השבוע הרביעי של ספירת העומר הוא כנגד מידת הנצח.
נצח מבטא עיקשות (במובן החיובי שלה) של האדם לפעול על פי רצונו. מידת הנצח עניינה לנצח את כל המניעות והעיכובים שעומדים בדרכה של ההשפעה, הן "מבית" – תכונות כגון עצלות או כבדות, חששות ופחדים; הן "מבחוץ" – הפרעות חיצוניות (ראה תניא איגרת הקודש, טו).
עקשנות יכולה להיות תכונה שלילית. לפעמים אדם עקשן מבין שדבר מסוים אינו טוב עבורו, אבל כיוון שהחליט להתנהג באופן מסוים, הוא פועל לאור החלטתו ושום דבר לא מזיז אותו מדרכו; את הכוח הטמון בעקשנות אפשר לתעל גם לשימוש חיובי, וכפי שמוסבר שלפסוק "כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" יש גם משמעות חיובית ומעלה.
מידת הנצח באדם היא גם היכולת שלו לנצח את עצמו ולפעול באופן שהוא הפך טבעו, לדוגמה: גם אם מידת החסד אינה מפותחת אצלו די הצורך, ומצד הרגש שלו הוא לא נמשך להשפעה ולנתינה – מידת הנצח עשויה לגרום לו לגלות בעצמו כוחות של השפעה ונתינה, בדרך של ניצוח והתגברות.
אהבה מנצחת
על דרך זה גם בתוך הבית הפרטי שלנו – בתוך המשפחה, בין בני הבית או בין בני הזוג.
לפעמים בני הזוג מרגישים שיש ביניהם מאבק וניגוד, על דרך מה שאמרו חז"ל על הפסוק "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ": "זכה – עזר, לא זכה – כנגדו להילחם". המאבק מתבטא בפגיעה הדדית, הלבנת פנים חלילה, ותחושת ריחוק.
על בני הזוג לזכור שאפילו אם למשך זמן קצר התגבר הצד החיצוני של "כנגדו", הרי מצד האמת, בתוכם פנימה, יש ביניהם חיבור מצד הנשמה, שהיא 'נשמה אחת' בשורש, אלא שלפעמים צריך לנצח את הצד המפריד ולגלות את האמת הפנימית של הקשר.
כשהאהבה גלויה, קל ופשוט לעשות טוב. אין צורך במאמץ לנצח שום דבר, זה טבעי ופשוט. אבל האתגר הוא היכולת לעשות טוב מתוך מאמץ, כשיש מחסום והפרעה (כשנפגענו) – להתאמץ ולהתגבר עליהם ולעשות טוב למרות הקושי ולמרות הפגיעה, להתגבר ולנצח, שכן כוח הנצח הוא כוח בנפש שמנצח את אותו מחסום.
זו גם הסיבה שבחלוקת הספירות לג' קווים, מידת הנצח נמצאת תחת מידת החסד. בהשקפה ראשונה תכונת הניצוח שייכת יותר למידת הגבורה – "איזהו גיבור? הכובש את יצרו"; ואם כן, מדוע היא ממוקמת בצד ימין דווקא?! משום שהתפקיד העיקרי של מידת הנצח הוא להמשיך את החסד בפועל ולא להתחשב בהפרעות ובמחסומים.
גם אדם שמידת החסד אינה מפותחת בו די הצורך והוא לא נמשך להשפעה ולנתינה מצד רגשותיו, יכול לגלות בעצמו כוחות לעשות ולבצע את המוטל עליו בדרך ניצוח והתגברות.
ביטחון שלם בניצחון
מידת הנצח באה לידי ביטוי בחיזוק הביטחון השלם בה'.
אף על פי שהעתיד אינו ידוע, ויש גורמים שאינם תלויים באדם, אינו דומה אדם הצועד לקראת משימה כלשהי בחייו כשהוא שרוי במתח, דאגה וחרדה, לאדם הצועד לקראת אותה משימה כשהוא חדור תחושת ביטחון ושמחה.
עיקרון זה נכון ומודגש במיוחד בתקופה זו, בו עם ישראל נמצא במלחמה כפשוטה מול אויביו.
הפתגם החסידי אומר: "למלחמה צריך לצאת ב'מארש' של ניצחון". כדי לנצח במלחמה דרוש לאדם ביטחון שיצליח לנצח. הביטחון בניצחון פועל וגורם לניצחון בפועל, וזהו אחד מתכסיסי המלחמה. הרגש והחוויה הפנימית של האדם משפיעים מאוד על יכולת הביצוע שלו, וממילא גם על ההצלחה בה.
מההתמודדות הנכונה במלחמה כפשוטה, צריך ללמוד גם למלחמות הפרטיות והאישיות שלנו, כי כל יהודי הוא עולם קטן, ויש הקבלה והתאמה בין ההתמודדות הכללית של עם ישראל להתמודדות האישית של כל יחיד עם האויב שבתוכו: עם הפחדים, היצר הרע שבו וכדומה.
על האדם לפתח מחשבות חיוביות ומלאות ביטחון ככל האפשר. צעידה מתוך מקום כזה מגדילה את ההתלהבות וחושפת כוחות נעלמים, וממילא מגדילה לאין ערוך את סיכויי ההצלחה.
נוסף על כך, תורת החסידות מסבירה כי המחשבה החיובית עצמה בכוחה ליצור או להביא את העתיד הטוב והחיובי, כלשון הפתגם הידוע: "חשוב טוב – יהיה טוב".
למרבה הצער, גם המחשבה השלילית יכולה להגשים את עצמה חלילה, כלשון הפסוק "וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי" – וזאת, מפני שהאדם "ממשיך" – מביא על עצמו – השפעה מהמקום שהוא חושב עליו ונמצא בו.
ומרובה מידה טובה: הביטחון והחשיבה החיובית ממשיכים על האדם את חסד ה' בגלוי, כלשון הפסוק: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ".
