, צדיקים במיתתם קרויים חיים, והשפעם הולכת וגוברת. מלאכת הניצחון הנמשכת לכל אורך החיים על הצדדים הנמוכים – והפיכתם לכלים להופעת אור הנשמה הפנימי – הופכת את האדם לנצחי. כלומר, עיקר הניצחון הוא להיות נצחי, והנצחיות מושגת דרך המאבק הזה הדורש מאיתנו לרומם את חיינו מעל הצדדים הנמוכים שבהם.
הניצחון הזה עליו מדברת ספירת הנצח לא צריך להיות ניצחון נוסח תחרות ספורט בה יש צד אחד מנצח וצד אחד מפסיד. ובהקשר שלנו – נפש אלוקית מנצחת ועל ידה מוטלת נפש בהמית מובסת ומושפלת.
הניצחון בספירת הנצח דומה הרבה יותר למנצח בתזמורת העומד על הדוכן שלו, ובשרביט מנצחים יודע לתת מקום לכל כלי. הכלים הרגישים, כלי הנשיפה העדינים כמו חליל הצד, ולצדו הכינורות וכלי המיתר, נמצאים בחזית. הם מובילים. ואילו כלי הנשיפה הבוטים כמו הטרומבון והחצוצרות, התופים והמצלתיים, נמצאים מאחור, ונדרש לסייג אותם כל העת מפני נטייתם להשתלט על המרחב כולו.
אמנם כן, לסייג אותם, אך בסופו של דבר הכלים כולם יוצרים הרמוניה שלמה, וללא הכלים הבוטים אין לתזמורת 'רצפה' או בסיס. הכלים האלו הם הנותנים את הקצב, את היציבות. המנצח המיומן יודע שאסור לו לוותר על אף כלי, ותפקידו הוא לתת לכל אחד את המרחב הנכון והמתאים. חלק מן הכלים צריכים עידוד והזמנה, וחלקם צריכים איפוק והסתייגות, ולעיתים משמעת. אך רק ממכלול הכלים כולם תעלה המנגינה היפה. ובהקשר שלנו, כוחות החיים הנמוכים, התאוות, צריכים עידון ריסון והכוונה, כוחות החיים העדינים צריכים עידוד והכוונה, והאדם – הוא המנצח על כולם יחד כדי ליצור את חייו כשירת חיים מנצחת.
שבוע הנצח קורא לנו לא לפחד מהתמודדויות, לקחת על עצמנו אתגרים, ולזכור שהאדם נשלח לעולם כדי לנצח. לנצח כל רגע מחדש, על כל שלל המשמעויות של המילה הזו 'נצח', שמאירה מול עינינו בשבוע הקרוב.
